תפסתי אותך

פרק 26

בבוקר, כשפקחתי את העיניים, לרגע לא ידעתי איפה אני. אחרי שנייה הבנתי שאני שוכבת במיטה של ויל, לבושה בחולצתו. התרוממתי לאט והתיישבתי במיטה, ומאורעות אמש צפו בראשי. נזכרתי שבלילה כשהקאתי, במזל לא הקאתי עליו, ועשיתי לו בושות ליד המאבטחים שלו. הנחתי שהוא בטח רותח מכעס עליי ובצדק, גם אני כעסתי על עצמי. קמתי למקלחת, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, ושמעתי את ויל נכנס לחדר. חששתי קצת לצאת החוצה, לא ידעתי מה לעשות, מה להגיד, אם הוא כועס עליי. סיימתי להתארגן ויצאתי לחדר. הוא הסתכל עליי ובחן את פניי.
"איך את מרגישה?"
"טוב, תודה." אמרתי. באמת הרגשתי טוב יחסית לכמות האלכוהול ששתיתי אתמול, והכול בזכות הכדור לכאבי ראש, תודות להברקה של סקרלט להנגאובר.
"אז את נוהגת לשתות במועדונים עד שאת מקיאה?" שאל בטון שיפוטי ומעט מתנשא. קצת עצבן אותי הטון שלו. מי הוא חושב שהוא, אבא שלי?
"אני לא נמצאת כאן בשביל לדבר על הרגלי השתייה שלי, נכון? אני כאן בשביל לספק לך סקס."
אחרי המשפט הזה הרגשתי שהראיתי לו מה זה, שאף אחד לא יעז להתעסק איתי או להגיד לי מה לעשות.
"חצופה קטנה, את צודקת. מה שאני רוצה עכשיו, נכון יותר מה שרציתי לעשות כבר מזמן, זה לזיין לך את הפה ולהשתיק אותך." אמר והחל להתקרב אליי. אוי לא, רק לא זה, לזיין לי את הפה? מעולם לא עשיתי את זה ולא הייתי מוכנה לזה גם עכשיו. התרחקתי צעד אחד אחורה, ויל כנראה קלט שנבהלתי, הוא נעצר ולא התקרב עוד.
"אני נכנסת להתקלח." פלטתי במהירות וללא הרבה מחשבה מהפה ונכנסתי למקלחת. סגרתי את הדלת, נשענתי עליה והתפללתי שלא ייכנס. אמרתי כמה פעמים בלב, "שלא ייכנס, שלא ייכנס", כמו ילדה שמקווה שאם תחזור על המשפט הוא יתגשם, ואז שמעתי את הדלת הראשית של החדר נסגרת. נשמתי לרווחה. פתחתי את זרם המים ונכנסתי למקלחת. הרגשתי מטומטמת. "נכנסת להתקלח" מלמלתי לעצמי, מה, לא יכולתי לחשוב על משהו טוב יותר להגיד? התחלתי לחפוף את השיער ושמעתי את הדלת נפתחת. ויל נכנס למקלחת והתקרב אליי. לא ידעתי מה להגיד או לעשות.
"אני יכול להצטרף?" שאל בקול נעים.
"כן." עניתי.
הוא הוריד את הבגדים, נכנס למקלחת ונעמד מאחוריי.
"תני לי לחפוף לך." אמר.
הורדתי את הידיים וויל עיסה לי את הקרקפת. עצמתי עיניים והתענגתי על העיסוי.
"תסתובבי." לחש באוזני כשסיים והעביר בי צמרמורת.
הסתובבתי עם הפנים אליו והוא החל לשטוף לי את השמפו מהשיער, הוריד את ידיו למטה והתחיל ללטף אותי בידיו החזקות. הוא ליטף אותי בחזה, חפן את שדי בכף ידו הגברית והחל ללקק את הפטמה שלי. את ידו השנייה הוא החליק במיומנות למטה והחל לחקור את המקום הנשי שלי. המגע שלו העביר בי צמרמורת בכל הגוף והתחלתי לגנוח יותר ויותר חזק. הוא תפס אותי בידו האחת ואת אצבעות ידו השנייה החדיר לתוכי בעוצמה. עצמתי את עיניי בחוזקה ונאחזתי בכתפיו כדי לא ליפול, רגליי היו חלשות מרוב עונג.
"ויליאם..." התחלתי לומר, אך הוא הצמיד את שפתיו לשלי ונישק אותי בתשוקה חסרת מעצורים. הוא שלח יד אחת לשיש ליד המקלחת ולקח משם את הקונדום שהכין מבעוד מועד. הוא פתח את העטיפה, הלביש אותו, הרים אותי, הצמיד אותי לקיר ונכנס עמוק לתוכי. הוא נכנס ויצא כמה פעמים עד שהייתי מגורה ממש ואז נעצר.
"לא ירדת למישהו אף פעם, נכון?" שאל.
"ויליאם, בבקשה." אמרתי לו. אין מצב שאני פותחת את הנושא עכשיו.
הוא המשיך להיכנס ולצאת, אבל היה רחוק מלעזוב את הנושא.
"זה נכון?" שאל שוב.
"כן." עניתי.
הוא המשיך בקצב אחיד ולאט־לאט הגביר את הקצב. הרגשתי אותו בכל חלק בגוף שלי, וזרמים עברו לי עד קצות האצבעות.
"אלוהים, קייט, תגמרי בשבילי, מותק." אמר, ומיד כשסיים את המשפט גמרתי והוא אחריי. הוא המשיך להחזיק אותי עוד כמה שניות עד שהסדרנו את נשימתנו, הוריד אותי בזהירות, שפך סבון נוזלי לידיו והחל לסבן אותי ביסודיות. משום מה הרגשתי צורך בלתי מובן להסביר לו שאני כן מתכוונת לעשות את זה.
"אל תדאג, אני אעשה את זה." אמרתי לו והסמקתי מיד.
"אני לא דואג." אמר וחיוך רחב התפשט על פניו.
"זה מצחיק אותך?" שאלתי בעצבים.
הוא הרים את ראשי אליו ונישק אותי נשיקה ארוכה וחושנית, עד ששכחתי כבר על מה הייתי עצבנית.
סיימנו להתקלח, ויל כרך סביבי מגבת ומשך אותי אל מחוץ לחדר.
"יש לי הפתעה." אמר.
הפתעה? מעניין מה הוא הכין לי, תהיתי. הוא פתח את דלת חדר האמבטיה ונכנסנו לדלת הצמודה אליו מצד ימין. נכנסתי ונגלה לעיניי חדר ארונות ענקי מלא מתלים ומדפים מהרצפה ועד לתקרה. באמצע החדר היה מעין אי מלא מגירות, ממש כמו בסרטים, שהבגדים בתוכו מסודרים כמו חיילים וממוינים לפי צבעים. ויל הוביל אותי לפינת החדר וראיתי שעל המתלים היו קולבים ועליהם תלויות שמלות, בגדים ולבנים. ניגשתי לשמלות והעברתי בהן את ידי, מיד זיהיתי את הבגדים מההיכל. מה הם עושים כאן? בחנתי אותם בבלבול גדול. מה זה אומר?
"העברתי את הבגדים מהיכל הספורט." אמר כאילו קרא את מחשבותיי.
"ויליאם... זה..."
"ששש... תתלבשי ונדבר." אמר, התכופף לנשק אותי ויצא מהחדר.
הורדתי את החלוק, התחלתי לפשפש בין הבגדים ומצאתי כמה פריטים חדשים, וניסיתי לבחור מה אני רוצה ללבוש. לקחתי תחתוני תחרה וחזייה תואמת, חולצה ורודה ומכנסיים קצרים שחורים. המשכתי לעמוד במרכז החדר ולהסתכל סביב וראשי הסתחרר. הכול קרה מהר. יש לי כאן מקום בארון? ובגדים? אני לא מאמינה. 'מעניין אם המקום הזה בארון היה שייך לפוקהונטס,' שמעתי את קולה של הציניות, ששוב באה להרוס רגע של אושר. סילקתי את המחשבה הזאת מהראש. זה לא מעניין, עכשיו הוא שלי.
יצאתי לסלון, ויל ישב ליד הדלפק והגברת החמודה מיום שישי בדיוק סיימה לבשל.
"בוקר טוב." בירכתי אותה כשהתקרבתי.
"בוקר טוב, מיס וילסון." ענתה לי.
"בבקשה, תקראי לי קייט."
"בתיאבון, מר גולד, קייט." אמרה, הניחה צלחות מולנו ונעלמה.
העובדים שלו ממש קוסמים, הם תמיד נעלמים כשאני מופיעה.
הייתי ממש רעבה והארוחה הזאת באה בדיוק בזמן.
"מי זאת?" שאלתי את ויל.
"לורן שרודן, מנהלת משק הבית ושפית." ענה והמשיך לאכול.
יפה לו שפית אישית שמכינה לו אוכל בכל יום, חשבתי לעצמי, לזה אני יכולה להתרגל, אני איומה במטבח. יש לו מזל שהוא לא יצטרך אף פעם לטעום מהאוכל שלי, אני תמיד מצליחה לשרוף אותו איכשהו.
"קייט, חשבת על מה שדיברנו?" שאל כשסיימנו לאכול.
"כן."
"נו... ומה את אומרת?"
"ויל, הבנת שאני לא מחפשת פרסום ולעשות לך צרות והבנתי שאתה מבטיח לי נאמנות אז למה אסור לי לספר לאף אחד עלינו ואסור לי להיראות איתך בציבור?"
"קייט, זה מה שאני יכול להציע לך כרגע, אני לא רוצה את הקרקס הזה של ההתעסקות ב'עם מי אני יוצא,' אני רוצה לשמור על הפרטיות שלי, ותאמיני לי שאני יודע שאפשר לסמוך עלייך, זו אחת הסיבות שאני מציע לך את הקשר הזה." הוא שתק. "קייט, תאמיני לי שאת לא רוצה את כל הקרקס הזה סביבך." לא ממש מצאתי את המילים. "הקרקס הזה" הוא קרא לזה. אולי אני באמת לא מבינה. הנהנתי.
"יופי," אמר והוציא מארנקו כרטיס אשראי והניח אותו לפניי. "זה שלך. את לא רוצה מתנות ממני אז תקני בזה מה שבא לך, אין עליו הגבלה."
"ויליאם! אני לא רוצה מתנות ובטח לא שום כרטיס אשראי ללא הגבלה." אמרתי מיד.
הייתי קצת המומה מזה. בשום פנים ואופן לא הייתי לוקחת ממנו כרטיס אשראי כזה.
"מה הבעיה?"
"ויליאם, בבקשה." אוף, למה הוא לא מבין שאני לא צריכה את מתנותיו.
"למה?"
"אתה יכול לכבד את הבקשה שלי?"
"טוב, איך שאת רוצה. רק תדעי שאם תתחרטי זה כאן." הנהנתי לחיוב והוא המשיך. "קייט, צמוד לחדר שלי יש חדר נוסף, אם את צריכה את הפרטיות שלך בזמן שאת כאן את יכולה להשתמש בו." ממש נפלא, אמרתי לעצמי בציניות, והנהנתי שוב לחיוב.
הטלפון על הקיר צלצל והפר את הדממה בינינו. "גולד." הוא ענה ברשמיות. "רק רגע." הוא הרחיק את הפומית מהפה ואמר, "אני נכנס לקבל את השיחה במשרד, זאת שיחה חשובה." הנהנתי והוא קם, סגר את הטלפון ונכנס לאחד החדרים.
התיישבתי על הספה וניסיתי לעצור את הבלגן שהתרוצץ בראשי. לא האמנתי שאני הולכת על זה, בעצם מה אכפת לי שהקשר סודי, אותי מטרידה יותר הנאמנות שהוא הבטיח לי, ומה אני בכלל יודעת עליו? שאלתי את עצמי, ולא הייתה לי תשובה.
מיזוג האוויר פעל, נכנסתי לחדר של ויל ולקחתי שמיכה וכרית מהמיטה. מהתיק שלי לקחתי את הנייד וחזרתי לסלון. התכרבלתי מתחת לשמיכה והחלפתי ערוצים בטלוויזיה.
צליל של הודעה הסיט אותי ממחשבותיי.

סקרלט: "בוקר טוב בנות"
ג'סי: "בוקר טוב"
סקרלט: "קלטתן אתמול את המאבטח של ויל?"
אני: "מה?"
סקרלט: "הוא הזמין לנו מונית ושילם עליה"
ג'ולי: "כן, איזה קטע מוזר"
אני: "למה מוזר? זה דווקא היה חמוד מצידו"
סקרלט: "זה בטח בא מוויליאם"
ג'ולי: "הוא בטוח סימן אחת מאיתנו, אחרת הוא לא היה מתאמץ ככה"
סקרלט: "מעניין את מי?"
ג'סי: "אולי את קייט"
סקרלט: "לא נראה לי"
אני: "למה לא?"
סקרלט: "כי את לא הטיפוס שלו"
אני: "מאיפה את יודעת מה הטיפוס שלו?"
סקרלט: "אני מכירה אנשים מהסוג שלו. הוא צריך מישהי ביצ'ית שתחזיק אותו מהביצים.
אין בך את זה, הוא יאכל אותך בלי מלח. אל תיפגעי, את פשוט מתוקה מדי"

לא עניתי לה וזרקתי את המכשיר על השולחן. אני מתוקה מדי? חוצפנית. העדפתי לצאת מהשיחה הזאת לפני שאכתוב משהו שאתחרט עליו, זה שאני לא כמוה שחושבת שכל העולם חייב לי משהו הופך אותי למתוקה מדי, שיהיה. החזרתי את המבט לטלוויזיה. ויל, שעמד בכניסה לסלון, הסתכל עליי וקלט שמשהו לא בסדר.
"מה קרה?"
"כלום."
"מי עצבן אותך?"
"אף אחד," אמרתי. הוא התקרב.
"זה לא אף אחד. עם מי התכתבת?"
"עם חברות."
"זה קשור אליי?"
איך הוא ידע? אני כנראה ממש שקופה. הוא זינק על השולחן ולקח את הנייד שלי. קמתי מהר וניסיתי לקחת אותו בחזרה.
"ויליאם, אני לא צוחקת איתך. תחזיר לי את הנייד שלי מיד!" צעקתי וניסיתי לקפוץ עליו ולחטוף אותו ממנו, ללא הצלחה, כמובן. הוא חייך אליי והתחיל לקרוא את ההודעות בקול.

"אהה, לתפוס אותי מהביצים. מישהי ניסתה את זה כבר, זה לא עבד לה," הוא אמר בביטול וצחק.
איזה חוצפן! גם ככה הייתי עצבנית והוא רק הדליק אותי עוד יותר. אחרי שנייה נזכרתי שהנייד שלו מונח על השולחן, קפצתי מהספה ורצתי לחדר.
"עכשיו אני אקרא את ההודעות שלך." צעקתי ונעלתי את הדלת אחריי.
הלב שלי דפק בעוצמה מטורפת וידעתי שאני ממש מסתכנת.
"קתרין, תפתחי את הדלת עכשיו או שאני שובר אותה." הוא צעק והתחיל להדוף את הדלת. פתחתי מהר את המכשיר ונכנסתי להודעות, וקיבלתי הלם תוך כדי קריאה.
ונסה: "אני מתגעגעת לזין שלך בתוך הפה שלי"
שרון: "אני רוצה אותך היום בתוכי"
אנג'לה: "אני צריכה אותך בתוכי עכשיו"

הוא פרץ את הדלת והסתכל עליי בפנים קפואות. הוא חרק את שיניו בתנועה עצבנית, וגומות החן שלו נהיו חורים עמוקים. הוא רתח מכעס. הסתכלתי על דלת המקלחת, שהייתה קרובה אליי, וחשבתי לברוח לשם. הוא קלט את זה והתקרב לאט לכיוונה.
"ונסה מתגעגעת לזין שלך בתוך הפה שלה," קראתי בקול את ההודעה הראשונה וזרקתי את הנייד על המיטה. "ואתה מבטיח לי נאמנות." נחרתי בבוז. "מתי היא הרגישה בפעם האחרונה את הזין שלך בתוך הפה שלה?"
פתאום ראיתי את לואיס רץ מכיוון המסדרון, וניצלתי את הסחת הדעת בשביל לברוח למקלחת. נכנסתי מהר ונעלתי אחריי את הדלת. מבעד לדלת שמעתי את לואיס שואל את ויל אם הכול בסדר, הצמדתי את האוזן לדלת כדי לשמוע את תגובתו של ויל.
"כן, הכול בסדר. צא החוצה, ושאף אחד לא ייכנס לבית." אמר וטרק אחריו את הדלת.
התרחקתי מהר מהדלת לצד השני של חדר האמבטיה ושמעתי את ויל מתקרב. היה אפשר להרגיש את העצבים שלו עד לפה.
"קתרין, תפתחי את הדלת או שאני שובר אותה."
לא הייתה לי כל כוונה לעשות את זה. "לך מפה," צעקתי. קיוויתי שהוא ילך כמו בפעם הקודמת, אבל לא היה לי את המזל הזה שוב.
"את פותחת או לא?" שאל בכעס.
"נכון שזה לא כיף שקוראים את ההודעות שלך?" צעקתי שוב.
"בסדר גמור, אין בעיה." אמר.
שיט, נראה לי שרק עצבנתי אותו יותר. הוא התחיל לנגוח בדלת עד שנפרצה. הוא נעמד בכניסה והסתכל עליי כאילו רצחתי את הכלב שלו או משהו כזה. לא היה לי לאן לברוח ולא ידעתי מה לעשות. הוא התקרב אליי לאט, וניסיתי לחשוב על דרך לנצח אותו. ידעתי שאין לי סיכוי נגדו, הוא הרבה יותר חזק ממני, אבל לא התכוונתי לוותר בלי להילחם. ברגע שהוא התקרב אליי נתתי לו אגרוף ובעיטה ואז עוד אחת, הוא חסם אותי ודחף אותי כאילו הייתי עלה נידף ברוח. לא ויתרתי ותקפתי שוב, מצאתי את עצמי מהר מאוד על הרצפה והוא מעליי. ניסיתי לזוז, אבל הוא התיישב עליי ותפס את ידיי מעל ראשי, וכך ריתק אותי לרצפה. נלחצתי והייתי בסערת רגשות, לא ידעתי למה לצפות ופחדתי. עצמתי את עיניי חזק.
"אתה מפחיד אותי!" לחשתי בקול רועד ואחרי שנייה פקחתי את עיניי.
הוא הסתכל עליי, שחרר את ידיי וקם ממני לאט. הוא הרים אותי מהרצפה והעמיד אותי על רגליי, הסתובב והניח את ידיו על השיש והוריד את ראשו, בחדר השתררה שתיקה רועמת. הדרך החוצה הייתה פנויה והתחלתי ללכת לכיוון הדלת.
"את עוזבת?" שאל פתאום.