Perfect opposites

chapter 33

היי לכולםם, מה שלומכם?

סוף סוף סיימתי עם הספר השלישי שלי, עם כמה שזה היה עצוב, עכשיו יש לי זמן להתפנות אל שני הספרים הנוספים שלי, יאייי

המטרה לפרק היא 90 הצבעות

מקווה שתהנו מהפרק, אשמח לשמוע את דעתכםם, זה ממש חשוב לי❤❤❤

______________

אני מתעורר אל הבוקר, אל השמש שבירכה את פניי, מעבירה את קרנייה החמות על כל סנטימטר בעורי, מרצדת עליו ומדלגת בצחקוק קטן ושובב, מחממת אותי ומלטפת, אומרת לי שזהו הזמן לקום. האור נכנס אל עיניי, מתגנב מבעד לעפעפיים הישנוניים שלי ומאיר את החדר. האוויר בחדר היה היה קריר מעט, מרענן, מעביר בי צמרמורת נעימה וגורם לי להתחפר יותר בשמיכה הלבנה והרכה שהודקה סביבי. המיטה מחבקתת אותי אל ידיה, אומרת לי שאוכל להשאר כאן כמה שרק ארצה. המוזיקה המרגיעה והשקטה שהגיעה לאוזניי הייתה כמו סם לגוף שלי, מכניסה אותי לאופוריה ומביאה אותי לעולם אחר וקסום, הלוואי וכל בוקר יכל להתחיל ככה. אני מסרב לקום עדיין, סוגר שוב את העפעפיים מעל עיניי ומחייך בשקט, אף אחד לא יכל להגיד לי מה לעשות עכשיו. ריח מוכר ומתוק מעט דיגדג את אפי, שובה אותי אליו, סוגר אותי בבועה עדינה ושקופה שהרגישה כמו שדה פרחים אשר נשכבתי והתחבאתי בו. שריריי רפויים, נשימותיי עולות ויורדות בקצב איטי והשינה הולכת ועוזבת את גופי, לוקחת ממני את שארותיה האחרונים ובורחת. נאנחתי בקלילות ומתחתי את שרירי יחד עם החיוך על פניי, מרים את זרועותיי ומקמר את גבי. כפות ידיי פוגשות בגבה של מיטה אשר היה קשוח, לא כמו בחדרי שלי. אני מסתובב על צידי כדי להמנע מאור השמש שחודר מהחלון הימני אך עדיין מרגיש אותו על פניי. התרוממתי באיטיות על ידיי, מתיישב על המזרן ומשפשף את עיניי, היכן אני נמצא? 

אני מרים את מבטי כדי לסרוק את החדר שבדרך כלשהיא לא היה החדר שלי, אני לא מזהה את החלל, מנסה לשחזר דרכים שיכולתי להגיע לכאן. זכרונות מהלילה הקודם עולים אליי אך כל מה שזכרתי היתה ההגעה שלי לבית שבו התרחשה המסיבה, והרגע שבו שתיתי יותר מידי כוסות של בירה זולה, יכול להיות שגם רקדתי על שולחן עם עוד כמה בנות שיכורות שכלל לא הכרתי. אבל עדיין, שום דבר מזה לא מסביר את זה, שום דבר לא רמז לי על קצה חוט שהוביל אותי לכאן, כנראה שאצטרך לחכות לזמן שיחשוף איתו את התשובות.
תהיתי מהיכן מגיעה המוזיקה שצלילייה לא היו הטונים הרגילים שהייתי רגיל לשמוע, היא לא הייתה מוזיקת המטאל שהחרישה את אוזניי, שמילאה את ביתי ורמסה לגמרי את מחשבותיי, היא הייתה אחרת, שונה, ואהבתי אותה, צלילי גיטרה עדינים שפרטו על ליבי ועטפו אותו בחומת מגן שברירית. 

אני מוציא את רגליי ממסגרת המיטה, נותן להם לפגוש ברצפה הקרה ומתקדם אל דלת החדר אשר הייתה סגורה, לא ביזבזתי זמן לסרוק את החדר הגדול, או לחפש סימנים שיכולים לגלות לי את זהות הבנאדם שגר כאן, רק יצאתי מעבר למפתן הדלת והייתי נחוש למצוא את האדם הזה. לגופי נח קפוצ'ון שידעתי בברור שלא באתי איתו למסיבה, היה לו ריח שונה, אותו ריח שמילא את המיטה, אותו ריח מתוק שהשרה בי אופוריה מוזרה וקצת מוכרת. לרגע תהיתי לאן נעלם ההנגאובר שאני רגיל לפגוש בו בבקרים, לאן נעלם הכאב הנורא שמשתק את ראשי, כנראה שאת כל זה אצטרך לגלות עוד מעט. צעדתי במסדרון רחב שבסופו ניצב גרם מדרגות קטן שהוביל כנראה לקומה התחתונה, שמעתי קולות משונים שכנראה באו מהמטבח ולקחתי את עצמי לשם, רגליי כמעט לא נשמעות כאשר פוגשות ברצפה.