תפסתי אותך

פרק 6

קמתי בבוקר עם הנגאובר. מרוב שהייתי גמורה שכחתי לקחת כדור כאבי ראש לפני השינה. זו הברקה של סקרלט, כדור אחד ומרגישים כמו חדשים. לקחתי את הכדור המיוחל וחזרתי לישון. בסביבות השעה 12:00, כשהרגשתי טוב יותר, עברתי לסלון לראות טלוויזיה. במשך היום נזכרתי בכמה מקרים מצחיקים שקרו בערב הקודם, למשל כשג'ולי רקדה עם מישהו, וג'סי ואני הפרענו להם כל הזמן כשהתנגשנו בהם כאילו בטעות, או כשסקרלט נגעה בכתפו של כל גבר שעבר לידה והמשיכה לרקוד כאילו דבר לא אירע והאשימה אותנו.

בדרך כלל בשבתות אני אוהבת להימרח על הספה מול הטלוויזיה בחוסר מעש, אבל היום הייתי חייבת ללכת לצפות בקרב ההיאבקות שבילי תכנן לצפות בו לפני שנעלם.

רציתי לברר משהו בנוגע לקרב הערב, אז לקחתי את הלפטופ. הפעלתי את נגן המוזיקה על בחירה אקראית, והשיר הראשון שהתנגן היה של כריסטינה פרי - "צנצנת לבבות". התחלתי לשיר את המילים עם השיר, אני מכירה את כל המילים שלו. הייתי מקשיבה לשיר הזה שוב ושוב, הוא עזר לי להתגבר על דין, וזה היה קשה.

עד כמה שאני אוהבת את השיר הזה, לצערי הוא גם מזכיר לי תקופה אחרת, קשה. ממש לא רציתי להיזכר בה כעת, לכן ניערתי את מחשבותיי החוצה ופתחתי את מנוע החיפוש במחשב. רציתי לחפש את המקום שבו מתקיים הקרב כדי לדעת פחות או יותר מה מצפה לי הערב.

הקלדתי במשבצת החיפוש "היכל הספורט גולד" ולחצתי על התוצאה הראשונה שעלתה, הלינק לאתר המקום. באתר הייתה תמונה גדולה של הקרב המרכזי הערב, סטון "הענק" קר נגד דני "מסטיריו" לנסר, קרב האליפות, ומתחתיה פירוט על כל מתמודד-בכמה קרבות השתתף, בכמה מהם ניצח ובכמה מהם הפסיד. כשראיתי את תמונתו, הבנתי למה הכינוי של סטון קר היה "הענק". הוא היה גבוה, שרירי, רחב וממש מפחיד. הכינוי של דני לנסר היה "מסטיריו" כי הוא נהג להסתיר את פניו במסכה. הוא נמוך יותר מסטון אבל שרירי ורחב גם כן. זה בהחלט קרב בין אריות, וממש עניין אותי לדעת מי ינצח בו. עוד היה כתוב באתר כי הקרב המרכזי יתקיים בשעה 22:00, ולפניו יתקיימו כמה קרבות במשקלים שונים. בדקתי במפת האולם איפה אני יושבת, וראיתי שאני ממש קרובה לזירה, עד כי אם אושיט את ידי אוכל לגעת במתמודדים.

השעה כבר 19:00 והגיע הזמן להתארגן. רציתי להגיע לפני הקרב המרכזי כדי שאוכל להסתובב שם קצת, להציג לאנשים תמונה של בילי ולשאול אם מישהו ראה אותו או מכיר אותו. לקחתי איתי כסף כדי שאוכל להמר על מתמודד. הנחתי שאם האנשים שם יראו שאני אחת מהם, אולי הם יסכימו לדבר איתי. הסתפקתי ב־500 דולר.

ניגשתי לארון הבגדים והתלבטתי מה ללבוש. עיניי נעצרו על שמלה קצרה, לא רציתי למשוך תשומת לב לא רצויה אז היא לא באה בחשבון. רציתי משהו מפתה אבל מתוחכם, ולבסוף בחרתי במכנסיים שחורים, בחולצה מכופתרת אדומה ובסנדלים אדומים. כן, זו הבחירה הנכונה, אמרתי לעצמי, וזרקתי את הבגדים על המיטה. התקלחתי מהר, התלבשתי וניגשתי להתאפר. הפעם השארתי את שיערי פזור, ואת הפוני כרגיל הסטתי לצד. ענדתי עגילי חישוק וזהו, הייתי מוכנה. לקחתי תיק קלאץ', הכנסתי לתוכו את כל הדברים החשובים ויצאתי לדרך.