Perfect opposites

chapter 31

המטרה לפרק היא 90 הצבעות, אוהבתתת

אשמח לשמוע את דעתכם:)

----------------

האדרנלין זורם בתוכי, ואני לא יודע אם זה האלכוהול שמגביר אותו או הידיעה שקרטר עומד לבוא. התרגשתי לראות אותו, ובנקודה הזו שכל מחשבותיי רצו בלי שליטה לא יכולתי להגיד שזה לא נכון, לא יכולתי לשקר, לפחות לעצמי. מייסון בזמן הזה ממשיך להצמיד את המגבת לראשי, יכולתי לראות הרצון בעיניו לתשובות, את הרצון שלו לשאול, אבל הוא לא יכל, חיכה להזדמנות הנכונה. ידעתי שמחר אתחרט על זה, אם הידיעה ששכבתי עם קרטר תצא ממנו היא עלולה להגיע לכל החבורה, וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה.

הזמן עובר לאט ככל האפשר וההרגשה שקרטר לעולם לא יגיע מתחילה לאכול אותי, הרי למה שידאג לי, למה שידאג לי כמו שאני רוצה לדאוג לו, למה אני נקשר לאנשים ועושה כל פעם את אותה הטעות, למה אני לא יכול לשלוט בעצמי. המחשבות שלי רצות במהירות כאילו הייתה זו תחרות מי יכולה להגיע יותר מהר, לשגע אותי יותר. איפה אתה קרטר?

אני מגניב מבט אל מסך הטלפון שלי, המספרים אשר הרו על השעה הסתובבו כנגד עיניי אך הצלחתי להבין שעברו רק עשר דקות מאז שהשיחה נגמרה, ואולי הגבר המיוחל אמור להופיע כאן כל רגע. עיניי הופנו כרגע אל האדם השני שחלק איתי את חלל החדר, ידי עולה אל כתפו, השרירים החלשים שלי בקושי יכלו להגיב להוראות שמוחי שלח להם. "א-אני באמת מצטער." מבטי לא הצליח להתמקד בשלו, והקול שהיה אמור להיות מתנצל רק נפלט מגמגם עם צחקוק מבין שפתיים מחייכות, אני מניח שאוכל להתנצל בפניו כראוי מחר.

הוא רק פולט אנחה שקטה ומגלגל את עיניו, מוריד את המגבת ממצחי ומניח אותה על הכיור הלבן. הטיפות שכבר הספיקו להתחמם יורדות על פניי, מדגדגות מעט. אני שומע לפתע את צלצול הטלפון אך הוא לא היה שייך לי, מייסון מרים את המכשיר שלו ומצמיד אותו לאוזנו, מדבר אך שום מילה מדבריו לא הגיעה לאוזניי שלי, תהיתי עם מי דיבר, אולי עם קרטר, אולי סוף סוף הגיע.

הורדתי את ידיי מכתפו וניסיתי להתרומם על רגליי, מייסון לא התייחס אליי, רק המשיך בשיחתו. "בקומה השנייה, כן, אני חושב שאלו השירותים הראשונים במסדרון." שמעתי אותו אומר ובשנייה העברתי את עיניי אליו, הוא מגיע. העברתי את ידי בשיערי, שנאתי את זה שנראתי כמו צרה אחת גדולה. שטפתי את פניי ואת פי ולאחר מכן יבשתי במגבת חדשה. הורדתי את הקפוצ'ון ממני שהיה מעט מלוכלך, נשאר רק עם חולצת טריקו קצרה שגרמה לי להרגיש צמרמורת קצרה מהרוח הקרה. מייסון גילגל את עיניו שנית, הוא באמת צריך להפסיק לעשות את זה, אני לא אוהב את השיפוטיות הזו. אך החיוך החם שלו עדיין נשאר על פניו מה שבילבל אותי, אני צריך לגלות מה עובר לו בראש, אבל אשאיר את זה ליום אחר, עכשיו יש לי עניין יותר דחוף לטפל בו. אני מעלה את החיוך אל פניי ומנסה לא לאבד שליטה ברגליי, נשען עם ידיי על כיור ועוצם את עיניי, מחכה שהסחרחורת תעבור.