״אתה בסדר?״
הקול שלו היה מעליי.
אני נושם דרך האף
האריחים שעל הקיר נוקו לאחרונה. אור השמש שוטף אותם בהשתקפות שמגיעה לעיניי.
חזהי עולה ויורד כאילו היה הוא עצמו משקל שמונח עליי.
הטמפרטורה סבירה.
אם אפשר לקרוא לזה ככה. עורי עטף אותי בזמן שהתחבאתי בתוכו.
קרטר
קרטר היה משהו אחר.
מנותק לגמרי. קרטר לא נכנס בתסריט שניתן לי.
קרטר היה שם. מעבר למסך המטושטש שלא מצליח לקלוט שום חיבור.
העפעפים מכבידים על עיניי.
התחושה של לצוף בתוך הגוף שלי מנעה מהרגשות שלי לחדור לחלל האישי שלי. רגשות לא היו חלק מהעסקה כרגע.
אני וקרטר נמצאים בשדה הראייה והשמיעה שלי. כל השאר מנותק מחושיי האחרים.
אך עיניי לא עליו.
מגע העור שלו על שלי מחבר בנינו.
עיניי נעצמות שוב.
אני מפלצת צומי
לפחות מרגיש ככה.
אני רוצה לשאול אותו איך הוא. כדי שידע שאכפת לי. וכל הדרמה הזו לא גורמת לי לשום הנאה.
למה פחדתי ליצור דרמה. האדישות תמיד הייתה חלק מחיי.
״בייב.״
חיברו אותי בחזרה לשקע.
השמש שטפה את כל החדר. הווילון הוסט עד הסוף ונתן לה לעבור. האווירה המדוכדכת כבר נוקתה ונעלמה.
אני מחייך.
התחושה חוזרת אל תוך אצבעותיי וחזהי עולה ויורד בקצב מסונכרן יחד עם נשימותי. כאילו לא עשה זאת במשך כל חיי.
זה הרגיש כאילו חזרתי לחיים.
״מה שהם נתנו לך היה ממש חזק אה?״ הוא גיחך כאילו היה זה עיניין קטן אך אם להגיד את האמת, תמיד היה לי פחד מסוים כזה שברגע שאכניס כל סוג של סמים לגופי אני אתמכר ואסיים את חיי בגיל 22 כנרקומן. כי ידעתי מה אלכוהול עושה לי, ולא רציתי לעשות את זה עם סמים.
אז הסתכלתי עליו בחיוך מעט מתוח אבל בעיקר נהנתי מהנוכחות שלו כאן. אני מתיישב באיטיות במיטה ומנסה להתעלם מכל מה שקרה.
התחלתי להעלות בחזרה את כל הדיאלוג עם אבי, מנסה להעלות בראשי את הדרך שבה אגיד לקרטר שיש נגדו תביעה על תקיפה, ולא סתם תקיפה.
״קרטר..״ אני מנקה את הגרון ומגרד בעורפי. קרטר עדיין בוהה בי. טוב זה בכלל לא מביך. איך בכלל מספרים דבר כזה?
YOU ARE READING
Perfect opposites
Romance"האם זה כל כך קשה לך להבין שאני אוהב אותך?" אני מרחיק את בקבוק האלכוהול מידיו, "האם זה כל כך קשה לך לאהוב את עצמך?" _____________ הם שנאו אחד את השני בלי סיבה, אבל האהבה גרמה להם לשנוא אחד את השני אפילו יותר. הסיפור שלהם לא נועד לקרות, איוון היה נע...
