Perfect opposites

chapter 9

איוון השתהה טיפה, מביט במסך לכמה שניות בודדות כשאצבעותיו לא זזות. הוא לא יודע למה הרגיש לא נוח עם הכינוי שקרטר נתן לו, למרות שידע שבטח לא התכוון אליו, זה היה כל כך מוזר לשמוע מישהו קורא לו ככה, ועוד יותר מוזר לשמוע את זה ממנו. כמובן שהוא לא באמת שמע אותו, הוא רק הקליד את האותיות שהפכו להודעה, אבל עדיין, משהו בו התהפך והוא לא ידע אם אי פעם הוא ירצה לשמוע את הכינוי הזה ממנו, בטח לא במציאות עצמה.

איוון: אל תקרא לי ככה

הנער שחור השיער השיב לאחר מספר שניות, מזיז את אצבעותיו הצנומות על מסך המכשיר הדולק.

קרטר: איך בייבי?

איוון: די קרטר

קרטר: אוקיי אוקיי, מצטער בייב

איוון: קרטר!!

איוון נאנח ביאוש וכיבה את מסך הטלפון, שמקודם האיר את פניו ועכשיו השאיר אותו בחדרו החשוך. עיניו הבהירות סרקו את תקרת החדר שאור הירח שחדר מהחלון האיר אותה מעט. הוא חשב על הכל ועל שום דבר, מיליון מחשבות רצו לו בראש, מיליון מחשבות שאף אחד לעולם לא היה מנחש שנמצאות אצלו. כי הוא היה איוון, הילד השמח שגר בשכוניות הדרומיות והמפוארות של לונדון, הנער הקופצני והחייכן שהוקף תמיד בחברים. הנער, שלעולם לא היו חושבים שיותר מכולם הוא שונא את עצמו.

איוון התקפל לתוך עצמו, השמיכה שנחה על גופו הכמעט ערום זזה גם איתו, נכרכת סביבו אך לא מכסה את הנער הרזה במלואו. לא שהיה זקוק לזה, הלילות הנעימים של חודש אוקטובר מילאו את החדר הגדול ברוח קרירה ונעימה. רוח שהקלה מעט על כאב הראש הנוראי שאחז בו.

המכשיר שהונח בצידו השני של המיטה הרחבה רטט לפתע, ולאחר כמה שניות שוב, מודיע על הודעה חדשה, כנראה מקרטר, אך לאיוון לא היה אכפת כבר ברגע הזה, מצב רוחו היה הפכפך כמו מזג האוויר של לונדון, ועכשיו, הוא לא היה מעוניין לדבר עם אף אחד, בטח שלא עם קרטר.

הוא עצם את עיניו ונתן לעצמו לשקוע אל תוך השינה העמוקה.

דלת המקלחת שבחדרו נפתחה, אדיי המים החמים חדרו מעט אל החלל כשבמפתן הדלת הגבר הגבוה עמד, מגבת כרוכה סביב מותניו וטיפות המים החמות טיפטפו על גופו ונטפו משיערו הקצר. הוא הביט לרגע אל הנער ששכב מקופל בתוך עצמו בצידו השני של המיטה ולאחר מכן פנה אל חדר הארונות שהיה גדול מידי בשביל ילד בן שש עשרה, אבל ככה זה כשאבא שלך מחזיק במניות הכי גדולות של עסקי המכוניות באנגליה כולה.

הוא לקח בוקסר שחור מהמדף הקבוע שלו ולבש אותו לרגליו לאחר שיבש את גופו במגבת הלבנה. חזהו נשאר חשוף לרוח הלילה והשיער הבלונדיני סורק לאחור באצבעותיו במעט רשלנות. אך הוא לא הקדיש לזה זמן, הוא צעד באיטיות אל המיטה הגדולה ונשכב בצידה השני, לא לפניי שהזיז את מכשיר הטלפון השחור והיוקרתי של איוון והניח אותו על השידה שלידו. הוא סידר את הכרית מתחת לראשו ועצם את עיניו באנחה שקטה, עייף מהאירועים האחרונים של הערב.

הוא הניח את ידו מתחת לראשו והרגיש את העייפות לוקחת אותו אל שינה ארוכה. הנער ששכב בצידה השני של המיטה הרגיש בנכחותו וזז באיטיות לכיוונו, ראשו הקטן הונח על חזהו של הגבר וגופו השברירי נצמד אל צידו. יד שרירית הונחה על כתפו וככה שניהם נרדמו אל תוך שינה עמוקה וארוכה.

קרטר: בסדר בסדר, סליחה

קרטר: אתה סולח לי?

קרטר: איוון?

קרטר: אל תתעלם ממני

קרטר: אמרתי שאני מצטער

קרטר: אתה מוכן לפחות רק לענות לי? בבקשה?

קרטר: טוב.. אני מניח שהלכת לישון

קרטר: אבל אם אתה סתם מתעלם ממני אתה תשלם על זה

קרטר: אני צוחק

קרטר: לילה טוב ילד

________

Sorry but not sorry