Perfect opposites

Chapter 50

29/10

״אתה ממש לא היית יכול לשלוט בעצמך אה?!?״ הצעקה החודרנית של ג׳ייקוב בשנייה חותכת את האוויר, כשאני עומד על יד המיטה שלי ובקושי מצליח להחזיק את עצמי באוויר.

״אל פאקינג תצעק לידו.״ קרטר משתמש בקול המתון שלו הפעם, כמו סיר רותח שעומד כל רגע לגלוש על גדותיו. הוא מתאפק לא להתפרץ על חברו הטוב בחזרה כמו שהיה עושה אם לא היינו בסיטואציה הספציפית הזו. ולי רק נשאר לעמוד שם ולהביט בשניים. ג׳ייקוב כמובן כועס על קרטר שאיבד את עשתונותיו והכה עד דם את סקוט וחבריו.

המעשה הזה היה אימפולסיבי ומוגזם אבל ג׳ייקוב לא יכול להעמיד פניי מופתע שזה מה שקרה. הוא אומנם שמע על המקרה רק בשעתיים האחרונות אבל לא היסס להטיח בקרטר את האשמה על מה שעשה.

״אל תנסה להפוך את זה כאילו אני זה שלא בסדר, אתה יודע מה הם יכולים לעשות לך? מה המשפחה של הילד הזה יכולה לעשות לך? מה אתה מתכוון לעשות? לשבת עוד כמה ימים בכלא בשביל עוד מישהו שאתה יוצא איתו?״

אאוץ׳? אני לא יודע אם המילים האלו יצאו בלהט הרגע אבל לפי מה שזכור לי ג׳ייקוב היה מאוד תומך במערכת היחסים הזו, האם שינה את דעתו? או שלא באמת היה גלוי איתי באותו יום כשישב בסלון הבית שלי? אני לא יודע מה לחשוב, רק עומד וצופה בהם כאילו היו סצנה בסרט. גופי כבר כושל מהעמידה הממושכת וקרטר שהבחין בי ברגע מיהר לעזור לי לשבת על המיטה.

״אתה יודע שאני כבר לא ככה.״ קרטר הפעם השיב בשלווה, חזותו נשארת דרוכה, הוא נשאר לידי, בגדיו השחורים שכבר לא החליף יומיים כי לא רצה לעזוב את חדר הבית חולים עדיין עליו. ריחו מעורבב בריח סיגריות דאודורנט ומעט זיעה. הייתי יכול להסניף את הריח הזה כל יום. קרטר דיבר כאילו ניסה להעיד על חפותו מול שופט, יד אחת שלו כרוכה סביב מותני ואני מרשה לעצמי להניח את ראשי על חזהו.

״אז למה אתה מתנהג אותו הדבר? אני דואג לך קרטר, אתה לא צריך תביעה על הראש שלך.״ הגבר שעמד מולי עשה צעד לעברנו, כבר לא צועק. אני יודע שהוא באמת דואג לחברו הטוב. העיניים הגדולות שלו מלאות במעיין רחמים, כלפיי או כלפיי קרטר או אפילו כלפיי שנינו. הוא לבוש בבגדים עבים ומעיל שעטף את חלק גופו העליון, בהתאם למזג האוויר הנוראי ששרר בחוץ. הוא לא אומר עוד מילה במשך כמה שניות, אז אני מרים את ראשי אל קרטר ששיחק עם אצבעותיו בשיער ראשי.

״אני אסדר את זה.״ הוא לבסוף אומר בקול קשה, ולפניי שעוד מילה מספיקה להזרק אל האוויר דלת החדר נפתחת וגבר בלונדיני שאת פניו אני בהחלט לא מכיר פולש אל המרחב.

ג׳ייקוב רק מגלגל את עיניו וזורק משהו בסגנון שנעדכן אותו לגבי המצב. אני בכל מקרה לא מרוכז כשהוא יוצא מהחדר, בוחן את הדמות החדשה וניצמד עוד טיפה אל הגבר שלי, שמחבק אותי גם הוא יותר חזק.