Perfect opposites

chapter 19

השעה הייתה אחת בצהריים, הצלצול המרעיש מילא את אוזניו של הנער שהסתגר בשרותים ולגם מבקבוק האלכוהול הקטן שנהג להחביא מתחת לאריח רופף. הוא שמע את המנגינה המוכרת שנעמה לו והתרומם על רגליו, ידיו נשענות על קירות התא, ראשו מעט מסוחרר והוא לא יכל לספור בדיוק כמה פעמים קירב את פיית הבקבוק אל שפתיו. הוא ידע שהשתכר במהירות, לכן כל סוף יום שנהג להגיע לכאן הוא רוקן במעט את כלי הזכוכית הקטן. טוב, זה לא היה באמת סוף יום הלימודים אך לאיוון לא היה אכפת, הוא כל יום יצא מבית הספר בשעה אחת, מוזיקת הביטלס מזכירה שהגיעה השעה המיוחלת והוא רשאי לברוח על חייו. הוא קיבל הרבה הערות על החיסורים שלו, אך לא היה אכפת לו, לאבא שלו לא היה אכפת, ולמורה באמת לא היה אכפת, היא רק העמידה פנים שעשתה את התפקיד שלה, כמו רוב המורים שלימדו אותו. הוא לקח את תיק הגב הלבן שלו, תיק שצבעו הבחיל אותו אך היה חייב לשחק איתו את ההצגה, מחזיק בראשו לפניי שיוצא מדלת תא השירותים המרווח והולך לשטוף את פניו.

--------------

בריידן: לבוא לאסוף אותך?

ההודעה נשלחה אל צג המכשיר של איוון, גורמת לצליל הודעה קטן להשלח לאוזניו בעודו צועד ברחבת בית הספר, רגליו לוקחות אותו אל השער החשמלי והגדול. הנער הרים עיניים עייפות אל המכשיר והודה על קיומו של בריידן באותו הרגע.

איוון: קראת את המחשבות שלי.

איוון: אני בבית ספר, מחכה לך ליד השער הקידמי.

הוא הקליד באצבעותיו על המסך ושלח את ההודעה אל הגבר שבין רגע התניע את מכוניתו ויצא לעברו. ראשו כאב, והוא קיווה מאוד שאף אחד לא שם לב לשינוי במצב הרוח שלו, הוא ראה מרחוק חבורה של ילדים מוכרת, ופלט קללה מבין שפתיו כשראה את טום ומייסון בינהם. שני הנערים שאיוון נהג להסתובב איתם היו עדיין בכיתה יב', בעוד שג'ייקוב וקרטר כבר סיימו אותה ממזמן, אה, וכמובן שהוא לא שכח גם את לוקאס, כל אותם חבורה שהוא עדיין יושב וסופר את הימים עד שימאס להם ממנו. הוא לא ידע למה הם מסתובבים איתו באמת, את ג'ייקוב הוא מכיר מאז שהיה בכיתה ח', הם למדו באותו בית ספר פרטי במרכז העיר, אך את כל השאר הוא מכיר רק בגלל שהם מסתובבים עם ג'ייקוב.

זה לא שהוא שונא אותם, זה רק שהם מכירים את הגרסה המזויפת שלו, והוא לא יודע מה יקרה כשיגלו מי הוא באמת, מה יקרה אם ג'ייקוב יגלה מי הוא באמת, הרי הוא הבנאדם היחיד שנשאר איתו כל כך הרבה זמן.

איוון ניתק את מחשבותיו וניער את ראשו הכואב, הוא הגביר את צעדיו אל עבר השער והתעלם לגמרי מהקריאה החזקה בשמו. השומר קלט את פניו ופתח את השער, מכיר כבר את הנער ומאס ממזמן בריב איתו שיתן לו לצאת. השער החשמלי נפתח ברעש זימזום קצר ולאחר מכן נטרק בחוזקה על ידיי איוון שנראה כאילו ברח על נפשו. הדבר האחרון שרצה לעשות הוא להתמודד עכשיו עם החברים של ג'ייקוב, הוא רק רצה להגיע לבית של בריידן ולהשכיח מעצמו את כל היום הנורא הזה. אך נראה שמישהו מלמעלה קבע לו תוכניות אחרות להיום, מכשיר הטלפון שלו החל לצלצל, מודיע לו על שיחה נכנסת חדשה. הנער העייף גילגל את עיניו וענה לשיחה אפילו מבלי לבדוק מי האיש שהתקשר אליו.