Perfect opposites

chapter 27

המטרה לפרק היא 90 הצבעות❤

מקווה שתהנו מהפרקק🤗🤗

__________________

מהרגע שבו אני ומייסון עזבנו את בית הספר היום הלך די בסדר, לא ניסיתי להסתיר את עצמי, הרגשתי בנוח לספר לו עליי, על המשפחה שלי, על אבי שרק חזר לארץ, הרגשתי טוב ובאותו הזמן מוזר כי לא הייתי רגיל למצב הזה, אני עדיין לא רגיל למצב הזה. התחושה האוויר הייתה מעט מתוחה וחונקת בכל פעם שניסיתי להסגר בתוך עצמי, וידעתי שאני צריך לתת לעצמי להשתחרר מאחר שאני לא רוצה להפוך את המצב לרק מביך יותר.

אז הלכנו ברגל אל מגרש סקייטבורד ישן ובכל הדרך הארוכה סיפרתי לו הכל, הוא לא היה מופתע, או יותר גרוע, ריחם עליי, הוא התנהג בקלילות, והרוגע שלו הרגיע גם אותי. לאחר מכן הלכנו אל הפארק הקטן שנבנה לצד המגרש ולקחנו שם כמה תמונות, מייסון שיכנע אותי להעלות כמה מהם ולבסוף נכנעתי והעלתי אחת, לא באמת במצב רוח לריב איתו כיווו שכבר הייתי חצי עייף מההליכה המרובה. הרגשתי את עצמי נהנה בין המתקנים שהתחילו להחליד, והגבר שאיתו ביליתי היה נראה כאילו נהנה גם בעצמו. לא הכרתי דבר אחר, כל הגברים שאיתם הייתי חולק מזמני היו לרוב איתי במיטה, לא דוחפים צמר גפן לפי ומלקקים את השאריות מאצבעותיהם, הוא גרם לי להבין את החברות בינינו, קטנה ככל שתהיה, היא עדיין הייתה, ואני הייתי מאושר, גם אם זה רק לזמן קצר, גם אם אצטרך לחזור לבית, למיטה ולבכות בחירשיות.

---------------------------------------------------

אני מביט אל המסך בהלם מסוים, אני ומייסון כרגע כבר בדרך הבייתה לאחר שאבי הגיע לאסוף אותנו ברכב שלו. אני רוצה להאשים את העייפות שמתעתעת בי אך זה אמיתי מידי משאוכל לדמיין את זה. הגבר בעל השיער השחור שמחליט לשגע אותי הרגע זכה בנקודה נוספת במשחק שהוא מנסה לשחק נגיד. אני באמת לא מבין מה הוא רוצה ממני, מה הוא חושב שישיג מכל זה, האם הוא נהנה מזה? נהנה מלבזבז לאנשים את זמנם ולספר להם את השקרים הללו?

אני מחליט לעזוב את זה ולהשאיר את העיניין לזמן שאגיע לבית ושם אוכל להתקשר אליו מבלי שמישהו יהיה לידי. עיניי נסגרות וראשי מושען אחורה אל המושב, אנחה שקטה נפלטת מפי והעייפות באה בגלים כבדים אל גופי.

הרכב סוף סוף עוצר בחניית הבית שלנו אחרי שמייסון ירד לביתו ונפרד ממני לשלום. אני פותח את דלת המכונית ומתחיל ללכת במהירות על רצפת החנייון התת קרקעי של ביתי היישר אל המעלית שמובילה אל הקומות העליונות של הבית. אבי לא שואל מה פשר התנהגותי ואני מודה לו על כך, ביד אחת מחזיק במכשיר הטלפון שלי שכבר חיכה להתקשר אל קרטר ובשנייה מחזיק בתיק בית הספר שלי, סוף סוף מגיע אל דלת חדרי וזוכה לטרוק אותה מאחוריי. גבי פוגש במיטה הרכה שקוראת לי לישון אך יש לי דברים חשובים יותר לעשות, ואני בזריזות פותח את צג המכשיר למול עיניי ולוחץ על לחצן השיחה של איש הקשר שלו.