שנאתי את אוסטין, זו הייתה עובדה. היה משהו בפנים הזחוחות שלו שגרם לי לקוות שיום אחד אקלע איתו לתאונת אקראית. קשר נורמאלי בסך הכל.
אוסטין לא עשה לי משהו, הוא פשוט היה מניאק בלי כבוד לשום דבר, הדבר היחיד שהיה לו בראש היה העבודה שלו ולזיין כל מה שזז. קצת כמו היחסים שלי עם אלכוהול. רק שאני לא זונה ממין זכר שנעלמת בבוקר שלמחרת וחוסמת אותך בכל מקום אפשרי.
בכל מקרה, אוסטין היה הדבר האחרון שהייתי נותן לו להרוס לי את המצב רוח, האופוריה של אתמול בלילה עדיין סחררה אותי והרגשתי שאני מעל העננים, שום דבר לא יכל להרוס את זה, שום דבר.
"אנחנו נשאיר אותך עוד שבוע."
מה?!
"את פאקינג צוחקת עליי." אני מחזיק בבקבוק המים שאבא שלי קנה לי, עומד מול האחות שטיפלה בי בזמן השהות שלי כאן. הפכנו כבר לחברים הכי טובים בשלב הזה, אני אפילו יודע איך קוראים לכלב שלה.
"אבל החדשות הטובות הם שעדיין תצטרך להגיע לפיזיותרפיה במשך כמה חודשים."
"צינית, אהבתי." היא נותנת לי חיוך ויוצאת מהחדר.
אני מסתכל על הטלפון שלי ורואה שאחר הצהריים כבר הגיע, קרטר אמור להגיע כל רגע כדי לקחת אותי לארוחה, שנינו צריכים שינוי מהאווירה של בית החולים.
פתחתי את התיק שאבא שלי הביא לי מוקדם יותר בבוקר, היה שם כמה בגדים נקיים וגרביים כדי שאוכל לצאת היום עם קרטר. אני מניח שהדבר היחידי שלא היה בעייתי בקשר שלנו היה זה שאבא שלי ביחסים טובים עם קרטר. הוא משום מה אהב אותו מהרגע הראשון. בלי להעליב כן?
'תהנה איוון, אל תשכח שאני תמיד אוהב אותך.' התקבלה הודעה בטלפון שלי מאבי, גורמת לי לחייך בצורה לא נורמאלית. אני גם אוהב אותך אבא.
הבגדים בתיק היו טיפה מהודרים, אבל בגלל שאבא שלי שם אותם שם אז אני לא כל כך מופתע, המכנס המחויט והחולצה המכופתרת הלבנה נתנו לי מראה אלגנטי אבל לא עשו חסד עם הגוף הצנום שלי. פאקינג שנאתי את זה. אני חייב להתחיל לאכול יותר ואולי להרים משקולות מידי פעם כי אני פשוט נראה כמו מקל שחיברו לו ראש עם שיער.
העברתי את ידי בשיערי לפניי שיצאתי מדלת החדר, הטלפון שלי בכיס המכנס שלי יחד עם הקופסא של האוזניות. כנראה שמתי אותה שם מהרגל, זה לא שבאמת אצטרך אותה.
אני מחליט לחכות לקרטר בחניה הקדמית של בית החולים, לא מפספס שום הזדמנות לברוח מהריח הנוראי של בית החולים. לא ידעתי למה הריח המבחיל הזה חייב להיות שם, הם לא יכלו לבחור במשהו נורמלי כמו וניל?
ישבתי על ספסל אבן באמצע מגרש החנייה, האוויר באופן מפתיע היה קריר אבל בדרך נעימה, הרוח נכנסה בצורה מלטפת מתחת לבד החולצה הדק שלי, מעבירה בי צמרמורת. הספקתי לחשוב על הרבה דברים בזמן הזה שישבתי וחיכיתי לקרטר, בוחן את כל האנשים שנכנסו ויצאו מבית החולים, תוהה מה הסיבה שהם כאן.
YOU ARE READING
Perfect opposites
Roman d'amour"האם זה כל כך קשה לך להבין שאני אוהב אותך?" אני מרחיק את בקבוק האלכוהול מידיו, "האם זה כל כך קשה לך לאהוב את עצמך?" _____________ הם שנאו אחד את השני בלי סיבה, אבל האהבה גרמה להם לשנוא אחד את השני אפילו יותר. הסיפור שלהם לא נועד לקרות, איוון היה נע...
