Perfect opposites

chapter 49

היי, העלתי ספר חדש, והוא הטרו, אז למי שמעוניין אשמח אם תלכו לבדוק אותו:) אוהבת💕

------------------------------------------------

אני לא חושב שהכרתי את קרטר במידה שחשבתי, מעבר לכמה ריבים שהיו לנו בתקופה שעוד לא היינו ביחד או אפילו ראינו אחד את השני על בסיס יומי, בכלל לא שמעתי ממנו או על משהו שקורה בחיים שלו. ידעתי שיש לו אחות, והיא בבית חולים, ידעתי שהוא חולה שליטה ולפעמים יכול להיות קנאי בצורה מוזרה מאוד, ושהוא מאוד לא סגור על עצמו רוב הזמן. הכרתי אותו, אבל לא את החיים שלו, לא ידעתי איך הוריו נראים ולא חקרתי את החדר שלו בחיפוש אחרי שרידים מהילדות שלו. וברגע הזה זה הפריע לי, רציתי לדעת עליו עוד. אבל לא ידעתי בכלל איך מתחילים ועושים את זה, איך לומדים על בנאדם אחר, במיוחד אחד כזה שלא נותן לך להכנס אל תוך הראש שלו. קרטר היה חידה מיוחדת אבל האמנתי שעם הזמן אני אוכל לבחון אותו יותר, והוא יסכים להוריד את החומות שמסביבו, כמו שאני מקווה לעשות יום אחד.

אם להגיד את האמת, ברור שחשבתי שלסקוט והחברים שלו מגיע לסבול באותה המידה שאני סבלתי, מגיע להם לשכב על אותה רצפת בית הספר ולחוות את אותה השפלה ואת אותו הסיוט שאני עברתי, אבל הרצון לנקמה לא היה חזק מספיק בשביל ההשלכות שהיא יכולה להביא עימה, כי ידעתי מי הולך לעשות את המשימה הזו בשבילי, ולא רציתי שהתוצאות יפלו עליו. קרטר היה אגרסיבי ומגונו בכל מה שקשור לחיים שלו, שמעתי על כל מה שעשה בשביל החברה הקודמת שלו, איך לא היסס להכנס למעצר, ולא רציתי שזה יהיה ככה גם איתי, לא רציתי שיחשוב שאני כמוהה, שאני אתן לו להכנס לצרות בשבילי.  אבל הוא כנראה לא יכל לעצור את עצמו, גם כשהתפרץ בחדר בית החולים שלי, ובסופו של דבר, במצב ששררתי בו, הייתי הבנאדם האחרון שיכל למנוע ממנו לעשות את זה.

העורך דין הגיע ליום למחרת כמו שאבא שלי הבטיח, לא ראיתי אותו עדיין אבל יכולתי לשמוע אותו מדבר מחוץ לדלת, קולו מהדהד בין המסדרונות ושולח מילים שנבלעו דרך הקירות.
אבל מה שכן יכולתי לראות עכשיו היה את ידו של קרטר שטיילה במורד הצוואר שלי כשאנחנו עומדים בשירותים שבתוך החדר. גופי עומד כשהוא נשען אל תוך הגבר שמולי, נושם את הריח המוכר אל תוך הריאות שלי, יחד עם ריח הסיגריות שהתגנב איתו.

״קרטר..״ אני כמעט לוחש כשאני מרים את ראשי אליו, מביט בו כמו ילד קטן ומבליט את שפתי התחתונה, משככי הכאבים עשו את עבודתם אבל לגמרי סיחררו את ראשי, ככה שלא יכולתי להתלונן אלא רק לסבול את תופעות הלוואי שלהם.

״מלאך אל תעשה לי את המבט הזה..״ הקול הצרוד שלו כאילו חתך את האוויר החם שבנינו ואני לא האמנתי איזו השפעה יש לו על הגוף שלי, צמרמורת של עונג עוברת דרכי ואני מחייך אפילו ביותר חולמניות אל פניו, מעט מסומם אבל בעיקר מהאהבה שלי אליו.