Perfect opposites

chapter 36

אני כמעט מתחרט ומנתק מהפחד שעבר בי אבל עדייו נשאר שם, מצמיד את המכשיר המתכתי אל אוזני שכל כך שמחה לשמוע את אותו קול מוכר. בגופי עוברות צמרמורות שהרעידו אותו וסמרו את השיערות על עורי. זיעה קרה נפלה על מצחי ופי אומנם נפתח אם לא הוציא שום קול. איבריי בגדו בי, מנעו ממני לשפוך את המילים שהלב רצה להגיד בגלל שהמוח מנע בעדיהם, לכן כל מה שנשאר לי לעשות זה לחכות שישמיע את קולו שוב, שידבר אליי כמו שרציתי, כמו שלא יכולנו לאפשר לעצמנו.

אני לא יודע למה אבל אני מחייך, לשם שינוי מרגיש תקווה מוזרה ממלאת אותי וזורמת בוורידי, היא מסוכנת,  כי נפילה נוספת עלולה לשבור אותי סופית, ושום נייר דבק זול לא יוכל להדביק אותי בחזרה. הקיר מולי מאחר לי חברה כשאני תוקע בו את מבטי וסופר את מספר הכתמים האפורים שהתנוססו עליו, אוזניי מחכות לו, האם גם אתה מפחד כמוני קרטר? האם אתה פגוע? האם כבר וויתרת על כל מה שאמרת? כי אני מקווה שלא, אני רוצה לנסות, אני רוצה לגלות אותך, אני רוצה לזרום בתוך עורקייך ולהשתלט עליך, אני רוצה שתמצא בי נחמה, אני רוצה למצוא בך נשמה. האם אתה עדיין מוכן לזה?

"אני כאן." פלטתי לבסוף אחרי שהרגשתי את ליבי נמחץ תחת אצבעותיי ומתחנן שאשחרר, הוא משמיע אנחת הקלה עמוקה אך לא מוסיף שום דבר מעבר לכך, משאיר אותי תלוי באוויר. אני מבין שזה הזמן שלי להשתלט על השיחה, להסביר לו הכל, הוא המום, בטח לא היה מוכן לשמוע את הקול שלי, בטח לא בזמן הקרוב.

אזרתי אומץ ועצמתי את עיניי, מה אומרים עכשיו, איך מתוודים על אהבה אל בנאדם שלא חושב שהיא מגיעה לו, אהבה שאני בעצמי מתלבט לגביה, האם אני אוהב אותו או שאני רק בודד, איך מחליטים מה עושים עכשיו. זו טעות או שזו הזדמנות חד פעמית שלא תחזור יותר, יש לנו סיכוי? יש לנו דרך שנסללה בשבילנו? האם אנחנו מוכנים לצעוד בה כבר?

בין כל המחשבות לא נתתי לעצמי ליפול, הייתי מבולבל, מאוד, אבל ידעתי מה אני צריך גם אם אתחרט על זה, אם לא אנסה לעולם לא אוכל לדעת וזה הדבר שיאכל אותי יותר מהכל. 

"אני מוכן לנסות קרטר." הוצאתי את המילים שפחדתי מהם יותר להכל, ובצדק, הייתי צריך לפחד מהם, כי הסכנה שררה שם תמיד, הבדידות תמיד חיכתה לי בצד, מחכה לתקוף אותי ברגעיי החלשים ולקחת אותי, אבל עכשיו היא כבר לא היוותה איום בשבילי, יכולה להמשיך לחכות שם כמה שרק תרצה. 

"איוון.." קולו שוב נשמע שבור אך גם מתנגד, כבר הבנתי מההודעות שלו שהוא לא רוצה לפגוע בי, שהוא לא חושב שכל הדבר הזה מגיע לו, אבל הוא לא ידע שהייתי נחוש להוכיח לו אחרת, הייתי נחוש לגלות את כל הסודות שלו ולרפא אותו, גם אם הוא לא מאמין בכך, האהבה נתנה לי תקווה כמו שרק היא יכולה, היא התרופה היחידה ללב המרוסק שלי ואני מקווה שלא תפנה את גבה אליי. 

"אין לי שום דבר להפסיד יותר, חשבתי שאנחנו לא יכולים לתקן את זה אבל שמעתי את מה שאני רוצה ממך, אני מוכן לקחת את הסיכון." הייתי מלא בבטחון לגבי כל מה שעומד לקרות, רציתי שיהיה גם הוא, שידע שאנחנו יכולים לגרום לזה לעבוד, כל מה שהוא צריך זו אמונה קטנה שתהיה הגפרור הקטן שיצית את הלב שלו באהבה.