Perfect opposites

chapter 20

איוון לא אהב להשתחצן, ויותר מכך שנא אנשים שעשו את זה. הוא הרגיש את הכעס ממלא גופו, הוא יכל להשבע שמעולם לא שנא את קרטר יותר מהרגע הזה, שנא את המגע שלו עליו, את הנשימות החמות שפוגעות בעורפו, את חום גופו שפגש בשלו, שנא הכל. הוא רצה להשתחרר ממנו, לא רצה להיות לידו כרגע, אפילו לראות אותו, לא יכל לסבול את הנוכחות שלו כאן.  קרטר חשב שידע הכל, חשב שגילה הכל על הנער שניסה להסתיר את עצמו מאחורי חומות של הצגה. אך הוא טעה, הוא עשה טעות כל כך גדולה כשחשב שאיוון היה עוד ילד טיפוסי ומתמרד שהחיים פגעו בו אז הוא פגע בהם בחזרה. זה אפילו העליב אותו שהגבר הגדול ממנו חשב שיעשה דבר כזה. כי איוון לא בוגד, ויותר מכך, איוון לא פיתח רגשות בשביל אף אחד, אומנם השני עדיין לא ידע על כך, לא באמת ידע מה מתחולל מאחורי שניי עיניים חומות וגדולות, אך הוא לא יכל לשפוט אותו, לשפוט אותו כאילו הכיר אותו.

חיוך מזלזל עלה על פניו של הקטן, פולט מבין שפתיו גיחוך מריר. הוא הצליח להשתחרר מאחיזתו של קרטר, מרחיק את גופו הקטן מגופו השרירי של השני ומביט במבט לא מאמין אך גם משועשע, הוא לא יודע למה ציפה שקרטר יבין אותו, כנראה שטעה, טעה תמיד שחשב שמישהו אי פעם גם ינסה. הוא דחף את החולצה השחורה אל חזהו, נותן לו סיבה סוף סוף לעזוב את הבית ויוצא מחדר בעודו מגלגל את עיניו. איוון לקח את צעדיו אל גרם המדרגות הגדול, מתהלך במסדרון הרחב כשבידו הוא מחזיק את מפתח הבית השחור ושומע את קרטר צועד מאחוריו. הוא לא ידע מה חשב לעצמו כשנתן לגבר היהיר להכנס לחייו, הוא היה צריך להתעלם מהודעותיו הראשונות, היה צריך לחסום אותו, לא לאפשר לו ליצור את הפתח הצר הזה שגרם לו להשתגע.

"אל תתערב בדברים שאתה לא מבין בהם." הוא פלט באדישות, פותח בשבילו את הדלת כשאר הגיע אליה לבסוף ומסמן לו שזהו זמנו לצאת, שהוא עוד אינו רצוי כאן ועדיף שיעזוב כמה שיותר מהר. איוון לא התייחס אל דמותו של השני, מדליק את האורות שהאירו עכשיו את הבית אך לא במידה שתכאיב לעיניו ושלח את ידו אל כיס מכנסיו, שולף את מכשיר הטלפון שלו ומתקשר אל הגבר שעדין חיכה במכונית ובטח תהה למה התעכב כל כך הרבה זמן.

"היי בריידן." איוון קרא בשמו בעודו מסתכל אל תוך עיניו של קרטר, לא מניד עפעף, הוא ידע לשחק את עצמו אדיש, ידע לשחק את המשחק. הוא לא נתן לרגשותיו לצאת החוצה, לא שהיו הרבה רגשות שניתן היה להוציא, הוא פשוט רצה שהעיניין יסתיים כבר והוא יוכל לשכר את עצמו ורק להנות, בלי שאף אחד יגיד לו מה נכון מה אסור ומה לעשות. "תנעל את המכונית ותבוא לבית." הוא השתמש בקול המתוק שלו, הקול העדין שגנח איתו בקול פעם שביקר במיטה אחרת, קול ששני הגברים מצאו כמגרה מאוד ולא סתם, איוון ידע מה הוא עושה.  הוא ראה מרחוק את דלת המכונית נפתחת ואז נסגרת כשדמותו של בריידן יצאה ממנה. הוא ניתק את השיחה, עדיין עומד בפתח הדלת, שניהם לא זזים במקומם או מורידים את המבט אחד מין השני. "מה אתה מנסה לעשות?" הוא שאל, עיניו השחורות נשארות אטומות בדיוק כמו פניו. הוא לא הבין מה קורה, גם לא חשב שזה כל כך עיניין אותו, לא פיענח מה קורה בתוך הראש הקטן של הנער שעומד מולו. הוא ראה את הגבר ששמו התברר כבריידן והיה מעט יותר נמוך מימנו, שיערו היה שטני וחולצת טישרט אפורה ודקה נמתחה מעל לפלג גופו העליון. הוא לא הכיר אותו, ומשהו בתוכו גם לא רצה להכיר.