ארבעתם ירדו. אפשר להגיד שביל ולאריסה הם לא היחידים שפחדו.
המצב היה נראה מזעזע. אף מורה לא היה נראה באופק. כמה גופות מהיחידות שלמדו למטה נגלו לעין. המצב הזכיר לג'ים סרט אימה שראה בעבר. וזה לא עזר לו להתמודד.
לפתע פרופסור יירמן- המורה של יחידת הריפוי. הופיע. עדיין שורד. נראה שכמה עצמים לא מחוברים לגופו והוא צריך טיפול מיידי.
"ילדים. מה אתם עושים?" שאל פרופסור יירמן ומשך את החבורה למקום מסתור. זאת אומרת- עד כמה שיכל עם ידו השבורה.
"ילדים. בבקשה. אל תהיו פה" התחנן פרופסור יירמן.
"אנחנו כאן בשביל לעזור" ניסה ג'ים לשכנע.
יירמן נד בראשו מנסה לרפא את פצעיו. ונאנח אנחת ייאוש.
"הפולשים הם רק בני 16" התחיל יירמן לספר. "פרויקט הגמר שלהם השנה הוא לבחור איזור אלפי ולחסל אותו" "הם ממש הגזימו השנה. הערפדים האלה" "אי אפשר יותר להישאר במצב הזה. אי אפשר להמשיך לרחם עליהם. הם לא שווים את זה" התעצבן יירמן. היה לו חוש גבוה מאוד לצדק. הוא היה נראה כאילו כבר הגיע לנקודת רתיחה. מבחינת התלמידים זה היה נשמע בלתי אפשרי להרתיח את יירמן. מסתבר שערפדים עושים את זה בקלות.
"אנחנו באמת רוצים לעזור" התעקשו כולם.
יירמן נאנח ואמר: "בסדר.. אני מניח שעוד כוח לא יזיק לנו"
"הפולשים בפנים?" שאל ביל בקול חלש.
"מה זאת אומרת לרחם עליהם?" שאל ג'ים שאלה שהייתה נראת בשבילו חשובה בהרבה.
"כן. יש לנו שלושה." יירמן התעלם מהשאלה השנייה. "בעל שיער חום אפרורי, בעל שיער שחור ובעל שיער לבן. שלושתם מפוזרים ברחבי הקומה. הערפד בעל השיער החום הלך לבד לכיוון ימין שלי ובעלי השיער שחור ולבן הלכו לכיוון שמאל שלי." הסביר יירמן.
"אז שיער חום הלך לימין ושיער דמקה לשמאל" קיצר דקר ותוך כדי ניסה להצחיק את כולם. כולם היו רציניים מדי בשביל לצחוק.
"איפה שאר המורים?" שאל ביל עדיין חושש.
"אני לא יודע.." יירמן השפיל מבט.
ממעמקי המסדרון החשוך הופיעה ילדה. ללא פצעים בכלל. אך מפוחדת עד כאב. מנסה לטפל בפצועי הקומה. באופן מפתיע עשרות תלמידים שנראו ללא רוח חיים קמים להם לתחייה.
הילדה נעצה מבט בחבורה והתחילה לברוח.
"רגע חכי–" אמר דקר. מנסה להדביק אותה ופתאום היא התיישבה בצד ונשענה על הקיר.
"מ-מה?" היא אמרה ללא מבט.
"מי את?" שאל דקר.
"פ-פנייה. מיחידת הריפוי.." אמרה הילדה בביישנות. עדיין ללא מבט.
דקר הבין שהיא מרגישה לא בנוח. בדרך כלל לא היה לא אכפת. אבל כרגע הוא הבין אותה. חלק ממנו עדיין חשב "למה לעזאזל את עושה משהו כל כך חשוב ותועלתי ובורחת?". אבל הוא גם הרגיש שהוא מבין אותה. הוא מבין שהיא מפחדת. שיש לה מין טראומה כזאת.
"ה-הכל בסדר?" דקר הסמיק. הוא הרגיש מוזר לשאול אותה עוד שאלות.
"סליחה. אבל אתה יכול לעזוב אותי בשקט?" שאלה פנייה.
"מצטער.." דקר עמד ללכת. ולפתע ג'ים הופיע.
"מה זאת אומרת לעזוב אותך?" שאל ג'ים בגסות.
"קפטן!" אמרו דקר וביל יחד.
לא היה אכפת לג'ים מהרגשות של אנשים. לא משנה כמה ניסה. הוא פשוט לא בנוי לזה. אז הוא הניח לזה והפסיק לנסות. "קדימה! בואי! הפרופסור צריך עזרה!" אמר ג'ים בעוד שמושך את פנייה ממקומה.
"בסדר! אני באה!" צרחה פנייה וג'ים עזב את ידה לשנייה בהפתעה. ואז אחז בה. והפעם חזק יותר "אל תצרחי שוב בבקשה" אמר בלי הרבה סבלנות. "יכולים בקלות לשמוע אותך!" הוא לחש.
"זה רק בגלל שפגעת בי" פנייה האשימה אותו. וג'ים משך בכתפיו.
"בכל מקרה. בואו נגבש תוכנית" הושיב ג'ים את פנייה וישב גם הוא. בזמן שמרמז לפנייה לטפל במורה שלה. היא עשתה לו פרצוף חמוץ שמורה: 'אתה לא צריך להגיד לי'.
"ביל, דקר ויירמן.." התחיל ג'ים. המורה, שכבר החלים באופן פלאי, נעץ בו מבט מפחיד. "ומר יירמן" תיקן ג'ים בגבה קופצת. "תלכו לכיוון הערפד בבעל השיער החום". "ואני, לאריסה ופנייה. בבעלי השיער השחור והלבן".
"תגיד?" שאל דקר את ג'ים.
"מה?"
"יש לך משאלת מוות או משהו?!" התעצבן דקר.
"מה? למה?" ג'ים לא הבין. "למה שאמות אם יש לי את הבנות?" שאל ג'ים. פנייה מסיבה מסויימת רצתה להחטיף לו. זה היה נשמע מזלזל.
"זה לא רעיון טוב!" התעקש דקר. אולי גם מהסיבה שרצה להיות יחד באותה קבוצה של פנייה.
"אם משהו יקרה לפנייה- אתה לחלוטין תמות!" הדגיש ביל.
"אבל זה גם מה שיכול לקרות לקבוצה שלכם. אם יקרה משהו לפרופסור יירמן.." חשב ג'ים בקול. והיה מופתע שהצליח באופן טבעי להכניס כינוי כבוד כלשהו ליירמן.
"מר יירמן לא כזה חלש!" התעקש דקר כשיירמן נראה שסבלנותו פוקעת.
"ברצינות.." נאנח ג'ים. "בהרכב הזה ננצח. דקר" ניסה ג'ים לשכנע.
דקר לא נראה משוכנע.
"אז מה אתה מציע?" הוא שאל במבוכה אחרי כמה שניות של שתיקה מביכה כזו.
"טוב.. אממ.." דקר לא ממש חשב על זה. ואז עברה לו הברקה בראש. "אולי כדאי שאני, פנייה אלכסיה וביל נהיה על השניים. ואתה ומר יירמן תלכו על השלישי." ניסה דקר להיות אמיץ.
"זה רעיון רע. דקר" אמר יירמן. "ארבעה ילדים על שני ערפדים? אם כבר- זו התאבדות.
"אז אולי פשוט הפוך?" שאל ביל.
"אני בטוח שארבעתנו נצליח להביס את בעל השיער החום. כוח הריפוי של פנייה וכוח קריאת המחשבות של לאריסה באמת יהיו שימושים.." אמר ביל.
"אני מניח שזה בסדר" אמרו דקר וג'ים. ביל הצליח לפייס. "יותר אתגר בשבילי" הוסיף ג'ים.
"בשבילנו" תיקן פרופסור יירמן. ג'ים התעלם.
שני הקבוצות התפצלו. מוכנים להיאבק באויב.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Phiêu lưuלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
