תפסתי אותך

פרק 25 המשך 2

החיפוש העלה תוצאות רבות וקראתי אותן ברפרוף. לפי גוגל, הוא הבעלים של בתי מלון, היכל ספורט, את זה כבר ידעתי, וחברת אבטחה עולמית, שמו נקשר למלונות, לבנקים ואפילו לבורסה. לא מצאתי משהו חשוד. נכנסתי לתמונותיו. ראיתי הרבה תמונות שלו עם דוגמניות מפורסמות. איתן הוא בטח לא עשה תיאום ציפיות, מלמלתי לעצמי במרמור. היו שם תמונות עם נשים שהסתירו את פניהן מפני הצלמים, ואז ראיתי את תמונות שלו עם אליסון היילו. פאק, היא ממש דומה לאורורה היפהפייה הנרדמת. יופי, רק חסרות לי שלגייה וסינדרלה וסגרנו את כל הנסיכות, אמרתי לעצמי בסרקסטיות. הייתי ממש עייפה, וידעתי שאם אמשיך לחפור בנושא לא אגיע לשום תובנה.
נכנסתי למיטה לנוח קצת לפני היציאה הגדולה.
השעון המעורר העיר אותי בסביבות השעה 20:00. הייתי עייפה מאוד וממש לא התחשק לי לצאת. אילו זה היה תלוי בי, הייתי מעדיפה להעביר את הלילה בצפייה בטלוויזיה לבד או עם ויליאם. עברה בי צמרמורת רק מעצם המחשבה עליו, אני כנראה עמוק יותר משחשבתי בתוך הסיפור שלנו. ידעתי שאין סיכוי שאבטל עם הבנות, אם אעשה את זה, סקרלט תבוא אליי הביתה ותמשוך אותי מהשערות החוצה.
סימסתי בקבוצת הבנות:

אני: "מתי להיות מוכנה?"
סקרלט: "ב־21:30 אני יוצאת במונית לאסוף את ג'ולי"
אני: "מצוין"
ג'סי: "אז נחכה לכן למטה ב־21:45"
סקרלט: "מעולה"
ג'ולי: "נתראה"

קמתי וניגשתי לארון, חיפשתי שמלה לערב. רציתי ללבוש משהו שיחמיא לי כי ויליאם אמר שהוא יגיע, רפרפתי בשמלות ובחרתי בשמלת בז' קצרצרה שמשולבת עם בד שקוף בבטן. זה יעשה את העבודה, חייכתי לעצמי, וזרקתי אותה על המיטה. הנחתי לידה נעלי עקב תואמות ונכנסתי למקלחת חמימה ומפנקת. אחר כך התחלתי להתארגן, פיזרתי את השיער כמו שוויליאם אוהב, התאפרתי והתלבשתי. כשסיימתי לקחתי את התיק והלכתי לחכות אצל ג'סי, ידעתי שאם אשב כאן לבד אשקע במחשבות וממש לא רציתי שזה יקרה.
"היי, איזו מהממת את." אמרה כשפתחה את הדלת.
"תודה." עניתי ונכנסתי.
ג'סי עדיין לא הייתה מוכנה, היא הייתה באמצע סידור שיערה, וחיפשתי דרכים להעביר את הזמן.
"יש משהו לשתות?" שאלתי.
"כן, שמפניה במקרר."
"למזוג גם לך?"
"כן, ברור." צעקה מהחדר.
הטלוויזיה הייתה פתוחה על ערוץ אם.טי.וי והתנגן השיר "האהבה הראשונה" של ג'ניפר לופז. אני אוהבת מאוד את הקליפ של השיר הזה עם הדוגמן החתיך שמופיע שם. שתיתי קצת שמפניה ונכנסתי לקצב. הלכתי למקלחת ונתתי לג'סי את הכוס שלה, וחזרתי לסלון לרקוד. הפזמון הגיע והתחלנו לשיר אותו בקולי קולות, אין כמו מוזיקת מיינסטרים... כעבור כמה דקות סקרלט שלחה הודעה.
סקרלט: "עכשיו יצאנו מג'ולי. תוך עשר דקות אצלכן."
אני: "סבבה. נחכה למטה."
"ג'סי, עוד עשר דקות הן למטה," צעקתי לה מהסלון, "את מוכנה?"
"עוד שנייה מסיימת," ענתה ג'סי.
בינתיים סיימתי את המשקה שלי, וברגע שהיא סיימה להתארגן ירדנו לרחוב.
המונית הורידה אותנו ממש מול המועדון, בכניסה השתרך תור ארוך.
"יופי, עכשיו נצטרך להמתין את כל התור הזה," אמרתי בעצבים בחוסר סבלנות.
"לא צריך להמתין. אנחנו נמצאות ברשימות," אמרה סקרלט.
"ואם הוא לא רשם אותנו?" שאלה ג'סי.
"נכון," הצדקתי אותה והמשכתי, "היינו צריכות ללכת לטיפסי, כמו תמיד."
"אוי, תשתקו כבר. מיד נברר," אמרה סקרלט והלכה למארחת.
"שלום, אנחנו מוזמנות של ויליאם גולד. השמות שלנו הן ג'סיקה ריקלס, סקרלט אפס, ג'וליאן וינגר וקייט וילסון." סקרלט דיברה בכזה ביטחון, כאילו שהאנשים חייבים לה משהו, זה קצת עיצבן אותי וגם קצת קינאתי בה.
המארחת בדקה ברשימות ופנתה למאבטח. "תכניס אותן, בבקשה." סקרלט הסתובבה אלינו בחיוך מנצח.
"מושלם." מלמלתי לעצמי.
המאבטח פתח את השרשרת שהפרידה בין התור ובין הכניסה למועדון ונכנסנו פנימה. המארחת ענדה לנו על היד צמידים ורודים. "כניסה לקומת הווי.איי.פי," הסבירה. הודינו לה כל אחת בתורה ונכנסנו למועדון.
לעומת כל המועדונים שהייתי בהם עד היום, המסדרון במועדון הזה היה ממש מרווח. הגענו לדלת נוספת, ומעברה כבר שמענו את המוזיקה במעומעם. שומר נוסף פתח את הדלת לכבודנו והצלילים התחזקו. המועדון היה מהמם, מעולם לא הייתי במועדון מושקע כזה. משמאלי היה גרם מדרגות לחצי קומה ומימיני היו שולחנות וספות. ממש מולי היה בר ענקי באמצע הרחבה ומאחוריו עמד הדי.ג'יי. סקרלט משכה אותנו לכיוון המדרגות, שם הראינו לשומר את צמידנו הוורודים ועלינו למעלה. בקומת הווי.איי.פי היה בר גדול, רחבת ריקודים ושולחן סנוקר, משני צדדיו היו ספות שנראו נוחות מאוד, ובצד ימין הייתה מרפסת ענקית שהשקיפה על הרחבה המרכזית במועדון.
"מה את שותה?" שאלה אותי סקרלט בקול רם כדי להתגבר על המוזיקה הרועשת.
"וודקה ורד־בול, בבקשה." השבתי לה והיא הלכה לבר.
השתייה בקומת הווי.איי.פי הייתה על חשבון הבית, וזה לא ממש הפתיע אותי. זה התאים לוויל, הוא אוהב לפנק. הגענו יחסית מוקדם, אני יודעת שכל מועדון מתחיל להתמלא רק בסביבות 23:00 ואילך. זה הסביר למה לא היו הרבה אנשים במועדון, רציתי לשחק סנוקר, לא שאני שחקנית גדולה אבל יצא לי כמה פעמים לשחק ואני אוהבת את זה. השולחן היה תפוס אז הלכתי לבר, למקום שסקרלט עמדה והזמינה לנו את הצ'ייסרים הראשונים של הערב. התחלנו לשתות, לצחוק ולרקוד, ופתאום הרגשתי מישהו נוגע בי מאחור. הסתובבתי וראיתי את בריאן.
"היי, מה המצב?" שאל אותי.
"בסדר."
"הגעת בסוף."
"כן." אמרתי וחייכתי.
"איזה יופי." אמר והמשיך לעמוד לידי.
הסתכלתי סביב וחיפשתי את ויל, אבל לא ראיתי אותו. לא רציתי לשאול את בריאן איפה הוא, לא רציתי לדבר עליו עם אף אחד. המשכתי לשבת עם בריאן עוד קצת על הבר ולקשקש איתו, ובשלב כלשהו קמתי לרקוד עם הבנות. הזמן טס, ובחצות רחבת המועדון כבר הייתה כמעט מלאה. וגם קומת הווי.איי.פי התחילה להתמלא. סקרלט קראה לי לעוד סיבוב של צ'ייסרים, והפעם בריאן הצטרף אלינו. אחרי שהרמנו לחיים ושתינו, ג'ולי משכה אותי אליה לכיוון הרחבה, רקדנו וממש נהנינו. תוך כדי ריקוד היא התקרבה אליי ולחשה לי, "נראה לי שהוא שם עלייך עין." היא סובבה את ראשי לבריאן.
"לא, אין מצב. הוא המאמן שלי." עניתי לה מיד. לרגע לא חשבתי אפילו על האפשרות הזו.
"אהה." אמרה כאילו הבינה והמשכנו לרקוד, וגם ג'סי וסקרלט הצטרפו אלינו.
פתאום שמתי לב שהאנשים בקומה התחילו להתלחשש ביניהם, הרגשתי את המתח באוויר כאילו משהו השתנה והבנתי מיד שוויל הגיע. הוא נכנס לקומה, מרשים ומדהים ביופיו כמו קיסר שנכנס לארמון, לואיס ורוברט נבלעו ברקע אבל שמרו תמיד על קשר עין, אנשים התקרבו אליו כדי ללחוץ את ידו. הוא ניגש להגיד שלום לבריאן ואז פנה לכיווננו והתקרב.
"ערב טוב, בנות."
כולן נמסו וענו בחיוך מרוח על פניהן, "היי, ויליאם."
נו, באמת!
"נהנות?"
"כןןןן!" ענו שלוש חברותיי יחד במקהלה.
הוא חייך, הנהן אלינו והסתובב לכיוון הבר להזמין שתייה. הוא התיישב על הבר ליד בריאן והגניב כל הזמן מבטים לכיווני. לא עבר הרבה זמן וסקרלט קפצה ומשכה אותנו לבר ליד ויל לסיבוב נוסף של שתייה.
"ויליאם, תצטרף אלינו?" שאלה אותו בלי בושה.
הוא הנהן לחיוב.
"ובריאן? מה איתך?" פנתה גם אליו. תסמכו על סקרלט שלא תפקיר בחורים בשטח. גם בריאן הנהן לחיוב, וסקרלט סימנה לברמן בידה להוסיף עוד שני צ'ייסרים.