"מייסון?" דפיקה בודדת על דלת חדר השירותים וקטעה את מחשבותיי, נבהלתי לרגע, שומע את קולו של ג'ייקוב קורא לגבר שישב לידי, הגבר שעכשיו מביט בי בשאלה בדיוק כמו שאני מביט בו, שואל בלי מילים מה הוא אמור לעשות.
"כן?" הוא ענה, קולו יצא גבוה יותר ממה שהיה אמור להיות, כמעט מסגיר אותו, כמעט מסגיר אותנו. לעזאזל איתך, אסור לג'ייקוב לדעת שאני כאן, אסור לו לגלות ששתיתי, הוא יתחיל לשאול שאלות ומספיק יש לי את מייסון על הראש.
"הכל טוב? נעלמת פתאום." הוא נשמע שוב, ועיניו של הגבר שישב לידי התרוצצו בכל החלל, מחפשות אחר תשובה. מיהרתי לסמן לו בידיי שאני לא כאן, שלא יעז להגיד לו שאני נמצא כאן. הוא לבסוף לקח נשימה ארוכה ופלט אותה לאנחה כבדה. "יותר מידי אלכוהול.." קולו יצא עמוק וצרוד, הוא ניסה להשמע שיכור? יופי של כישורי משחק מייסון. רק נקווה שמישהו יקנה את זה.
"כבר הספקת?" הצחוק המוכר שלו נשמע, מעט מופתע. רק שילך מכאן, שיבין את הרמז ויתן לנו להשאר בשקט, אין לו חברים למטה לדבר איתם? או איזהשהיא אישה יפה לבהות בה?
"אני אגיע עוד כמה דקות." הוא נשמע רציני, ממשיך לשחק את המשחק, ואני הודתי לו שלא הסגיר אותי, הודתי לו שהוא מבין שמשהו קרה ולא מתנהג כמו חמום מוח חסר רגשות. הבטתי אל הקיר שמולי, סופר את האריחים הלבנים, אחד, שניים, שלושה, לרביעי היה סדק קטן בפינה העליונה והשמאלית שלו, והחמישי הוסתר כבר מאחוריי הכיור. שתית יותר מידי איוון.
"אין בעיה, ראית במקרה את איוון?" שמי לפתע נשמע, ואני פערתי את עיניי במהירות, מביט אל מייסון ומנסה לעלות תשובה לראשי, תחשוב! תחשוב לעזאזל! למה אני לא מצליח לחשוב על כלום! הראש שלי כאב מידי ואני נשכתי את שפתי. למה את נלחץ מזה יותר מידי! לעזאזל עם הוודקה המזדיינת!
"אממ ר-ראיתי אותו מדבר בחוץ בטלפון, כן." הוא בסוף פלט אחרי מספר שניות ארוכות שנמשכו כמו נצח, חלל החדר הפך לפתע מחניק יותר, קטן יותר, כאילו סגר על שנינו ועוד רגע עמד למחוץ אותנו למוות.
"אתה בטוח שהכל בסדר?" ג'ייקוב נשאר עדיין מחוץ לדלת, אלוהים פשוט תלך כבר. הוא נשמע חושד, טוב, היה לו סיבה טובה מאוד להשמע ככה, אבל אני רק התפללתי לאלוהים שיעזוב את זה, ושהכאב ראש הנוראי הזה יעבור. אני צריך להרטיב את המגבת הזו שוב. התרוממתי על רגליי, פועל בתנועות שקטות לחלוטין ומחכה שהגבר מחוץ לחדר ילך כדי שאוכל לפתוח את ברז המים.
"כן גייקוב אל תדאג." הוא ביטל את דבריו, בוחן את צעדיי, עיניו עליי בזמן שאני מביט בשלו הירוקות דרך המראה. יש לו צבע עיניים נחמד, שיער נחמד, גם המראה הזו נחמדה, ואלוהים ישמור כל הפנים שלי אדומות.
"אוקיי.." צעדיו נשמעו מתרחקים יותר ויותר מהדלת ואני סוף סוף יכולתי להרטיב את המגבת ולהחזיר אותה לפניי, מתיישב בחזרה לייד מייסון, לא שם לב לצעדיי ומתיישב קרוב מידי, אך זה לא הפריע לי, וגם לו זה לא הפריע, אז לא היה לי אכפת, השענתי את ראשי אל הקיר בדרך שלא הייתי צריך להחזיק את הבד הרטוב. ידיו נשמטו לצידי גופי וזאת הימנית נגעה בירכו של בעל השיער השחור. טוב, הוא לא היה כל כך שחור, מעט אפור, יש לו צבע שיער מעניין.
YOU ARE READING
Perfect opposites
Romansa"האם זה כל כך קשה לך להבין שאני אוהב אותך?" אני מרחיק את בקבוק האלכוהול מידיו, "האם זה כל כך קשה לך לאהוב את עצמך?" _____________ הם שנאו אחד את השני בלי סיבה, אבל האהבה גרמה להם לשנוא אחד את השני אפילו יותר. הסיפור שלהם לא נועד לקרות, איוון היה נע...
