תפסתי אותך

פרק 25

קמתי בבוקר יום שישי בשעה מוקדמת מאוד, משב רוח קריר העיר אותי, ומיד נתקפתי בהלה. היכן אני? פקחתי את עיניי לאט וקלטתי איפה אני נמצאת.
השעה הייתה 07:30 ומיהרתי לקום, שמתי לב שאני עירומה. כנראה ישנתי חזק כי לא הרגשתי שוויל הפשיט אותי. אני חייבת להתארגן ולעוף מפה. לא תכננתי ולא רציתי להישאר לישון אצלו. היו לי כל כך הרבה תכניות להיום. גם מעקב, וגם הבילוי המתוכנן עם הבנות בספא, הייתי חייבת להגיע הביתה. ויל עדיין ישן ונראה שלֵו, אך עדיין סמכותי ומאיים. הסתכלתי על סביבותיי, על חדר השינה היפהפה הזה, שהשמש חדרה אליו דרך קיר הזכוכית. ממש חלום להתעורר בכל בוקר לנוף הזה.
קמתי בשקט, מצאתי את השמלה מונחת על הכיסא, התלבשתי במהירות, אבל לא מצאתי את התחתונים שלי בשום מקום. הרמתי את הנעליים והלכתי לכיוון הדלת. בדרך הגנבתי מבט חטוף במראה שהייתה ליד השידה, וראיתי שכל האיפור שלי נמרח. ניסיתי לנגב כמה שיכולתי באמצעות אצבעותיי ופתחתי את הדלת. בחוץ שמעתי רעשים של מישהו מנקה וראיתי בחורה מניחה סידור פרחים על השולחן. סגרתי מהר את הדלת ונשענתי עליה. שיט, לא היה לי מושג איך אני אמורה לצאת משם.
ויל התעורר כנראה מטריקת הדלת, הוא פקח עיניים, התרומם מעט והסתכל עליי.
"בוקר טוב." אמר.
"בוקר טוב. אני מצטערת, נרדמתי." בשקט גמגמתי.
"זה בסדר, היית עייפה. תיכנסי להתקלח ואני אדאג שייקחו אותך הביתה. בדלת השנייה."
"תודה." אמרתי והלכתי לכיוון המקלחת.
פתחתי את דלת המקלחת, וברגע שנכנסתי נדהמתי. זה היה חדר האמבטיה הכי גדול שראיתי בחיי, אפשר ממש לגור בו. מראה מקיר לקיר נמתחה מעל שיש מפואר ועליו שני כיורים, ומצידו השני של חדר האמבטיה היה ג'קוזי ענק ובצמוד אליו מקלחת. האסלה נראתה כאילו נתלתה באוויר, וארון מגבות היה יוקרתי ומעוצב. זה בהחלט היה חדר האמבטיה המפואר ביותר שראיתי אי פעם. הסרתי את השמלה, הנחתי אותה על השיש ונכנסתי להתקלח. תוך כדי שהתקלחתי קלטתי שאין לי בגדים נקיים, התאכזבתי. ויל כנראה קרא את מחשבותיי כי שנייה אחר כך הוא דפק על הדלת ונכנס.
"הנחתי עבורך על השיש בגדים נקיים. שלחתי את דיוויד לקנות לך משהו, אני מקווה שמה שהוא בחר ימצא חן בעינייך."
"תודה," עניתי ומיד התרגשתי, מעניין אם הוא ייכנס איתי למקלחת. הרגשתי כבר את הפרפרים בבטן אבל לצערי הוא סגר את הדלת. מיד נתקפתי פאניקה. זהו, הוא התחרט? לעזאזל, אין לי כוחות לזה יותר. יהיה מה שיהיה, גם ככה זה לא בשליטתי, חשבתי לעצמי וחזרתי להתרכז בזרם המים המרגיע. בקיר המקלחת נבנו מדפים קטנים עבור סבונים.פתחתי את פקק השמפו שלו ונשמתי עמוק את הריח. זה היה ריח של חלום. חפפתי את הראש בשמפו ואז במרכך, ניקיתי את עצמי טוב־טוב ויצאתי מהמקלחת. פתחתי את הארון שליד המקלחת, לקחתי מגבת ועטפתי את עצמי. המגבת הייתה רכה כמו שמיכה. פתחתי את השקית שוויל הביא לי והוצאתי ממנה תחתונים וחזייה איכותיים ושמלת מקסי מהממת בצבע ירוק בקבוק. התלבשתי בזריזות והסתכלתי על עצמי במראה. השמלה התאימה לי בשלמות ואהבתי אותה מאוד. אמרתי לעצמי לא לשכוח להודות לדיוויד בהזדמנות הראשונה שאראה אותו, אם אראה אותו בכלל. על השיש חיכתה לי גם מברשת שיניים חדשה. צחצחתי שיניים ויצאתי מחדר האמבטיה.
ויל היה בחדרו, לבוש מכנסיים שחורים ובלי חולצה. ידעתי שאתגעגע לגוף הזה.
"איך ישנת?" שאל והתקרב אליי.
"טוב, תודה," עניתי.
הוא תפס אותי וחיבק אותי בחוזקה, רציתי אותו עד כאב. הוא התרחק מעט וביד אחת אחז בפניי.
"תבטיחי לי שתחשבי על זה." אמר והסתכל בעיניי.
הנהנתי בראשי כי לא מצאתי את המילים. הוא לא התחרט, נרגעתי. הוא נישק אותי נשיקה ארוכה. לשונותינו נפגשו וליטפו זו את זו כמו בריקוד טנגו מושלם. אחרי הנשיקה הוא הסתכל עליי ממושכות, חייך ונשק לי עוד נשיקה קטנה.
"קדימה, בואי נצא מכאן לפני שאני מפשיט אותך ומזיין אותך." אמר ומשך את ידי לכיוון היציאה.
רציתי לצעוק לו שאני רוצה להישאר ושיעשה בי כרצונו, אבל שתקתי. אין לי אומץ ליזום סקס, וידעתי שאם אסכים להיות איתו, אני חייבת להשתחרר ולהיות מפתה יותר.
יצאנו מהחדר לסלון, וריח של אוכל מילא את האוויר. הלכנו לכיוון המטבח, שם עמדה אישה מבוגרת יחסית, בסביבות גיל חמישים, בעלת עיניים בהירות ושיער כהה אסוף.
"הארוחה מוכנה, מר גולד." אמרה, הניחה שתי צלחות על השולחן ונעלמה.
התיישבתי ליד הדלפק וחיפשתי את הבחורה השנייה שראיתי הבוקר מסדרת את המסדרון, אבל גם היא נעלמה.
"אני מקווה שאת רעבה." אמר ויליאם.
תהיי מפתה, אמרתי לעצמי, והסתכלתי על ויליאם. "אני רעבה, אבל לא לאוכל." עניתי ומיד הסמקתי.
"אל תתגרי בי, אני ככה קרוב לזיין אותך פה על הדלפק."
המילים הגסות שלו השפיעו עליי בטירוף, ואם הייתי סמוקה עד עכשיו, כעת הייתי אדומה כמו עגבנייה. יופי, הניסיון הראשון שלי להיות מפתה נכשל. אני והרעיונות שלי גם כן. מה חשבתי לעצמי? הוא אוכל אותי בלי מלח, אין לי סיכוי מולו. הרכנתי מעט את הראש כדי שלא יראה אותי ככה, אבל הוא הרים את סנטרי ונתן לי נשיקה.
"בואי נאכל," אמר והתיישב לידי.
המבוכה העלימה לי את הרעב, כך שגם אם הייתי רעבה, זה עבר. בכל זאת נשנשתי קצת מהצלחת.
"לאן נעלמו כולם?" שאלתי אותו, כששמתי לב שאנחנו ממש לבד בקומה.
"הם עלו לקומה שלהם." אמר והצביע על הקומה השנייה.
"בגללי?"
"לא, בגללי."
"שם הם גרים?"
"כן."
"כל העובדים שלך?"
"כל מי שעובד בבית שלי."
סיימתי לאכול, ויל הרים מיד את הנייד שלו וחייג ללואיס.
"לואיס, אני צריך אותך עכשיו," הורה וניתק, ופנה אליי, "לואיס ייקח אותך הביתה. זה בסדר?"
"כן, תודה," עניתי. אהבתי את לואיס, הוא בחור טוב.
כעבור דקה לואיס הגיע ונכנס לבית.
"מר גולד, קייט." אמר ונעמד ליד הדלת.
קמתי מהכיסא, ויל המשיך לשבת ומשך אותי אליו לנשיקה ארוכה. הובכתי מעט כיוון שלואיס עמד שם, אבל לוויל זה לא הפריע. הוא נישק אותי שוב נשיקה קטנה על השפתיים ואז קם וליווה אותי למעלית.
"המשך יום נהדר, מיס וילסון." אמר ויליאם כשנכנסתי למעלית, וראיתי זיק של חיוך בעיניו עד שדלתות המעלית נסגרו. הוא תמיד חייב להגיד את המילה האחרונה, חייכתי. הגענו לקומת החניון וניגשנו לג'יפ השחור. לואיס פתח עבורי את דלת המושב האחורי, עזר לי להיכנס ונכנס למושב הנהג. לאחר נסיעה קצרה הוא הוריד אותי בקדמת ביתי.
"יום טוב." איחל לי לואיס כשיצאתי מהג'יפ והמשיך בנסיעה.
השעה הייתה 09:00 ושמחתי להיות בבית, מתוכנן לי בוקר עמוס מאוד. תכננתי לפגוש את הבנות בספא בעוד שעתיים, ורציתי להגיע לשם לפני הזמן כדי שאוכל לרחרח, ואולי גם לתפוס על חם את בעלה של טרייסי, שאמור להיות שם ב־10:00, ככל הנראה עם המאהבת. בזמן שהתארגנתי חשבתי על זה שאולי אקח איתי את ג'סי, כי אני רוצה להיות איתה, וגם כי זה ייראה חשוד אם אגיע לבד לספא. ניגשתי לדירתה ודפקתי בדלת.
"היי, מה קורה?" שאלה כשפתחה את הדלת.
"אני חייבת ללכת עכשיו לספא, נודע לי שמישהו שאני עוקבת אחריו יגיע לשם היום ב־10:00, זה עוד שעה בערך, בא לך לבוא איתי עכשיו?"
"נוסעים ברכב שלך או שלי?" שאלה ג'סי.
"לא בשלי ולא בשלך, אין לנו זמן להתעכב, חייבות לצאת עכשיו, ניסע במונית." היא הנהנה, התקשרתי להזמין מונית ובינתיים נכנסתי הביתה לקחת את התיק המיוחד עם המצלמה. הכנסתי לתיק גם בגד ים ועוד כמה דברים, חיכיתי לג'סי שתסיים להתארגן ויצאנו לרחוב. כשאני חושבת על זה, ג'סי היא חברתי הטובה ביותר, אפילו שסקרלט היא חברתי הוותיקה ביותר ואנו מכירות עוד מתקופת הלימודים. פעם סקרלט ואני היינו ממש חברות צמודות, אבל אחרי שהיא עזבה את הבית המשותף שלנו, אין לנו הרבה הזדמנויות להיפגש. בדרך כלל אנחנו נפגשות כשאנו יוצאות לבלות ובמסעדות, כך שאין לנו הרבה זמן לדבר על עניינים פרטיים, ולמען האמת זה בסדר מבחינתי.
הגענו לספא והלכנו לדלפק הקבלה, שבו ישבו שתי פקידות ייצוגיות.
"שלום, ברוכות הבאות לספא גולד," אמרה אחת מהן.
"שלום," אמרתי. "אנחנו מצטערות אבל הקדמנו קצת. הדרך הנה הייתה קצרה משחשבנו."
"זה בסדר, למתי קבעתן?"
"ל־11:00, קייט וילסון."
"כן, אני רואה. צריכות להגיע עוד שתי בנות, נכון?"
"כן, אנחנו נחכה כאן, אם זה בסדר."
"ברור. כבר נגיש לכן שתייה."
"יש אפשרות אולי לעשות סיבוב קטן במקום להתרשמות?"
"בוודאי, היכנסו."
"תודה," אמרתי ולקחתי את ידה של ג'סי.
ג'סי ואני נכנסו לספא, בפנים הייתה בריכה מקורה, מסעדה וחדרי טיפולים. יצאנו החוצה, וגם שם הייתה בריכה גדולה נוספת ובר משקאות. המקום הזה ענק. וראיתי לצד הבריכה ישבו שני זוגות שהשתזפו. בצדה השני של הבריכה איתרתי אותו, עם בחורה אחרת.
הוא חבש כובע ומשקפי שמש, אבל כל מי שמכיר אותו יכול מיד לזהות אותו. איך הוא לא פוחד? תהיתי, הוא היה כאן עם אשתו לפני שבועיים, אבל מיד עניתי לעצמי שזה בגלל שהוא מהסוג "המגעיל". סימנתי לג'סי שמצאתי את מי שחיפשתי, היא קלטה והתקרבנו אליהם. התיישבנו במרחק של כמה כיסאות מהם וכיוונתי את התיק עם המצלמה הנסתרת לעברם. צילמתי אותם מצחקקים, ואותו מורח עליה קרם הגנה, ואז הם התנשקו. איכס. אני מקווה שכשאראה את התמונות לאשתו היא תבעט אותו מכל המדרגות. אחרי כמה דקות של התמזמזות הם קמו והתחילו להתרחק. סימנתי לג'סי שהגיע הזמן לקום, והלכנו אחריהם. אמנם היו לי מספיק תמונות להוכיח בגידה, אבל הייתי סקרנית לדעת לאן הם הלכו ומה הוא תכנן עבורה. הם נכנסו למבנה, ואנחנו אחריהם כשהמצלמה לא מפסיקה לצלם. הלכו לכיוון חדרי הטיפולים וצילמתי אותם מתמזמזים ליד הדלת ונכנסים לחדר.
כיביתי את המצלמה ברגשות מעורבים. מצד אחד שמחתי שעוד תיק נסגר והעבודה עליו לא הייתה קשה, אלא מהירה ובלי תקלות, ומצד שני זה העציב אותי והזכיר לי דברים שניסיתי לשכוח.
"יופי, יש לי מספיק. תודה שבאת איתי." אמרתי לג'סי.
"תודה על מה, נהניתי מכל רגע." אמרה לי.
ישבנו קצת בחוץ ונהנינו מהשמש, לקראת השעה 11:00 נכנסנו פנימה וחיכינו לבנות בלובי. אחרי כמה דקות סקרלט וג'ולי נכנסו לספא.
"היי, אני מקווה שלא חיכיתן זמן רב מדי." אמרה ג'ולי.
"לא, זה בסדר." אמרתי וחיבקתי אותה ואת סקרלט.
"התגעגעתי אלייך. את חייבת לי סיפור." לחשה סקרלט באוזני.
שיט, הייתי בטוחה שהיא תשכח, או כך לפחות קיוויתי.
"כן, כשנמצא לנו קצת זמן לבד." אמרתי לה.
אני חייבת להכין סיפור אמין, אמרתי לעצמי, לסקרלט יש מנגנון אוטומטי לזיהוי שקרים. ניגשנו לדלפק הקבלה.
"בוקר טוב, בנות," אמרה פקידת הקבלה. "כולן הגיעו?"
"כן," חייכתי.
"יופי, בבקשה בואו אחריי." היא יצאה מאחורי הדלפק, ליוותה אותנו לחדרי ההלבשה ובינתיים הסבירה לנו מעט על המקום ועל התענוגות המוצעים בו. היא מסרה לכל אחת מפתח לתא משלה בחדר המקלחות וחזרה לדלפק. בחדרי ההלבשה החלפנו לבגדי ים והתעטפנו בחלוקים שחיכו לנו בתאים. התחלנו בטיפול פנים מפנק, ומשם עברנו לפדיקור ומניקור. האווירה הייתה כיפית וקלילה, דיברנו על עבודה ועל גברים, וסתם הקנטנו זו את זו. אחרי הטיפול אכלנו ארוחת צהריים במסעדה ויצאנו לבריכה. השמש בחוץ הייתה חמימה ומלטפת והתיישבנו בכיסאות על שפת הבריכה.
שכבתי בשקט ונהניתי מכל רגע. סקרתי להנאתי את האנשים בבריכה. פתאום נדהמתי. לא האמנתי למראה עיניי. בצד השני של הבריכה ישב ויליאם עם עוד שלושה גברים, וסביבם כמה בחורות. ליבי החל לפעום בחוזקה. לא היה לי מושג מה לעשות ונלחצתי מאוד. לקחתי מגזין שהיה על השולחן בין המיטות והסתתרתי מאחוריו. מדי פעם הצצתי לכיוון. ידעתי שיש סיכוי שזה המקום שלו אבל לא חלמתי אפילו להיתקל בו, פאק, רק שלא יחשוב שאני עוקבת אחריו, זה רק מה שחסר לי.
ג'סי ששכבה מימיני קלטה שמשהו לא בסדר.
"קרה משהו?" שאלה אותי.
"לא, סתם עייפה." אמרתי וחייכתי את החיוך הכי מוצלח שלי.
תהיתי אם ויליאם קלט אותי כשנכנסתי. הייתי חסרת מנוחה ובכל כמה שניות הצצתי לכיוונו. ויליאם שכב על המיטה בלי חולצה וחשף גוף עוצר נשימה, לידו שני חברים ושלוש נשים שעמדו בקצה מיטתו. הגיוני שהוא לא ראה אותי, חשבתי לעצמי, בייחוד ששלושת המלאכיות של צ'ארלי הסתירו לו את הנוף, או יותר נכון יצרו לו נוף. גיחכתי לעצמי. נאמנות הוא הבטיח לי, ממש. כל הגברים אותו הדבר אבל האמת היא שהוא לא חייב לי כלום כי אני, ברוב טמטומי, לא הסכמתי עדיין לכלום. קיוויתי שהוא עדיין לא ויתר עליי ומחפש לו מישהי אחרת שלא תעשה לו בעיות. התחלתי קצת להתעצב, עד שסקרלט הסיחה את דעתי כשהתיזה עליי מים מהבריכה.
"לא! זה קר!" צעקתי עליה.
"בואי למים. ממתי את קוראת את החרא הזה?" היא צעקה לי חזרה.
רציתי למות. היא צעקה חזק כל כך שכל האנשים בבריכה ומחוצה לה הסתכלו עלינו. אבל אחרי שנייה אמרתי לעצמי, שוויליאם גולד יחפש לו זונה אחרת! קמתי מהמיטה וקפצתי למים. סקרלט ואני המשכנו להשתעשע במים ולהתיז זו על זו, ואפילו לא הסתכלתי לכיוון של ויליאם, הוא פשוט לא עניין אותי יותר. תיארתי לעצמי שהוא כבר קלט אותי מזמן כי משכנו תשומת לב, אפילו ניגש אלינו איזה בחור ושאל אם הוא יכול להצטרף לחגיגה, וסקרלט פלרטטה איתו וענתה, "תלוי מה אתה מביא איתך לחגיגה." ג'סי ואני הסתכלנו זו על זו וצחקנו, אנחנו רגילות לראות אותה בפעולה.