תפסתי אותך

פרק 4

בשעה 13:00 נכנסה אליסה למשרדי. היא התיישבה מולי ותיארה בפניי את חששותיה. לקחתי ממנה את החומר שהביאה, מילאנו יחד טופס בפרטיה האישיים ולבסוף תיאמנו ציפיות.

הפגישה הייתה מוצלחת וכל שנותר לי היה לנסוע לביתו של פטריק. הוא גר בבית פרטי בשכונה טובה קרוב לעיר.

חניתי מול הבית ופטריק, שראה אותי דרך החלון, יצא לקבל את פניי.

"שלום, קתרין, אני שמח שהגעת. מצאת את הבית בקלות?"

"כן, ג'י.פי.אס."

הוא חייך. "בואי, היכנסי."

הבית היה גדול ומרוהט בטוב טעם. פטריק הוביל אותי אל הסלון, המרוהט בספות מעור חום, שולחן עץ גדול ובאח עצים מפוארת שמעליה נתלו תמונות משפחתיות רבות. הצצתי בסקרנות לעבר גרם המדרגות שמאחורי, שהוביל את הקומה העליונה.

"היכן חדרו של בילי?"

"בקומה העליונה. בואי אחריי." הוא החווה בידו לעבר המדרגות ועליתי אחריו.

צעדתי בעקבותיו במסדרון עד שהגענו לחדר של בילי. הוא נעצר ליד הדלת.

"לא נכנסתי לחדר מאז שהוא נעלם." הוא אמר בצער, פתח את הדלת והוסיף , "המנקה ניקתה אותו לפני שהבנתי שהוא נעלם."

"זה בסדר אם אשאר לבד ואסתכל מעט סביב?"

"כן, בוודאי. אחכה לך למטה."

"תודה."

סגרתי את הדלת אחריי. החדר היה סטנדרטי ומסודר, המיטה הייתה מוצעת במצעים נקיים ועל הקירות ניתלו פוסטרים של מתאבקים.

ניגשתי לשולחן הכתיבה שעמד בצמוד לקיר והדלקתי את המחשב. עד שהוא איתחל את עצמו, פתחתי וסגרתי מגירות, דפדפתי בערימת דפים שהייתה מונחת על השולחן אך לא מצאתי שום דבר מעניין. הרמתי את עיניי אל הספרייה שמעל שולחן הכתיבה והסתכלתי על הספרים.

הבחנתי בספר אחד שבלט מעט, הוצאתי אותו ודפדפתי בין הדפים. מתוכו נפל כרטיס. הרמתי ובחנתי אותו. על הכרטיס בלטו המילים "קרב על אליפות בהיכל הספורט גולד ביום שבת בערב, בין סטון "הענק" קר לבין דני "מסטיריו" לנסר בשעה 22:00." באותיות גדולות.

מחירו של הכרטיס היה מאה ועשרים דולר. הייתי בהלם. זה יקר מאוד. למה לעזאזל שמישהו יקנה כרטיס יקר כל כך על מנת לראות שני אנשים נאבקים?

החלקתי את הכרטיס לתיקי. התיישבתי מול המחשב, נכנסתי לכל מיני תיקיות שהיו על שולחן העבודה, ניסיתי לגלות משהו בנוגע למה שהתרחש בימים האחרונים שנעלם לפני שבילי נעלם.

נכנסתי לבדוק את היסטוריית הגלישה בדפדפן, וראיתי שהוא גלש בכל מיני אתרי ספורט. נזכרתי מיד במשיכות הכספים שעשה והנחתי שהוא כנראה מהמר על מתאבקים. הדפסתי את מה שנראה לי כשווה בדיקה והמשכתי לסייר בחדר. בתחתית ארון הבגדים מצאתי תיק ובו כפפות אגרוף, מגבות וחולצות. שיערתי שהוא כנראה מתאמן. זה מסביר את הגוף השרירי שפיתח. לקחתי את הדפים מהמדפסת, כיביתי את המחשב, סידרתי את הספרייה כפי שהייתה ויצאתי מהחדר. פטריק חיכה לי למטה במתח.