תפסתי אותך

פרק 35 המשך 1

התיישבנו ליד השולחן והתחלנו לאכול, ואמבר התחילה עם שאלותיה המיותרות.
"אז איך הכרתם?"
"כן, באמת איך נפגשתם בפעם הראשונה?" שאל אדוארד.
"אני אספר." התנדב ויליאם.
זה לא הולך להיות טוב, שיערתי לעצמי, ממתי הוא מנדב מידע? מצד שני, עניין אותי איזו מעשייה הוא הולך להמציא.
"קייט הגיעה להיכל שלי לצפות בקרב היאבקות, ואני בדיוק הראיתי ללקוחותיי את ההיכל. היא לא הסתכלה לאן היא הולכת ונתקלה בי." אמר וצחק, וכולם החלו לצחוק איתו.
"מתאים לה. כשהיא מתרכזת במשהו היא שוכחת את הסביבה." אמרה אמי.
"בקיצור, היא הרימה את הראש, שיערה היה מבולגן וכשהיא הסיטה את הפוני מעיניה היפות, וראיתי את העיניים החומות האלה- נשביתי בקסמה."
הוא ממש הפתיע אותי. הוא סיפר את הסיפור האמתי בדיוק כפי שקרה. הסתכלתי עליו בפה פעור. אמבר, איימי ואמי בהו בו עם הלשון בחוץ.
"אוי, איזה סיפור." הן אמרו והזילו ריר. אילו רק היו יודעות את המשך הסיפור, הן היו מתעלפות.
"קייט, ממתי את חובבת היאבקות?" שאל קווין.
"אני לא, עקבתי אחרי מישהו."
"אז הגעת לשם במקרה?" שאלה אמבר.
"כן," עניתי.
"זה גורל," אמרה אמבר. ממש גורל, גלגלתי עיניים.
"ויליאם, אני יכול להביא חבר היום בערב?" שאל קווין והעביר נושא.
"תודה," אמרתי לו בלחש והוא חייך אליי.
"את ריאן?" שאל ויליאם. הסתכלתי מיד על אמבר, והיא ואיימי החליפו חיוכים.
"כן," ענה קווין.
"ברור," אמר ויליאם.
"את ריאן? מה, אתם חברים עכשיו?" שאלתי.
"כן," הוא חייך.
"קייט, כשאת מגיעה לכאן עם ויליאם, את צריכה ללמוד לחלוק," אמרה לי אמבר.
"היי תירגעו, רק הכרתם אותו."
גם אני רק עכשיו מתחילה להכיר אותו, ורוב הסיכויים שזה ייגמר בעוד שנייה וחצי אז תירגעו.
"קייט לא אוהבת לחלוק בי," אמר ויל בצחוק ושם עליי את היד.
אתה לא שלי בשביל שאחלוק בך, רציתי לצעוק.
המשכנו לאכול ולהעביר ערב בדיבורים ובצחוקים, וכשסיימנו את הארוחה כולם עזרו לאימא לפנות את השולחן. שטפתי את הכלים, וויל הכניס אותם למדיח. אני יכולה להתרגל לזה, חשבתי לעצמי.
לאחר מכן התיישבנו בסלון וריאן ישב איתנו. שתינו מהיין שוויל הביא והתענגנו על כל לגימה.
"כמה עולה בקבוק כזה?" שאל קווין.
"הרבה," אמר אדוארד וצחק.
"כמה זה הרבה?" הוא התעקש.
"ארבע־מאות דולר." אמר ויליאם.
"אלוהים," אמר קווין ונחנק. "אתה כנראה ממש מנסה לעשות רושם טוב... מי קונה יין יקר כל כך?" כולם צחקו. חבל שהוא לא יודע שבשביל ויליאם זה כמו לקנות מסטיק.
"אני משתדל לעשות רושם טוב בכל מקום שאני מגיע אליו." ענה לו ויליאם.
הוא תמיד יודע להגיד את הדברים הנכונים. הסתכלתי עליו ועל שאר בני משפחתי והרגשתי שאולי עשיתי טעות שהבאתי אותו לפה. כולם ממש הוקסמו ממנו, וכשהוא יעזוב אותי שבורת לב ומרוסקת הם גם יהיו מאוכזבים. לצערי, אני לא רואה עתיד אחר לי ולוויליאם מאשר פרידה.
"טוב, אנחנו עולים להתארגן." אמר ויליאם וקם מהספה, קמתי אחריו ועלינו לחדרי. קיוויתי שהוא לא יתחיל לנדנד לי עכשיו על חיפוש העבודה ועל למה לא דיברתי איתו על זה. ממש לא הייתה לי סבלנות לזה עכשיו. הדבר היחיד שרציתי לחשוב עליו הוא איזו שמלה אלבש ואילו נעליים יתאימו לה.
נכנסנו לחדר וסגרנו אחרינו את הדלת וויליאם פנה אליי.
"אל תשתי הערב." אמר לי בהחלטיות.
"מה זאת אומרת?" שאלתי, והתחלתי להתעצבן למה הוא חושב שהוא יוכל להגיד לי מה לעשות.
"חברים שלי יהיו שם הערב, וממש לא בא לי שתקיאי עליי בסוף הערב."
שתקתי. לעזאזל איתו, הוא צודק, אני באמת לא רוצה לעשות לו בושות ליד חבריו.
"רק משקה אחד," אמרתי. ויל שתק. "אני מבטיחה," עשיתי פרצוף מתחנן. התקרבתי אליו ומשכתי אותו אליי לנשיקה על השפתיים. אחרי זה נישקתי אותו עוד נשיקה ועוד אחת ועוד אחת עד שהוא התרכך, תפס אותי ונישק אותי נשיקה ארוכה. הלשון שלו נדחפה לי לפה, ואני קיבלתי את פניה בברכה. לשונותינו רקדו יחד בקצב מושלם והעירו לי את כל החושים בגוף. ממש רציתי אותו באותו הרגע, מיד הרגשתי דגדוגים שם למטה. הוא פשוט עושה לי את זה, בטירוף. הוא נתן לי עוד נשיקה קטנה על השפתיים ואמר, "כוס אחת... של יין או שמפניה."
"אם כך אז שתי כוסות."
"קייט, אל תתגרי במזל שלך."
"שתיים, ואתה אל תתגרה במזל שלך." הורדתי את השמלה וזרקתי אותה עליו. הוא צחק, התקרב אליי, תפס אותי ונישק אותי נשיקה רטובה שהרטיטה את כל גופי.
"תתלבשי, אחרת זה לא ייגמר טוב," שיחרר אותי ונתן לי מכה בישבן. "יש גבול ליכולות האיפוק שלי." רציתי להגיד לו, אז בבקשה, אל תתאפק, קח אותי! אבל נזכרתי שכל המשפחה שלי למטה וזה ממש לא לעניין. לבשתי שמלת מיני אדומה ונעלתי נעלי עקב אדומות, התאפרתי מול המראה והצצתי דרכה על ויל. הוא לבש חולצה אפורה ומכנסיים שחורים. אם הוא לא היה איש עסקים מצליח הוא היה יכול להיות דוגמן, חשבתי לעצמי, החולצה הייתה מונחת עליו בשלמות והבליטה את הגוף החטוב שלו. רק מלחשוב עליו עברה בי צמרמורת.
"מוכנה?" שאל.
"כן." עניתי והצצתי פעם אחרונה במראה.
ירדנו במדרגות, וכולם חיכו לנו למטה. נפרדנו מאימא ומאדוארד ויצאנו לכיוון הלימוזינה שחיכתה לנו בחוץ. בתוך הלימוזינה ויליאם פתח בקבוק שמפניה, והרמנו לחיים.
הכניסה למועדון הייתה זהה לכניסה במועדון של ויל. הכניסה עצמה הייתה חסומה בשני עמודים ובכבל אדום שהיה מחובר לשניהם, ומאחורי הכבל השתרך תור מטורף למועדון. ברגע שהגענו קרוב לדלת הכניסה, המארחת הבחינה בוויל וניגשה אליו מיד.
"מר גולד, אני שמחה לראות אותך." אמרה והסיטה את החבל כדי שנוכל להיכנס.
ויליאם אפשר לנו להיכנס קודם ונכנס אחרון.
"אני אקח אותך לשולחן שלך, מר ביגס אמר לי למסור לך שהוא יגיע מאוחר יותר."
ויליאם הנהן, המארחת חייכה אליו והובילה אותנו לעבר השולחן השמור לנו.
"הם אפילו לא שאלו לגילנו," אמרה אמבר לאיימי.
"מגניב," אמרה איימי בהתלהבות והן חייכו זו אל זו. המועדון היה חלל גדול מלא אורות וצבעים, באמצעו היה בר אליפטי ענקי מוקף בהמוני רוקדים, מימינו הוצבו שולחנות ומשמאלו היה אזור מגודר ופרטי. האזור המגודר היה על במה נמוכה, חולק לתאים ובהם שולחנות וספות. הלכנו אחרי המארחת לתא השני, שדרכו הייתה יציאה לרחבת הריקודים. התיישבנו בתא, ויליאם לידי, מצידי האחר ישבה אמבר ולידה איימי, וקווין וריאן ישבו מולנו.
"בנות, שמפניה זה טוב?" שאל ויליאם בקול רם כדי להתגבר על הרעש במקום. אמבר ואיימי הנהנו לו לחיוב וגם אני.
"אנחנו נשתה בירה מהחבית, ובנוסף צ'ייסרים." אמר קווין.
שמחתי שהוא הזמין צ'ייסרים, כך אולי יש לי סיכוי לשתות צ'ייסר אחד נוסף על מה שסיכמתי עם ויל. הרי זו לא אני שהזמנתי.
ויל פנה אל המלצרית שעמדה לידו.
"אנחנו ניקח שמפניה, וודקה עם כוסות צ'ייסרים ושני חצאי בירה מהחבית." המלצרית סימנה או.קיי באגודלה על שקיבלה את ההזמנה והלכה לכיוון הבר.
ישבנו בתא ונהנינו ממוזיקה טובה. כעבור זמן קצר שבה המלצרית עם ההזמנה שלנו, והחלה למזוג ולהגיש לכל אחד את מה שהזמין, ואז עברה לוודקה ומזגה לכוסות קטנות. ויל סימן לה בידו שתמזוג לכולם חוץ ממני וממנו. קצת התאכזבתי, רציתי לשתות צ'ייסר אחד קטנטן, אבל לא אמרתי כלום, לא רציתי לריב איתו. אני אוהבת שהוא רגוע. הוא הניח את ידו על רגלי והרגשתי נאהבת.
קווין וריאן קמו לעשות סיבוב במועדון, ובינתיים סיימתי את הכוס הראשונה. המשקה נגמר מהר מדי. ידעתי שהוקצבה לי רק עוד כוס אחת הערב והתאכזבתי, הייתי צריכה להשיג עסקה טובה יותר כשזרקתי עליו את השמלה. לאחר כמה דקות הגיעו לשולחן חבר של ויליאם ושני גברים נוספים. הם לחצו ידיים והתיישבו ליד ויל, שערך בינינו היכרות שטחית, והם התחילו לדבר ביניהם. במהלך השיחה ויל הניח את ידו שוב על רגלי ולא יכולתי שלא לדמיין מה האצבעות האלה מסוגלות לעשות לגופי, אם ויליאם יעלה את ידו לעבר המקום הסודי שלי, פאק. הצטמררתי והצמדתי את רגליי בלי לשים לב, ויליאם הסתכל עליי במבט חושני ולחש באזני, "קייט, את מדליקה אותי, תירגעי לפני שאני קורע לך את התחתונים ומזיין אותך בשירותים." פאק, אני מגורה כל כך והמילים האלה שלו רק משגעות אותי יותר, מוסיפות אש למחשבות שלי. המלצרית הסיחה את דעתי, ניגשה לגברים ומזגה להם יין, וברקע החל להתנגן שיר של ביונסה נואלס, "חלומות מתוקים". אמבר ואיימי קפצו והזמינו אותי לרקוד איתן, הסתובבתי אל ויל ולחשתי לו באוזן, "אני קמה לרקוד."
הוא הביט אל תוך עיניי ולא אמר דבר, אבל הסיר את ידו מרגלי. באותו הרגע הרגשתי שאני לא רוצה לקום ואני לא רוצה ללכת לשום מקום, אני רוצה את ידו עליי ולהישאר לצידו. הרגשתי מהופנטת. כמה רגשות הגבר הזה מעורר בי, זה מטורף. הוא חזר לדבר עם חבריו, ואני נעמדתי ליד אמבר ואיימי.
"בואו נשתה צ'ייסר אחרון לפני שנלך," אמרה איימי בקול ומזגה לה, לאמבר ולי. היא לא יודעת שאסור לי לשתות. לא ממש ידעתי מה לעשות. לשתות או לא? בעוד אני מתלבטת חבר של ויל אמר לה, "תמזגי גם לנו."
ויל מיד הסתכל לכיווני ואני לא זזתי. איימי לקחה עוד שתי כוסות ושאלה את ויל אם גם הוא רוצה, והוא סימן לה בראשו שהוא לא מעוניין. הוא לא שם לב שהיא מזגה גם לי, והתחלתי לשכנע את עצמי שהוא לא יכעס עליי אם אשתה עם כולם. מה הסיפור? זאת בסך הכול כוס אחת קטנה. הם הרימו כולם לחיים, וברגע האחרון הרמתי את הכוס שלי ושתיתי. הנחתי את הכוס והסתכלתי עליו. הוא כעס. למזלי אמבר משכה אותי לכיוון הרחבה, והתחלנו לרקוד. רקדתי בגבי אליו, ממש לא רציתי לראות את מבטיו הכועסים. התרכזתי במוזיקה, זזתי לפי הקצב והתחלתי לשיר עם ביונסה.
הצ'ייסר בשילוב השמפניה עשה את שלו. תוך כדי הריקוד חיבקתי את אמבר, ואז מישהו ניגש אלינו.
"אפשר להצטרף לחיבוק?"
"לא." אמרתי בתוקפנות. הוא הרים ידיים במבט מופתע, כנראה מרמת ההתנגדות שלי, הסתובב והלך. הסתכלתי על ויל, וראיתי שהוא מסתכל עליי. שיט, זה מה שחסר לי עכשיו, אני יודעת שהוא מקנא לי ובכל סיטואציה אחרת זה היה מחמיא לי בטירוף והייתי מנצלת את זה אבל עכשיו, אני יודעת שוויל עצבני עליי והקטע עם הבחור יכול רק להעיק.
קווין וריאן הצטרפו אלינו והמשכנו לרקוד יחד עוד כמה שירים. מזמן לא נהניתי ככה עם אחיי הצעירים. אחרי זמן מה התעייפנו ועלינו חזרה לתא לנוח. התיישבתי ליד ויליאם, הוא ישב כשגופו מופנה לחבריו ולא הסתכל עליי וגם לא חזר להניח את ידו על רגלי. ידעתי שזה אומר רק דבר אחד - הוא כועס עליי. תהיתי אם זה אומר שאני יכולה לשתות עכשיו. 'ממש לא!' אמר לי בזעם קול ההיגיון. 'הרגזת אותו מספיק עד עכשיו, את רוצה שהוא יקום וילך?' יופי, עוד מישהו לטובתו של ויל, חשבתי לעצמי בציניות.
בשלב כלשהו ניגשה אלינו המלצרית ומזגה לי את כוס השמפניה השנייה שלי. ויל התרווח במקומו, נשען על משענת הספה והתקרב אליי מעט.
"למה?" שאל בלחישה באוזני.
כי אני אוהבת לשתות במועדון. טוב, את זה לא יכולתי להגיד לו, לא רציתי לריב אז ידעתי שיש לי שתי אפשרויות: או לבקש סליחה או לנסות להצחיק אותו.
"השגתי עסקה גרועה ואני רוצה לדון בה שוב." לחשתי לו בחזרה באוזן וראיתי זיק של חיוך. יש! הצלחתי.
"הייתה בינינו הסכמה ואת הפרת אותה. מגיע לך עונש." אמר וחייך חיוך גדול.
הבנתי מיד למה הוא חייך. מעניין על איזה עונש הוא חושב, אם הוא חושב שאני אתן לו שוב לעשות את הספאנקינג הזה שלו, הוא טועה טעות מרה.
"מה העונש?" שאלתי.
"חכי ותראי." אמר.
ידעתי שהוא רציני, ולא היה לי מושג מה הוא מתכנן. 'אני מקווה שהצ'ייסר הזה יהיה שווה לך טוסיק אדום,' אמר קול ההיגיון, אבל מהר סילקתי אותו מראשי. אם אני עומדת לקבל עונש, אז לפחות אני יכולה לשתות כמה שאני רוצה, נכון? חשבתי לעצמי. ויל הסתובב וחזר לדבר עם חבריו, ואני ניצלתי את ההזדמנות, סיימתי את כוס השמפניה שלי וסימנתי לאיימי שתמזוג לנו צ'ייסר. היא ואמבר רקדו בקדמת השולחן. הצטרפתי אליהן, רחוק ובטוח מפני ויל, ולקחתי מהיד של איימי את הכוס שלי. הפעם לא שתיתי בהיחבא, אלא הסתכלתי לוויליאם בעיניים ושתיתי. ידעתי שאצטער על כך אחר כך, אבל עכשיו לא היה לי אכפת. קיבלתי אומץ, וידעתי שהעונש לא יקרה הלילה, ויל הבהיר לי היטב שהוא לא ייגע בי כל עוד אנחנו בבית הוריי. זה מין קטע של כבוד להורים שלי או לבית שלהם, לא הבנתי בדיוק.
ירדנו מהבמה אל הרחבה והתחלנו לרקוד. האווירה הייתה מדהימה. נראה ששתי כוסות שמפניה ושתי כוסות צ'ייסר עשו את העבודה שלהן, כי אני הייתי בראש טוב. הסתכלתי לעבר התא וראיתי שהבנים נעמדו ליד המעקה ולידם עמדו שלוש בנות שדיברו איתם. הבנות צחקו ואחת מהן נגעה קלות בחבר של ויל. ויליאם עצמו עמד באמצע, וכך אף אחת מהן לא יכלה לגעת בו "בטעות". ידעתי שוויליאם כועס עליי ופחדתי שהוא יעשה משהו טיפשי כמו להתחיל עם אחת הבנות, זה ממש יעצבן אותי, ומאחר שאני לא ממש בשליטה, אני גם לא אחראית למעשיי. המשכתי לרקוד עם איימי ואמבר, אבל הצצתי כל הזמן לכיוון של ויל לראות מה קורה. חיכיתי לראות מתי הבנות ילכו להן משם, אבל זה לא עמד לקרות בקרוב. הן היו מוקסמות מהבנים, וזה ממש התחיל לעצבן אותי. אם אני הייתי מדברת עם בחור, ויל היה משתגע מזה, ואני לא רוצה לחשוב בכלל מה הוא היה עושה לי או לבחורצ'יק המסכן. החלטתי שאני חייבת עוד צ'ייסר.
"אני הולכת לשתות." אמרתי לאמבר והלכתי לכיוון התא. לא הסתכלתי על הבנים, המשכתי ישירות לשולחן. הרמתי את הבקבוק וחיפשתי כוס על השולחן, הרגשתי שמישהו תופס לי את היד. זה היה ויל. הוא נצמד אליי מאחור והתקרב אל אוזני.
"את מנסה בכוח לעצבן אותי." אמר בטון מעט תוקפני.
עזבתי את הבקבוק והסתכלתי עליו בכעס, ואז התחלתי ללכת חזרה לכיוון הרחבה בלי לומר דבר. ויל תפס את ידי, סבב אותי אליו חרף התנגדותי, חיבק אותי חזק ביד אחת ובאחרת תפס את ראשי ונישק אותי בלהט ובפראות. הוא דחף את לשונו לתוך פי וברגע שלשונו נגעה בשלי נרגעתי מיד. נישקתי אותו בחזרה. אלוהים. לזה חיכיתי כל הערב, לטעם שלו, לנשיקות שלו, למגע שלו. איך אני יכולה לחיות בלעדיו? הוא הצמיד את ראשו לשלי וחייכתי אליו במבוכה.
"קנאית קטנה," אמר לי, "מה אעשה איתך?"
"תוותר לי על העונש?" שאלתי בקול חמוד.
"אין מצב." אמר ונתן לי עוד נשיקה ארוכה.
אמבר ואיימי הפריעו לנו באמצע. "תשכירו חדר," הן קראו לעברנו וצחקקו. "קדימה, בואי לרקוד!" הן אמרו לי, תפסו את ידי ומשכו אותי מוויל.
הסתכלתי עליו שוב. הגבר הזה הוא שלי ועכשיו כל הבנות ראו את זה. אף אחת לא תתקרב אליו עכשיו. חסר להן! בתוך תוכי ידעתי שזה לא מה שיעצור אותן, אבל זה לא שינה לי כלום. ויל חזר אל חבריו ליד המעקה ואני רקדתי עם הבנות. תוך כדי ריקוד העפתי מבט אל ויל לראות מה הוא עושה, וראיתי שהוא מדבר עם לא אחר מאשר דין. קפאתי. לא ידעתי מה לעשות. לתת להם לדבר? להתערב?