תפסתי אותך

פרק 8

פרק 8

כשפקחתי את עיניי כאב חד פילח את גופי. הכל כאב לי- הצלעות, הפנים, הידיים. האוזניים שלי רטטו בציפצוף מתמשך, מונוטוני.

באיטיות מייסרת כל חושיי שבו לפעול והתחלתי להיזכר במה שקרה רגע לפני שהתעלפתי שאיבדתי את ההכרה.

ריפרפתי בידיי במהירות על גופי, מוודאת שאני עדיין לבושה. למזלי הבגדים עדיין היו לגופי. נשמתי לרווחה. נגעתי בזהירות בלחיי שכאבה מאוד והנעתי את אצבעותיי בעדינות עליה כדי לוודא שלא נשברה. כאבי תופת פשטו בגופי בגלים. שמתי לב שאני מכוסה בשמיכה אך לא הבנתי היכן אני נמצאת. החדר בו הייתי לא היה מוכר. היכן אני, לעזאזל? נדרכתי כששמעתי קול מוכר פונה אליי.

"אף אחד לא נגע בך, את בטוחה עכשיו."

התרוממתי לישיבה, הרגשתי סחרחורת ובעיקר כאבים. בידי האחת חיבקתי את צלעותיי הדואבות ובאחרת החזקתי במיטה שלא אפול. הסתכלתי על הדמות שעמדה מולי וקלטתי שזה הוא. שיט, אני לא מאמינה. זה הגבר המושלם שנתקלתי בו בתחילת הערב.

"אתה." פלטתי.

"אני?" הוא לא הבין. קרוב לוודאי שהוא לא זכר אותי מתחילת הערב. שיניתי מהר נושא.

"היכן אני?"

"את במקום בטוח, כאן אף אחד לא יפגע בך."

"מאוחר מדי."

הוא קם מהשולחן, הסתובב בחדר ואמר בצער, "אני מצטער. אל תדאגי, הוא ישלם על זה ביוקר."

"אני מקווה," לחשתי.

"תהיי בטוחה." ענה בתקיפות.

"טוב, תודה, אני צריכה עכשיו ללכת." ניסיתי לקום מהמיטה. גופי זעק מרוב כאבים.

הוא נעמד מולי וחסם את דרכי. "אני מצטער אבל את לא הולכת לשום מקום. אני צריך לדבר איתך."

"אין לנו על מה לדבר, אני לא יודעת כלום."

"אני חושב שזה לא נכון."

"אז אל תחשוב, זה כנראה לא בשבילך." אמרתי בתקיפות.

הוא התקרב אליי והתעלם ממה שאמרתי. "תיכנסי בבקשה להתקלח ואז נדבר."

גיחכתי. "אתה רוצה להמשיך את מה שהחבר שלך התחיל? תצטרך לעשות את זה לבד, אני לא מתכוונת לעזור לך בכך שאסיר את בגדיי," אמרתי בבוז.

"איך את מדברת?" אמר ברוגז, "קודם כל, הוא לא חבר שלי ודבר שני, אילו הייתי רוצה לעשות לך משהו, הייתי עושה מזמן. זה לא הסגנון שלי, אני אוהב את הבחורות שלי ערות ומתחננות שאגע בהן."

הוא תפס בזרועי ומשך אותי לכיוון חדר האמבטיה. הייתי עדיין המומה מהמילים שאמר. "מתחננות שאגע בהן..." בעצם יכולתי להאמין לזה. לעזאזל, הייתי רוצה שהוא ייגע בי. צמרמורת חלפה בגופי והסמקתי מהמחשבות שעברו בראשי. תתרכזי, נזפתי בעצמי.