גם הבוקר התעוררתי מאוחר. ויל כבר הלך לעבודה. קמתי והתחלתי את שיגרת הבוקר, פיסות מידע ממוצאי שבת החלו לחזור אליי. נזכרתי שרגע לפני שהתעלפתי שמעתי ברקע דיבורים על קרב ותהיתי במה מדובר. חשבתי לעצמי שאני צריכה לשאול את ויל על כך ברגע שיחזור. הוא כנראה שמע את מחשבותיי, כי בזמן שהסתדרתי צלצל הטלפון הנייד שהוא נתן לי. יצאתי מהר מחדר האמבטיה כדי לענות.
"הלו."
"בוקר טוב, קייט."
"בוקר אור, היכן אתה?"
"עובד. אני שולח אלייך את לואיס עם ארוחת בוקר. תשתדלי הפעם לא לחקור אותו." אמר בקול תוקפני.
"אני לא רוצה ארוחת בוקר, רק קפה הפוך. אחכה לך לארוחת צהריים." עניתי והתעלמתי מההערה שלו על לואיס, כי כמובן התכוונתי להמשיך לדלות ממנו מידע ככל יכולתי.
"הבנתי. אשתדל מאוד לצאת להפסקת צהריים ולבוא לאכול איתך, יש משהו מיוחד שאת רוצה?"
"לא, מה שתביא זה בסדר."
"טוב." אמר וניתק, שוב בלי להגיד שלום. זה ממש עצבן אותי.
ישבתי על הספה וזפזפתי בין הערוצים. לאחר עשרים דקות דפק לואיס בדלת ונכנס, נושא בידיו קפה ומאפה בשבילי.
"בוקר טוב, קייט."
"בוקר אור, לואיס."
"קחי, בבקשה." הוא הגיש לי את השקית.
רציתי לשאול אותו על הקרב ואם יש לו מושג במה מדובר, אבל לא ידעתי איך. ההיגיון שלי אמר לי לא למהר בשאלות. אני בכלל לא בטוחה ששמעתי נכון. התיישבתי על יד השולחן, הוצאתי מהשקית את המאפה ואת הקפה, וניסיתי לנסח את השאלה כך שיעלה ממנה כאילו ויל ואני דיברנו על זה ואני כבר יודעת הכול, ועכשיו אני סתם רוצה לפטפט.
"תודה. לואיס, תגיד, מתי ייערך הקרב?" שאלתי כבדרך אגב ולגמתי מהמשקה.
הוא הסתכל עליי ושתק, בחן אותי בעיניו כדי לראות אם אני באמת יודעת משהו או סתם מבלפת מעמידה פנים שאני יודעת.
"קייט," אמר לבסוף, "את צריכה לשאול את ויליאם." שיט, הוא עלה עליי.
"אז יש קרב." אמרתי בהחלטיות.
"קייט, אני מבקש ממך."
"מה, זה סוד?" לא הבנתי מה הבעיה להגיד לי.
פתאום צלצל הנייד שלי. ויליאם. זה לא צירוף מקרים. תהיתי איך הוא יודע. על קיומן של המצלמות כבר ידעתי, אבל עתה הייתי בטוחה שנמצאים בחדר גם מיקרופונים והוא שמע את השיחה, וממש לא התכוונתי לענות לחולה השליטה הזה. פניתי אל לואיס.
"תודה רבה על הקפה."
"אין בעד מה." אמר ויצא מהחדר.
הוא שמע מה שאלתי את לואיס וזה עצבן אותו, בטח יוצא לו עשן מהאוזניים, חשבתי לעצמי, מזל שאני לא לידו. תיארתי לעצמי שהסקרנות שלי תעלה לי ביוקר, אבל כבר לא היה לי אכפת, הוא ממש הרגיז אותי. כשהסכמתי לסידור הזה חשבתי שהוא יעדכן אותי בממצאי חקירתו בקשר לבילי או בהתפתחויות השונות, אבל הוא לא סיפר לי כלום. הייתי ממש באפלה. החלטתי לא להתעסק בזה יותר מדי, ושאתמודד עם זה כשיגיע הזמן. התיישבתי חזרה על הספה, שתיתי את הקפה שלי וצפיתי בטלוויזיה.
YOU ARE READING
תפסתי אותך
Romanceכשפקחתי את עיניי כאב חד פילח את גופי. הכל כאב לי- הצלעות, הפנים, הידיים. האוזניים שלי רטטו בציפצוף מתמשך, מונוטוני. באיטיות מייסרת כל חושיי שבו לפעול והתחלתי להיזכר במה שקרה רגע לפני שהתעלפתי שאיבדתי את ההכרה. ריפרפתי בידיי במהירות על גופי, מוודאת ש...
