תפסתי אותך

פרק 21

ויל עליה התיישב על המיטה. הוא הניח את מרפקיו על הברכיים, הוריד את ראשו וחפן אותו בידיו. הוא העביר את אצבעותיו בשערו לאחור, אור הירח מבחוץ האיר עליו וזה היה נראה כמו סצנה מסרט רומנטי. באותו הרגע החלטתי שאני רוצה אותו. סופית. שיברון לב או לא, לא משנה. יזכור איך קוראים לי או לא, לא אכפת לי! אני רוצה אותו. לקחתי דבק סלוטייפ עבה דמיוני והשתקתי לגמרי את קול ההיגיון שלי, ופעלתי כל כולי מתוך הלב. יצאתי מאחורי הספה בשקט ונעמדתי לא רחוק ממנו. ליבי פעם בפראות. כעבור כמה שניות הוא הבחין בי ונעמד. הוא הסתכל עליי בהלם בזמן שהתקדמתי לעברו ופתח את פיו כדי לומר משהו.
סימנתי לו להיות בשקט והנחתי את אצבעי על שפתיו. הוא שתק. הלכתי לכיוון הדלת, סגרתי אותה וחזרתי מהר לעמוד מולו. הסתכלנו זה לזה בעיניים במשך כמה שניות, והתחלתי לפתוח את הכפתורים בחולצתו. ויליאם נשם עמוק ועצם את עיניו. הסרתי את החולצה מעל כתפיו ונתתי לה ליפול לרצפה, הנחתי את ידיי על החזה שלו. הוא עדיין היה לח ומזיע מהקרב וזה שיגע אותי יותר. הורדתי את ידיי בליטוף מטה לכיוון הבטן והבטן התחתונה, מבטי ליווה את ידיי לכל מקום שאליו הן טיילו עד שהגעתי למכנסיים. נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי, את יכולה לעשות את זה, אל תהיי טירונית, זה לא הזמן. לאט־לאט פתחתי את החגורה, עד שוויל תפס את סנטרי בידו החזקה והרים את ראשי אליו. עינינו נפגשו ופשוט טבעתי בעיני הטורקיז עוצרות הנשימה שלו. הוא התכופף אליי בלי להסיר את מבטו מעיניי ונישק אותי בתשוקה. לשונותינו התגפפו זו בזו בלהט והפכו לאחת. הוא הרים אותי אליו, וכרכתי את רגליי סביבו. גופי געש מהאדרנלין ומההורמונים שהתרוצצו לכל הכיוונים, והדופק שלי הגיע לשיאים חדשים. הוא הוריד אותי בעדינות חזרה לרצפה וסובב אותי כך שגבי פנה אליו. הוא נשק לי בכתף ולאט־לאט פתח את רוכסן שמלתי עד שהיא נפלה לרצפה תוך כדי שהוא לוחש לי באוזן, "תפזרי את השיער בשבילי". עשיתי מה שביקש, והוא התקרב אליי והריח לי את השיער. "יפהפייה," הוא אמר, סובב אותי חזרה אליו כשאני לבושה רק בתחתונים והתרחק קצת כדי להסתכל עליי. מיד הנחתי את ידיי על חזי החשוף במבוכה, אך הוא תפס בהן והזיז אותן לצדדים.
"לא, לא, לא. אני רוצה להסתכל על הגוף המושלם שלך, על כולו." אמר בקול צרוד ושקט. עמדתי מולו והרגשתי את לחיי בוערות. שחררתי את ידיי מאחיזתו ודחפתי אותו לאחור למיטה. הוא נשכב וחייך אליי וגומות החן שלו הסעירו לי את הנשמה. התחלתי לטפס עליו, אבל לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות. למזלי, הוא תפס אותי והשכיב אותי על הגב.
"לא, לא, מותק. היום אני מזיין אותך." אמר וטיפס עליי.
אלוהים, המילים הגסות שלו חרמנו אותי יותר. מעולם לא דיברו אליי ככה, ובנפשי התחוללה סערה. הוא החל לנשק אותי בתאווה, לשונותינו התחברו ורקדו יחד באופן מושלם. הוא נשכב מעליי, הרגשתי את כל כובד משקלו, המגע של עורי בעורו העביר בי גלים של צמרמורת בכל חלקי גופי, הרגשתי את איבר מינו החזק והנוקשה נעוץ בירך שלי. הוא מצץ את שפתי התחתונה וירד לאט־לאט לצוואר, שם המטיר מבול של נשיקות כל הדרך עד לחזה שלי. קימרתי את גבי, והוא קיבל את ההזמנה להכניס את הפטמה שלי לפיו ושיחק בה בלשונו. אלוהים, גנחתי. הרגשתי את ידו יורדת לכיוון הבטן, מרפרפת על התחתונים. התחלתי לזוז ולהתפתל ואז תפסתי את ידו. הוא הרים את עיניו אליי.
"אם תתפסי לי שוב את היד, אני אקשור אותך."
"אתה לא תעז," אמרתי. אין מצב שהוא רציני.
"נסי אותי," אמר והסתכל אל תוך עיניי. הוא נעץ בי מבט וראיתי ניצוץ בעיניו. שיט, הוא רציני. הוא חזר לפטמה שלי ומצץ אותה בפראות, ואני השתדלתי לא לזוז. הוא הוריד את ידו לכיוון בטני ודגדג אותי קלות, נראה שבכוונה, אבל עדיין לא זזתי. הוא המשיך במסעו מטה והכניס את ידו אל תוך תחתוניי, ומתוך אינסטינקט תפסתי לו שוב את היד. הוא הסתכל עליי במבט מרוצה כאילו הוא ידע שאני לא אעמוד בזה.
"הזהרתי אותך..." אמר והושיט את ידו לשידה, פתח את המגירה השנייה והוציא את הצעיף.
הוא התיישב עליי והחל לקשור את ידיי לגב המיטה. אז בשביל זה הצעיף הזה! ואני לתומי חשבתי שמישהי שכחה את זה אצלו.
"ויליאם, די!" צרחתי בצחוק, אבל זה לא עזר.
כשסיים הוא הסתכל עליי מלמעלה. "זהו, ככה טוב יותר." אמר.
"טוב יותר למי?" שאלתי, ואז אמרתי בקול הכי מאיים שהצלחתי לגייס, "שחרר אותי."
"כשאסיים איתך." אמר בחיוך ודחף את לשונו לפי כדי להשתיק אותי. אני חייבת להודות שזה גירה אותי יותר. הוא ליטף אותי בחזה והחל להוריד את ידו מטה, מעל הבטן היישר לתחתונים. הוא הכניס את ידו לתוך התחתונים ואצבעותיו המיומנות ליטפו אותי בעדינות וברכות, מענגות אותי עד שכמעט גמרתי. התחלתי להתפתל ולגנוח.
"ויליאם, בבקשה." לחשתי. רציתי אותו כל כך.
"ששש..." היסה אותי, "את נתת לי לחכות, ועכשיו את תחכי."
הוא החדיר את אצבעותיו לתוכי עמוק־עמוק, ושוב הוציא ושוב החדיר. גנחתי, צעקתי והתפתלתי תחתיו.
"ויליאם..." התחננתי שוב, הייתי כבר על הקצה.
"מה את רוצה?"
"אותך."
"אותי מה?" הוא חיכה שאגיד בדיוק את מה שרצה לשמוע, ומשהתמהמהתי הוא שאל שוב.
"מה את רוצה?"
"אני רוצה אותך בתוכי." אמרתי לו.
הוא שלח שוב את ידו למגירה, והפעם לקח קונדום, הלביש אותו על איבר מינו ונשכב מעליי. הוא נישק אותי ונכנס לתוכי לאט. וואו... אלוהים, הכאב המתוק הזה, איזו הרגשה מופלאה זו. הרגשתי אותו פותח אותי לאט־לאט.
"פאק, את צרה כל כך." אמר לי בקול צרוד.
"עבר זמן רב." מלמלתי.
"כמה זמן?"
מה, הוא רציני? הוא באמת רוצה לנהל את השיחה הזאת עכשיו? חשבתי לעצמי.
אבל ויליאם לא ויתר וחזר על השאלה. "כמה זמן?" שאל תוך כדי שהוא זז לאט ובצורה מייסרת.
"ארבע שנים," לחשתי. הוא שתק.
הוא התחיל להגביר את הקצב והרגשתי את הדגדוגים הולכים ונבנים בתוכי. גנחתי והוא חסם את גניחותיי בנשיקותיו, הוא נכנס הכי עמוק שהוא יכול עד שהרגשתי את כולו וזו הייתה הרגשה עילאית.
"זה מרגיש כל כך טוב," הוא אמר, "היה שווה לחכות כל שנייה." שוב המילים שלו שיוצאות לו מהפה ופוגעות ישר במטרה. ויל המשיך לחדור אליי שוב ושוב ולהגביר את הקצב. הדגדוגים בבטן הלכו והתעצמו ומילאו אותי עד שהרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, ואז הוא לחש לי, "תגמרי בשבילי." המילים שלו עשו את שלהן, ובאותו הרגע גמרתי. ויל המשיך עוד פעם אחת וגמר מיד אחריי. הוא נשאר לשכב עליי. הרגשתי מעופפת וקצרת נשימה, וגם הוא התנשף בכבדות. ברגע שהחזרנו לעצמנו את הנשימה הוא שחרר את ידיי, התגלגל לידי ומשך אותי אליו.
"הכאבתי לך?" שאל וליטף את שערי.
"לא." עניתי בביישנות. קיוויתי שאנחנו לא הולכים לדבר על זה.
שכבנו עוד קצת במיטה והסתכלנו זה בעיני זה, ואז הנייד של ויל רטט. הוא התרומם על המרפקים ולקח את המכשיר ליד.
"גולד."
"אני לא יורד."
"אני לא יודע מה תגיד להם, זאת העבודה שלך, בשביל זה אני משלם לך." אמר וניתק את השיחה.
הוא נשכב לידי וחייג מספר כלשהו. "אני לא יוצא מהחדר, אל תיתן לאף אחד להיכנס. נדבר בבוקר." הוא ניתק והחזיר את הנייד לשידה.
הסתכלתי על פניו וליטפתי את גופו המושלם. מהחזה ירדתי לבטן ותוך כדי שוטטות הבחנתי בסימן כחול גדול בצלעות. ידעתי שזה מהקרב של היום ובהיתי בו בצער. ויליאם קלט את מבטי ואמר בחיוך, "את צריכה לראות את הבחור השני."
הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי נשיקה ארוכה. הרגשתי את איבר מינו מתקשה שוב, וזה העביר בי צמרמורת. עם דין הייתי רגילה לשכב פעמיים בשבוע, ועכשיו פעמיים בלילה? זה כנראה יום המזל שלי.
באמצע הנשיקה, בדיוק כשהעניינים שבו והתחממו, הנייד שלו רטט על השידה. ויל הפסיק את הנשיקה, הסתובב לכיוון המכשיר, הסתכל בו ולא ענה. הוא חזר אליי ושב לנשק אותי, אבל כבר הסתקרנתי.
"למה אתה לא עונה? מי זה?"
"אחי." ענה והמשיך לנשק אותי.
מה חתיכת האפס הזה רוצה עכשיו? שאלתי את עצמי. הנייד שוב רטט, וויל ענה בעצבים.
"גולד."
"תביא לי אותו."
"מה אתה רוצה?"
"לא היום. אני עייף והולך לישון. נצא לחגוג בסוף השבוע." אמר וניתק.
הוא נישק אותי על פי והתרומם מהמיטה.
"בואי, הולכים להתקלח." אמר, יצא מהמיטה והרים אותי על הכתף, כאילו הייתי איזה צעצוע. הוא פתח את המגירה, הוציא קונדום והלך למקלחת.
"ויל!" צעקתי וצחקתי. לפחות שם לא תוכל לקשור אותי, חשבתי לעצמי.
נכנסנו לחדר האמבטיה והוא הוריד אותי חזרה אל הרצפה. הוא החזיק את הקונדום בפיו וכיוון את זרם המים לטמפרטורה הנכונה, נכנסתי ראשונה והוא נכנס אחריי. המים היו חמימים ונעימים, אבל לא ממש הספקתי ליהנות מהם. ברגע שוויל נכנס למקלחת הוא הצמיד אותי לקיר, אחז בידיי פרושות לצדדים כשגבי פונה אליו ופישק את רגליי באמצעות רגליו.
"עכשיו אני אזיין אותך ככה." אמר בלחישה לתוך אוזני והתחיל למצוץ וללקק אותה, ולהטריף את כל חושיי. הוא הוריד את ידו לכיוון איבר מיני, וכל גופי נדרך מהידיעה של מה שהולך לקרות. הוא החל לענג אותי באצבעותיו הארוכות גם מבחוץ וגם מבפנים, ושוב הרגשתי את בטני מתהפכת ואת הפרפרים והדגדוגים מתערבבים לי בבטן. הרגשתי שאני לא שולטת בגופי ומצאתי את עצמי מתחננת למגע שלו.
"ויליאם..." אמרתי ושמעתי אותו קורע את עטיפת הקונדום וחודר אליי בבת אחת. זה היה סוג של כאב מתוק ששווה למות בשבילו. גנחתי שוב את שמו, אלוהים, זה טוב. הוא תפס את האגן שלי בחוזקה והחל להגביר את הקצב.
"תחזרי על השם שלי." ביקש, גנחתי את שמו שוב ושוב, וככל שהוא הגביר את הקצב כך גנחתי חזק יותר, ונראה כי צעקותיי רק דרבנו אותו כי הוא המשיך בקצב רצחני.
"אני רוצה להרגיש אותך רועדת על הזין שלי." כנראה למילים שלו יש שליטה על גופי, כי שנייה לאחר מכן גמרתי. הוא גמר מיד אחריי והחזיק אותי כך עוד קצת עד שהסדרנו את הנשימה. הוא יצא ממני, לקח ספוג, שם עליו סבון והחל לסבן אותי. כשסיים, סיבנתי אני אותו.
יצאנו מהמקלחת גמורים מעייפות. לבשתי מכנסיים שחורים קצרים וחולצה לבנה, והוא לבש תחתונים ומכנסיים. נכנסנו למיטה והוא משך אותי אליו. הנחתי את ראשי על החזה שלו. ככה אני רוצה להישאר כל החיים. כמעט הרגשתי שלווה מוחלטת, אבל אז, כרגיל אצלי, ברגע שאני מרגישה קצת טוב ונותנת ללב להחליט, חוסר הביטחון שלי זוקף את ראשו המכוער ומתחיל להטיל ספק בכול. אז מה יהיה עכשיו? זה היה סטוץ חד פעמי? או שהתחלנו כאן איזשהו קשר? מה אני אמורה להגיד? מה אני אמורה לעשות? ומה עם האינדיאנית?
"לילה טוב." אמר ויל ועצם את עיניו.
רציתי גם אני לעצום את עיניי וללכת לישון, אבל המצפון שלי לא הפסיק לייסר אותי. ידעתי שאני חייבת לשאול את כל השאלות, ולא, בחיים לא אירדם.
"ויל, אפשר לשאול אותך משהו?"
"עוד פעם חקירה בנוסח קתרין וילסון?"
"ממש מצחיק."
"נו, דברי. מה רצית לשאול?"
"הבחורה שהייתה במשרד שלך באותו היום, מה היא בשבילך?"
"טעות."
"מה זה אומר?"
"אני מזיין והולך." ידעתי. הייתה לי הרגשה שהוא מהסוג שלא נשאר זמן רב.
"ואיך הבחורות מקבלות את זה?"
"טוב מאוד בעזרת מתנה יקרה." הוא שתק ואז המשיך, "מליסה, הבחורה שהייתה אצלי במשרד, שכבתי איתה ונשארתי, והיא פירשה את זה לא נכון."
שתקתי. מוחי התחיל לעבד את כל המידע הזה. הייתה לי הרגשה שהוא מהסוג שלא נשאר ויוצא רק עם בחורות יפות, משום מה אני ממש לא מופתעת, אבל עדיין זה כואב לי בבטן. כל הסיפור הזה עם פוקהונטס, שהוא נשאר איתה, יכול להיות שהוא עדיין מרגיש אליה משהו ובגלל זה הוא לא יכול לנתק איתה את הקשר? הרי ראיתי אותה והיא מהממת.
"הבנתי." עניתי. מה עוד יכולתי להגיד?
"הפתעת אותי אבל אני לא אשקר, מהרגע הראשון שראיתי את העיניים החומות שלך רציתי אותך מתחתיי."
"אתה מתכוון כשהתעוררתי בחדר?"
"לא, קייט, אני מתכוון כשנפל לך הכרטיס. ביקשתי מלואיס שייצמד אלייך עד שאתפנה מהפגישה שהייתה לי. לא רציתי לאבד אותך." הופתעתי מדבריו והתעצבנתי, ועם זאת הוחמאתי.
הרמתי את ראשי ממנו והסתכלתי לו בעיניים. "אתה מה?"
הוא הזדקף וענה, "קייט, אני לא מצטער על זה לשנייה. ביקשתי ממנו לעקוב אחרייך וכשהוא ראה שאת עוקבת אחרי וינסנט, קרא לי מיד. יש לך מזל שהגעתי בזמן אז אל תכריחי אותי להתנצל על זה." הייתי המומה אבל הוא צדק, איך אני יכולה לכעוס עליו על זה שהוא הציל אותי מאונס?
"אני לא אומרת שמה שעשית זה בסדר אבל אני שמחה שהגעת בזמן. תודה."
"אין בעד מה, הייתי עושה את זה שוב ולא משנה דבר... ועכשיו, אם סיימת את החקירה שלך, אני עייף מאוד. לילה טוב." הוא נשכב חזרה וחיבק אותי שוב.
"לילה טוב." אמרתי והמשכתי לבהות בחלל.
איך אפשר להירדם אחרי דבר כזה? לגבר המושלם הזה יש בעיות קשות. הוא שוכב עם בחורה והולך, לפי מה שהצלחתי להבין, ובתמורה הוא קונה לה דברים יקרים או משהו כזה כדי שלא תעשה לו דרמות. זה נשמע לי כמו זונה וסרסור. איזו בחורה נורמלית מסכימה לדבר כזה? הרבה, עניתי לעצמי במרמור, אפילו אני ידעתי לפני ששכבנו שיש מצב שזה חד פעמי וקפצתי על המציאה בשתי ידיים. שפטתי אותו לא נכון, חשבתי שגבר כזה לא יכול להיות נאמן לבחורה אחת, הוא לא צריך! הוא מזיין והולך, הוא לא מבטיח נאמנות מלכתחילה. לפוקהונטס הוא חזר, מעניין אם הוא יציע גם לי להיפגש איתו שוב. האם אני אסכים? בהנחה שהוא יציע לי, כמובן. אף על פי שהסקס טוב, אפילו טוב מאוד, טוב מאוד־מאוד, אני לא יודעת. אני כבר מתאהבת בו, ובחיים לא הרגשתי ככה לשום גבר. אמנם הייתי רק עם גבר אחד, אבל זה היה מזמן. מה שבטוח הוא שאני לא אסכים לקבל ממנו שום מתנה! מרוב מחשבות ובלגן בראש התעייפתי ונרדמתי.