תפסתי אותך

פרק 24 המשך

מי שהגיש לנו את האוכל היה לא אחר מאשר שף המסעדה בכבודו ובעצמו. הייתי בהלם ונשימתי נעצרה. עד לאותו רגע ראיתי אותו רק בטלוויזיה ופתאום הוא עומד מולי. הייתי צריכה שמישהו יצבוט אותי כדי שאהיה בטוחה שאני לא חולמת. השף הניח מולנו את הצלחות והושיט את ידו לוויל.
"ויליאם, אני שמח לראות אותך."
ויל לחץ את ידו בחזרה והנהן בראשו לכיווני.
"תכיר, קתרין וילסון."
השף חייך אליי ונישק את גב ידי. אני לא מאמינה!
"בבקשה, קרא לי קייט." אמרתי במבוכה.
למה ויל כל הזמן מתעקש להציג אותי בתור קתרין? מה הקטע?
"מה שלום דיאנה?" שאל אותו ויל.
"היא כועסת עליך. לא באת לבקר כבר הרבה זמן."
"תמסור לה את התנצלותי ותגיד לה שאגיע בקרוב." אמר ויל וחייך את החיוך המפורסם שלו.
"אני אמסור לה. תיהנו מהאוכל." אמר.
הם דיברו עוד קצת על עסקים, ואז השף התנצל וחזר למטבח.
זו הייתה חוויה, לאכול בחברתו של ויליאם. המשכנו לאכול בשקט, כל אחד במחשבותיו, והיה אפשר להרגיש את המתח באוויר. סיימנו לאכול ואז ויליאם פנה אליי.
"שנלך?"
קמנו מהשולחן, הוא אחז בידי ובדרך החוצה עברנו אצל המנהל.
"תודה, היה מעולה." אמר לו ויל ולחץ את ידו, ויצאנו מהמסעדה.
הג'יפ חיכה לנו בחוץ, ממש מול הכניסה. נכנסנו אליו והתחלנו בנסיעה. במשך כל הדרך ויל החזיק את ידי, אבל קיבלתי ממנו כל הזמן מסרים סותרים. רגע אחד הוא אוהב ומחמיא, ורגע אחר הוא קר ומנוכר. זה בלתי אפשרי. נכנסנו לחניה תת קרקעית של בניין גבוה, ורוברט החנה את הג'יפ. ויל פתח בשבילי את הדלת, וכשיצאתי ראיתי סביבי עוד שני ג'יפים שחורים, בדיוק כמו זה שנסענו בו, ועוד כמה מכוניות מפוארות בצבעים לבן, כסף ושמפניה־זהב, ממש כמו השם של הבעלים. נכנסנו למעלית, לואיס הקיש בקודן סיסמה כלשהי ואז לחץ על קומה 40. ליבי התחיל לפעום בחוזקה, לא ידעתי למה לצפות. תיארתי לעצמי שביתו יהיה מוגזם ויוקרתי בצורה מחרידה, כמו שאר הדברים בחייו. דלתות המעלית נפתחו והובילו למסדרון רחב שבאמצעו שולחן וינטג' יפהפה, ועליו עציץ ובו ורדים אדומים. בצד ימין של המסדרון, על הקיר, היו תלויות תמונות עם רקע אקזוטי יפהפה, ובצד שמאל היו שלוש דלתות סגורות. הדלתות היו יפהפיות, לבנות ומעוצבות, אבל הדלת מלפנים הייתה דלת מיוחדת יותר, הדלת והמשקופים היו מזכוכית אטומה. מעולם לא ראיתי דבר כזה.
ויל הוליך אותי לכיוון הדלת המיוחדת, פתח אותה והוביל אותי פנימה. לואיס ורוברט נשארו לעמוד בחוץ. נכנסתי לתוך חלל עצום ונעמדתי בפה פעור. זה היה מפואר אפילו יותר ממה שחשבתי. עמדתי כמעט דקה ורק בהיתי בכל מה שסביבי, מנסה לספוג כמה שיותר מהיופי המרהיב שנגלה לעיניי. מולי היה חלון זכוכית שהתפרש על פני כל הקיר, וממנו נשקפה העיר ניו יורק במלוא יופייה והדרה. הנוף היה עוצר נשימה. במרכז החלל היה סלון גדול ובו ספה שחורה גדולה המתאימה למספר גדול של יושבים. לא רחוק מהסלון הייתה פינת אוכל גדולה לבנה, בהמשך החלל היה מטבח מפואר לבן בעל שיש שחור ואי ענקי במרכזו, ומולו פינת אוכל נוספת, גדולה עוד יותר מהקודמת. משמאל למטבח היו מדרגות לקומה נוספת שממנה הייתה יציאה למרפסת רחבה ועוד שלושה חדרים. מתחת למדרגות בקומה שבה עמדתי היה מסדרון ארוך שלא היה אפשר לראות את סופו מהנקודה שבה עמדתי.
ויל הוליך אותי בתוך הבית והוביל אותי למטבח, הוציא בקבוק יין מהמקרר וכוסות מהארון. הוא מזג לנו יין, התקרב אליי והושיט לי את הכוס.
"זה ביתי הצנוע." אמר בחיוך.
לא ממש המילה שהייתה לי בראש.
"אפשר להגיד על הבית שלך הרבה דברים, אבל צנוע הוא לא אחד מהם." השבתי לו.
הוא הביט בעיניי וחייך אליי, ולא יכולתי להוריד את עיניי מגומות החן המושלמות שלו.
"בואי," אמר, לקח את ידי וצעדנו לכיוון הסלון.
"שבי." אמר בקול סמכותי.
הוא שוב משתמש בקול הרשמי והקר שלו, בקול שאני לא יכולה לסרב לו, חשבתי לעצמי והתיישבתי מיד. והוא התיישב לידי. "קייט," הוא עצר, נשם עמוק והמשיך, "אני לא מחפש זוגיות והצהרות של אהבה, זה לא אני, אני מזיין והולך, אני לא נשאר, וגם אם אני חוזר זה למטרות סקס בלבד." הוא עצר שוב, הסתכל עליי והמשיך, "קייט, אחת הסיבות שאני לא נשאר היא שאני לא יכול לסמוך על הבחורה שנמצאת איתי שתהיה נאמנה מבחינת אבטחת מידע, יש הרבה אנשים שהיו מתים לשים את ידיהם על מידע שיש לי, אני מדבר על איגרות חוב, על מניות, על דברים עתידיים שאני מתכנן לקנות או למכור, על עסקאות במיליוני דולרים. את מבינה?"
הבנתי אותו, ורציתי להגיד לו שלא הייתי מגלה שום דבר גם אם החיים שלי היו תלויים בזה, אבל כנראה הייתי שרויה עדיין בהלם והסתפקתי רק בהינד ראש לחיוב.
"אבל אני יודע שאפשר לסמוך עלייך, אני יודע שאם היית מחפשת כותרות היית יכולה לעשות עם המידע שיש לך הרבה רעש ובלגן, מספיק כדי לגרום לי נזק רב." הוא המשיך להסתכל אליי והוסיף, "קייט, אני אדם מוכר, התקשורת מתעסקת בעסקים שלי כל הזמן ואני לא מוכן להכניס אותם גם למיטה שלי, אני לא מחפש קשר רציני, לא כרגע ולא בכלל, אבל אני עדיין רוצה שניפגש."
"מה אתה בעצם מבקש ממני?"
"לשמור על הקשר שלנו בסוד."
וואו, בתוך תוכי התחוללה סערה. לי היה ברור כשמש שאני לא אספר כלום לאף אחד, על מה שקורה בינינו ועל הדברים שאני שומעת, ולפי מה שהוא אמר עכשיו הוא סומך עליי וזה נתן לי הרגשה טובה, אבל מה בעצם הוא מציע? 'קשר זמני וסודי,' ענה לי ההיגיון שלי. אני יכולה לחיות עם זה, נכון? שאלתי את עצמי. אני חייבת להסכים כי אני לא רואה את חיי בלעדיו, לא כרגע, בכל אופן. מצד שני, אני חייבת להישאר נאמנה לעצמי. מספיק עם התירוצים. אני רוצה בקשר יותר מאשר סקס בלבד, אני רוצה אהבה.
לגמתי מהיין, נשמתי נשימה עמוקה והסתכלתי אליו.
"ויליאם, אני לא יודעת."
"תראי, אני לא מבקש תשובה עכשיו. תחשבי על זה אם את מוכנה לקשר כזה. רק תדעי שאני רוצה אותך."
הספיק לי לשמוע אותו אומר "אני רוצה אותך" בשביל לרכך אותי. גם אני רוצה אותו, רוצה כל כך שזה כבר כואב. אוף, איך הגעתי למצב הזה? אבל בעצם מה אכפת לי, הקשר הסודי הזה אפילו יותר טוב לי, מי צריך את כל תשומת הלב הזאת, נכון? לא הייתה לי תשובה. עד עכשיו הקשר המוזר הזה היה אמור להימשך כמה מפגשים וזהו, אז נאמנות לא הייתה על הפרק בכלל, אבל עכשיו כשהוא מציע שהקשר יימשך מעבר למצופה ובסוד... מה עם פוקהונטס? הוא ימשיך לזגזג בינינו? לא, לזה אני לא אסכים, יש גבול וכאן הוא עובר.
"הקשר שאתה מציע לי כולל נאמנות מצידך?"
"ברור! מה את חושבת שאני?!" הוא קם בעצבים. יופי, שוב עצבנתי אותו, בקצב הזה הוא יעיף אותי לפני שאני אתן לו תשובה, אבל הייתי חייבת לברר את זה, זה עניין רגיש אצלי. הוא מבטיח נאמנות, אני באמת יכולה לסמוך עליו? יש לו פיתויים כל הזמן, האם הוא באמת יהיה נאמן? קשה לי להאמין בזה, ומצד שני הוא מאמין בי אז אני לפחות יכולה לתת לו ליהנות מהספק, לא?
למזלי, הנייד שלו צלצל. הוא הסתכל על הצג ואמר לי, "אני חייב לענות." הנהנתי לחיוב, הוא ענה ברשמיות ונכנס לאחד החדרים. הלכתי לכיוון פינת האוכל, הריהוט בבית עוצר נשימה, הכול ממורק ומבריק ברמות לא הגיוניות. הסתכלתי החוצה על העיר המופלאה והרהרתי מה עליי לעשות.
לפתע הרגשתי אותו עומד מאחוריי ותופס אותי במותניי. הוא התקרב אל אוזני, מצץ את תנוך האוזן והעביר בי צמרמורת בכל הגוף. הוא הוביל אותי לשולחן ואז לחש לי, "אני מת לזיין אותך בשמלה הזאת מהרגע הראשון שראיתי אותך בה."
הוא כופף אותי קדימה עם הפנים לשולחן כשידו האחת המשיכה לאחוז במותניי ובידו השנייה העביר את אצבעותיו לאט־לאט מהקודקוד, דרך הגב ועד לעצם הזנב.
זה הרגיש לי כמו נצח, ויצר אצלי ציפייה לקראת העתיד לבוא. ואז הרגשתי את השפתיים המושלמות שלו על גופי, הוא מצץ ונשך, ליקק והטריף לי את כל החושים, הוא נצמד אליי חזק והרגשתי את איברו נדחק ומשתפשף על אחוריי.
הוא הרים את השמלה לאט והוריד לי את התחתונים. צמרמורת התפשטה בכל גופי.
הוא אחז בפראות את ירכיי וגחן אליי שוב. "אני מת לדעת כמה את רטובה עכשיו שם למטה בשבילי." אמר והטריף אותי עם המילים הגסות שלו. הוא פישק את רגליי עוד קצת והחל ללטף אותי ולענג אותי באצבעותיו המיומנות עד שהתחלתי להתנשם בכבדות.
"ויל, בבקשה..." גנחתי.
"מה את רוצה?" לחש אליי.
"אותך."
"חסרת סבלנות כמו תמיד." אמר והחדיר את אצבעו לתוכי. הצמדתי את מצחי לשולחן בעודי מנסה להשתלט על מה שאצבעותיו עושות לגופי.
צרחתי מעונג והתחלתי להרגיש את הדגדוגים המוכרים בבטן.
"ויליאם..." התחננתי אליו, והוא הוציא מכיסו קונדום, הלביש אותו על איברו וחדר אליי. הרגשתי שאני מתמלאת באהבה, כל כך אהבתי להרגיש אותו בתוכי, מין כאב מתוק. הוא החל לזוז לאט, יצא ונכנס, יצא ונכנס, הרגשתי את כולו, הייתי קרובה לגמור והוא הגביר את הקצב. הכנסתי את היד לפה ונשכתי את האצבע כדי לא לצעוק מרוב עונג, אבל הוא הוציא לי את היד.
"תצרחי, אני רוצה לשמוע מה אני עושה לך."
המילים שלו הטריפו אותי עוד יותר. הוא המשיך בקצב המהיר והוציא ממני צעקות וגניחות ממקומות עמוקים שלא הביעו את עצמם כבר הרבה מאוד זמן. הרגשתי את הדגדוגים בבטן הולכים ומתגברים עד שלא היה עוד מקום... וגמרתי. הוא גמר מיד אחריי.
הוא נשכב מעליי לכמה שניות, החזרנו אלינו את הנשימה ואז הוא יצא מתוכי. הוא הרים אותי מהשולחן ולקח אותי איתו לחדר השינה. הוא הניח אותי על המיטה בעדינות ונשכב לידי. הייתי גמורה מעייפות גופנית ונפשית מהיום הזה, אבל ממש לא רציתי להירדם אצלו במיטה. אחרי הכול, עדיין לא הסכמתי לכלום. עצמתי את עיניי וניסיתי לחשוב מה לעשות, הייתי מבולבלת, ונרדמתי מרוב מחשבות.