תפסתי אותך

פרק 22 המשך

טד השומר בירך אותי לשלום ונכנסתי לבניין. עליתי לקומה שלי, ומיד כשנפתחה דלת המעלית אשלי התנפלה עליי.
"קייט!!! ברוכה השבה, איך הייתה החופשה?" אמרה וחיבקה אותי חיבוק חזק.
"היה נחמד, תודה." חיבקתי אותה בתגובה.
"אימא שלך התקשרה."
"כן, אני יודעת. היא תפסה אותי בסוף בנייד, תודה." אמרתי והלכתי למשרדי.
נכנסתי למשרד, סגרתי את הדלת מאחוריי ונשענתי עליה. עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. וואו, לא האמנתי שעשרת הימים המטורפים הללו היו אמיתיים, זה נראה לי כמו חלום. התיישבתי מאחורי השולחן והדלקתי את המחשב. ממש לא היה לי ראש לעבודה. הרגע נפרדתי ממנו, וכבר חיכיתי ליום חמישי בערב כשאראה אותו שוב. הריח שלו, המגע שלו. אוי, זה לא טוב, המחשבות האלה שלי לא טובות. תזכרי, הוא מזיין והולך, הוא לא נשאר, אמרתי לעצמי. תכיני את עצמך לזה, את תוכלי לבלות איתו עוד פעם או פעמיים ואם תהיי דביקה פחות אז אולי שלוש, אבל מספיק עם הרגשות האלה, זה מיותר. למזלי אשלי דפקה בדלת והצילה אותי שנייה לפני שטבעתי במחשבות של עצמי.
"תיכנסי!" קראתי.
אשלי נכנסה וניגשה אליי. "קחי," אמרה והגישה לי כמה פתקיות. "כמה אנשים שמעוניינים בשירותייך השאירו מספרי טלפון."
"תודה רבה." לקחתי מידיה את הפתקיות.
"אין בעד מה." יצאה מהמשרד.
פתחתי את המחשב והסתכלתי ביומן לראות מה מצפה לי היום:
"אין פגישות היום"
עברתי למשימותיי:
- בוורלי קופר - לקבוע פגישה לשבוע הבא.
- ג'ון בנסון - להתקשר ולקבוע פגישה לשבוע הבא.
הסתכלתי בתיקים הפעילים:
- ג'ולייט הוק.
- אליסה רוהם.
- פטריק ריי.
הדבר הראשון שעשיתי היה למחוק את פטריק ריי כתיק פעיל, ולאחר מכן הרמתי את הטלפון וחייגתי לדרייק, חוקר שאני עובדת איתו. אני חייבת להוריד ממני את הלחץ.

"היי, דרייק, זאת קייט."
"כן."
"אתה עסוק?"
"מה העניין?" רשמי כתמיד.
"אני רוצה להעביר לך תיק."
"אני פנוי."
"מעולה, מתי אתה מגיע לפה?"
"בעוד שעה."
"נתראה."
ניתקתי את השיחה והכנתי את התיק של אליסה רוהם לקראת בואו של דרייק. אני עובדת איתו כבר זמן רב, הוא יסודי מאוד ואני יודעת בדיוק איך הוא אוהב לקבל את החומר.
עכשיו נשאר לי התיק של הוק. אוף, הוא מהסוג "החכם" והטיפול בו נגרר הרבה מדי זמן, אני חייבת לתפוס אותו כבר. לפני כן רציתי לסגור את כל הדברים הקטנים ולטפל בכל ההודעות שהושארו לי, כדי שאוכל לגשת לתיק של הוק בראש נקי. ראשית קבעתי פגישות עם בוורלי ועם ג'ון, כדי לסגור את התיקים שלהם, ולאחר מכן קבעתי פגישות עם שלושה לקוחות חדשים, שהשאירו את פרטיהם אצל אשלי. את הפגישות פיזרתי לאורך כל השבוע כדי למלא את הלו"ז שלי לגמרי, כך לא יהיה לי זמן לחשוב על ויל ועל גומות החן שלו.
כשסיימתי לקבוע את כל הפגישות, החלטתי לתת פוש לתיק של הוק. פתחתי את התיקייה שהייתה על שולחן העבודה והתחלתי לעיין בכל החומר שהיה בה, קראתי שוב את כל הנתונים אבל לא מצאתי שום דבר חדש. באותו הרגע הבנתי שאין לי ברירה אלא להמשיך במעקבים, אך מאחר שרכבי לא היה ברשותי והיה אמור להגיע אליי רק בערב, המעקב ייאלץ להידחות ליום המחרת.
כעבור שעה בדיוק הגיע דרייק.
"קתרין." אמר והניד בראשו כשנכנס למשרד. הפסקתי מזמן לבקש ממנו שיקרא לי קייט, כי הבנתי שהוא חסר תקנה.
דרייק הוא בחור מופנם ורזה, בעל שיער כהה ועיניים כהות שחוקרות את הסביבה, והוא תמיד מתלבש בצורה ייחודית. דרכנו הצטלבו באחד התיקים, ועבר זמן רב עד שהתחברנו ועד שהוא נפתח אליי. הוא היה חשדן מאוד בהתחלה אבל עם הזמן הוא למד להכיר אותי, ושימח אותי מאוד שהצלחתי להגיע אליו ושהפכנו לידידים, כי הוא איש יקר מאוד והוא בין היחידים שלא ניסו להתחיל איתי או לפלרטט.
"היי, דרייק, אני שמחה שהצלחת להגיע בהתראה קצרה."
"בטח. מתי שאת צריכה."
הושטתי לו את התיק והוא החל לעיין בו. פיו התעקל לחצי חיוך כשראה שסידרתי אותו כפי שהוא אוהב.
"יופי, אני אתחיל לעבוד עליו. עוד משהו?" הוא מעולם לא הרבה במילים ותמיד דיבר לעניין.
"לא, תעביר לי את החומר כשתסיים. אם אתה צריך משהו תתקשר."
הוא קם מהכיסא ונד בראשו, "קתרין."
"ביי," עניתי.
דרייק יצא מהמשרד כרוח סערה בדיוק כפי שנכנס. הסידור הזה התאים לשנינו, הוא מעולם לא היה טוב בחברת אנשים, כך שאני עשיתי את רוב הדיבורים והוא עשה את העבודה.
יצאתי החוצה להציע לאשלי לבוא איתי לארוחת צהריים מאוחרת. אהבתי את אשלי, ובלי קשר זה תמיד עדיף על לשבת לאכול לבד ולשקוע במחשבות שלא יובילו אותי לשום מקום חוץ מאשר לבית משוגעים. התיישבנו באחת המסעדות האהובות עלינו. דיברנו על הרבה דברים וצחקנו המון, וכבר שכחתי איזה כיף זה לשבת עם חברה, ממש התגעגעתי אליה.
אחרי הארוחה חזרנו כל אחת לעיסוקה. התיישבתי בכיסא והחלטתי להתקשר לסקרלט. סקרלט ענתה כבר בצלצול הראשון ולא חסכה ממני את מה שהיא חושבת.
"כלבה! איפה את? לאן נעלמת?" הציפה אותי בשאלות.
"שלום גם לך." עניתי ביובש.
"שום שלום. איפה היית?"
"בחופשה."
"קתרין וילסון, מה את מסתירה ממני?"
ידעתי שאין טעם לנסות להתחמק כי היא מיד תעלה עליי, אז החלטתי פשוט לנסות להרוויח קצת זמן.
" אספר לך כשאראה אותך. אני בעבודה עכשיו ויש לי פגישה בעוד כמה דקות. אני לא יכולה לדבר הרבה. רק רציתי לומר שלום."
"שלום, שלום. חסר לך שלא תספרי לי ה־כ־ו־ל. אני רוצה פרטים."
"בסדר."
"ביום שישי אנחנו יוצאות, אני לא מוכנה לשמוע לא."
"סגור." בשלב הזה הייתי מבטיחה לה את הירח, רק שתנתק.
"יופי, נדבר, ביי."
עברתי את השיחה עם סקרלט בשלום, הייתי בטוחה שיהיה הרבה יותר קשה. קיוויתי שעד שאראה אותה ביום שישי היא תשכח שאני חייבת לה סיפור אבל תיארתי לעצמי שהסיכוי לכך הוא קלוש. הדבר האחרון שרציתי היה חקירות והטפות מוסר, כי את זה ההיגיון שלי עושה טוב מאוד לבד. החלטתי שעם ג'סי אדבר ברגע שאגיע הביתה. ידעתי שאיתה השיחה תהיה קלה יותר, וזה בדיוק מה שאני צריכה, חיבוק גדול.
העברתי את היום במשרד עד השעה 17:00, ואז יצאתי לכיוון הבית. כשנכנסתי הביתה חיכתה לי הפתעה. הבית היה מצוחצח כמו שבחיים הוא לא היה. מיד הבנתי שוויליאם מעורב בזה, וכשהתקרבתי לדלפק המטבח, הרגשתי התאמתה. על הדלפק הונח בקבוק יין מהסוג הטוב ביותר לצדהשמלה הכסופה שוויליאם קנה לי ופתק:
ברוכה הבאה הביתה.
ביום חמישי תהיי מוכנה ב־21:00 ותלבשי את השמלה.
ו.ג
חייכתי לעצמי. הבחור הזה פשוט משוגע ומלא הפתעות שזה לא ייאמן. מתי הוא הספיק לארגן את זה? היה בשיגעון הזה משהו חמוד אבל גם קצת מפחיד. ניגשתי למקרר ופתחתי אותו. הוא היה גדוש בכל טוב והיה בו מספיק אוכל לגדוד. הוא פשוט חשב על הכול.
אני חייבת להודות לו, לקחתי את הנייד וסימסתי לו:
- האם אתה מנסה להתחיל איתי?
- תלוי. זה מצליח?
- כן אבל חבל על המאמץ, הייתי שוכבת איתך בכל מקרה.
- חצופה קטנה, תהיי מוכנה ביום חמישי בזמן ותלבשי את השמלה.
- ערב טוב, מר גולד.
- עכשיו הוא יהיה טוב, מיס וילסון.
אוו, ויליאם גולד, מה אעשה איתך?
החלטתי שהגיע הזמן לאמבטיה ארוכה ולכוס יין.
נכנסתי לאמבטיה לאט והתמקמתי כך שהמים כיסו כמעט את כולי. המים היו כה נעימים, והדבר היחיד שהיה חסר הוא ויל.
שכבתי באמבטיה, עצמתי עיניים ושחזרתי בראשי את עשרת הימים המטורפים שעברתי. פגשתי את גבר חלומותיי, אבל גיליתי שהוא לא מעוניין במחויבות בלשון המעטה אלא בבחורה לזיונים. האם אני מסוגלת למלא את התפקיד הזה? לא נראה לי. אני כבר מאוהבת בו, אז אם אמשיך בזה, זה רק יוביל לשיברון הלב שלי. מצד שני, אני לא חושבת שאני מסוגלת להתרחק ממנו. הוא פורר לאט את חומה שבניתי סביב לבי בלי לדעת אפילו. לפעמים אני מרגישה שהוא כמו מגנט ואני פשוט נמשכת אליו. כבר מהרגע הראשון שראיתי את גומות החן שלו ידעתי שאני שבויה, ובפעם הראשונה שהוא נגע בי הרגשתי זרם חשמלי ישר לנשמה.
לא יכולתי להמשיך לעסוק בזה, בייחוד אם אני רוצה לשמור על שפיות דעתי. נשמתי נשימה עמוקה וצללתי מתחת למים. אולי השקט הזה יעזור לנקות את הראש, שעוד שנייה עמד להתפוצץ ממחשבות. הייתי חייבת לשנות אווירה, סיימתי להתקלח בזריזות, התלבשתי והתקשרתי לג'סיקה.
"היי, מותק." אמרתי ברגע שג'סיקה ענתה לשיחה.
"היי. התגעגעתי אלייך."
"גם אני אלייך."
"איפה את?" שאלה ג'סיקה.
"בבית. בא לך לקפוץ?"
"כן, שנייה אני אצלך." אמרה ג'סיקה וניתקה. הלכתי למטבח להוציא עוד כוס יין.
לאחר כמה שניות נשמעה דפיקה בדלת וג'סיקה נכנסה.
"ג'סי." אמרתי בהתלהבות וחיבקתי אותה.
לפתע הרגשתי דמעות זולגות לי על הלחיים, לא הבנתי מה קרה. הפעם האחרונה שבכיתי הייתה בגלל דין, וזה היה מזמן, אז מה הקשר? שאלתי את עצמי, מאיפה מגיעות הדמעות האלה עכשיו? מוזר.
"מה קרה?" שאלה ג'סיקה בלחץ. זו מן הסתם הפעם הראשונה שהיא רואה אותי בוכה, והיא לא הבינה מה קרה.
"כלום, התגעגעתי אלייך." אמרתי וניגבתי את הדמעות.
"משוגעת אחת." היא חיבקה אותי חזק.
התיישבנו בסלון ומזגתי לג'סי יין.
"תגידי, לאן נעלמת?"
"הכרתי מישהו..." התחלתי להגיד ונעצרתי, לא ידעתי כמה מידע לספר לה על עשרת הימים הכי מופלאים שהיו לי בחיים ואיך להגדיר את ויליאם.
"די. מניאקית, ספרי."
"אין כל כך מה לספר. הוא גבר חלומי, אבל עם בעיות מחויבות."
"מה זאת אומרת?"
"הוא לא מחפש קשר רציני. הוא לא מחפש קשר בכלל, רק להשתעשע קצת ולהמשיך הלאה." אהה, והוא עשיר פחד ואני רק רוצה שיאהב אותי.
"אז תיפטרי ממנו. לא חסרים גברים," אמרה ג'סיקה. איך המילים האלה יצאו לה מהפה בכזאת קלות. אילו רק הייתה יודעת. היא הייתה מבינה שאין עוד גברים כמוהו. אבל לא יכולתי להגיד לה את זה. במקום זה אמרתי, "אני יודעת, את צודקת."
ג'סי הניפה את הכוס באוויר. "לחיי גברים נורמליים בלי בעיות מחויבות."
"לחיים." הרמתי את הכוס והשקתי בשלה.
שמחתי שהיא באה אליי, ידעתי שאפשר לדבר איתה ושהיא חברה טובה ולא שיפוטית, וממש הייתי זקוקה לזה כרגע.
"ביום שישי אנחנו יוצאות ונמצא לך מישהו שתתמזמזי איתו ותזרקי אותו בסוף הערב. זה יעשה לך טוב."
"כן, זה נשמע רעיון טוב." צחקתי. מעניין מה ויליאם יחשוב על זה.
"רגע, אז שברת ארבע שנים של יובש?" שאלה אותי ג'סיקה, ואני לא הבנתי מאיפה השאלה המביכה הזו הגיעה.
"כן."
"הגיע הזמן! חשבתי כבר שלעולם זה לא יקרה." צעקה בקול רם ושתינו התחלנו לצחוק.
דפיקה בדלת קטעה את הערב שלנו. קמתי לדלת לראות מי זה. מעברה של הדלת עמד לואיס, עם שני גברים נוספים בחליפות שחורות. כבר שכחתי שהוא היה צריך להחזיר לי את האוטו.
"ערב טוב."
"ערב טוב, קייט."
"דבר ראשון, הנה המפתחות של הרכב שלך." אמר והגיש לי צרור מפתחות, "ומצאתי חניה בדיוק מול הבניין."
"תודה."
"דבר שני, תכירי את ברוס קמרון." הסתכלתי עליו בחשדנות.
"נעים מאוד." הבחור שקוראים לו ברוס הושיט לי יד ללחיצה, לחצתי לו את היד בחזרה.
לואיס המשיך לדבר. "הוא כאן כדי להראות לך כמה דברים." דברים?
"אפשר להיכנס?" שאל ברוס. פתחתי את הדלת וברוס נכנס ואחריו לואיס. המאבטח השני נשאר בחוץ. ערכתי היכרות קצרה ביניהם לבין ג'סי, הצעתי להם לשתות והם סירבו.
ברוס התיישב על הספה ולואיס נשאר לעמוד מאחוריו. התיישבתי ליד ג'סי, וברוס הניח על השולחן את המזוודה שלו, פתח אותה וסובב אותה אלינו. ג'סי ואני הסתכלנו על תכולת המזוודה ואז זו על זו ושוב על תכולת המזוודה, ונותרנו פעורות פה.
במזוודה היו תכשיטים יקרים להחריד, טבעות, צמידים, שרשראות משובצות יהלומים ואבני חן יקרות. נזכרתי בשיחה שהייתה לי עם ויליאם ביום שני בערב כששאלתי איך נשים מקבלות את זה שהוא לא נשאר, והוא ענה "מתנות יקרות." מה הוא מנסה לרמוז לי, שאחרי יום חמישי הוא ילך? לעזאזל איתו. שילך! אני לא צריכה את המתנות המזורגגות שלו, אם הוא רוצה ללכת הוא מוזמן ללכת. כן, זה יכאב לי קצת. על מי אני עובדת, זה יכאב המון. אבל בדבר אחד הוא יכול להיות בטוח, אני לא ארדוף אחריו ובטח לא אעשה לו דרמות. ברוס העיר אותי ממחשבותיי.
"את יכולה לבחור מה שאת רוצה." אמר בחיוך של מיליון דולר, באמת תודה, חשבתי בציניות, והסתכלתי על ג'סי שהייתה בהלם מוחלט.
"ברוס, אני מתנצלת, יש כאן אי הבנה. אני לא מעוניינת, תודה." אמרתי וקמתי לכיוון הדלת.
"מיס וילסון..." החל לומר ברוס.
"לא," עצרתי אותו. "תודה, שיהיה לכם ערב טוב." פתחתי את הדלת. ברוס סגר את המזוודה מבולבל, ראיתי זיק של חיוך בעיניו של לואיס אבל הוא נעלם מהר כשהם התקרבו לדלת.
"ערב טוב, מיס וילסון, סליחה על ההפרעה." אמר ברוס, הנהנתי לעברו בתגובה.
"ערב טוב, קייט." הנהנתי גם לעבר לואיס וסגרתי את הדלת. אני חייבת לדבר עם ויליאם עכשיו. אני אראה לו מה זה, מנסה להשתיק אותי במתנות. הוא לא מבין כלום!
ג'סי גם נעמדה והלכה לכיווני.
"שכחת להגיד שהוא עשיר ברמות מטורפות עם בעיות מחויבות."
"אני מצטערת." אמרתי.
"אין על מה," היא אמרה, נישקה אותי על הלחי ויצאה. היא הבינה שאני עצבנית ולא ניסיתי להסתיר את זה.
אני חייבת לדבר איתו, הרגשתי שבמתנות שהוא שולח לי הוא סולל את דרכו לשכנע אותי להיכנס איתו למיטה פעמיים פעם או פעמיים נוספות ואז להשתיק אותי. גם אם אסכים לסידור הזה, זה יהיה כי אני רוצה ולא בגלל המתנות שלו. איני מעוניינת בשום מתנות, גם ככה אני מרגישה זולה. הוא כבר הסביר לי מה פירושן של המתנות האלה. אני צריכה להסביר לו שהוא לא צריך לקנות את השתיקה שלי, גם ככה לא הייתי עושה לו דרמה אם הוא היה עוזב אותי. מתברר שבכסף אי אפשר לקנות הכול, בטח שלא אותי. התקשרתי.
"גולד."
"היי, ויליאם, זאת קייט. ערב טוב."
"ערב מעולה. איך עבר עלייך היום?"
"מעולה, תודה. אני מפריעה?"
"לא."
"רציתי להגיד לך..."
"תודה?" קטע אותי.
"כן. רגע, לא."
"לא מצאת כלום?"
"לא לקחתי כלום!"
"מה? למה?"
"למה הרגשת שאתה צריך להעניק לי מתנה?"
"ככה."
"ככה?" כלום נדהמתי מתשובתו הפשטנית. "אתה רוצה לדעת למה אני חושבת שאתה רוצה להעניק לי מתנה?"
"כן."
"כי אתה מנסה להשתיק אותי, או שאתה רוצה לקנות אותי. אני רוצה להגיד לך שזה מיותר. גם ככה לא הייתי עושה לך צרות כהיית הולך ממני, ואותי אי אפשר לקנות."
"חצופה קטנה, למה את לא יכולה להיות כמו בחורה רגילה, לבחור תכשיט ופשוט להגיד יפה 'תודה'."
"ויליאם, נראה לי שהספקת להבין שאני לא בחורה רגילה."
"קתרין, תלמדי לקבל מתנה."
"מתנה? זו לא מתנה. מתנה זה פרח, לא תכשיט שעולה יותר מהשכירות החודשית שלי."
הייתה שתיקה רועמת על הקו ואז הוא אמר, "אני כנראה צריך ללמד אותך איך אומרים יפה 'תודה'."
"מה שאתה צריך זה לשמור את המתנות שלך לדוגמניות שלך."
"זהו! חצופה קטנה! אני אלמד אותך מה אומרים כשמקבלים מתנה." אמר וניתק.
הוא באמת ניתק לי את השיחה וגרם לי הרגיש כפוית טובה? הסתכלתי על הנייד בהלם ותהיתי מה הוא הולך לעשות עכשיו. כבר הבנתי שאי אפשר לצפות את ההתנהגות שלו, איך יכול להיות שאני לא בסדר כי אני לא יודעת לקבל מתנות? לא יעזור כלום, הגבר הזה יכול לשגע משוגעים, אותי הוא כבר הטריף לגמרי.
למה לא יכולתי פשוט לקחת את התכשיט הארור, להגיד יפה "תודה" כמו שהוא רוצה וזהו? 'כי זו לא את! אי אפשר לקנות אותך בכסף,' אמר לי ההיגיון שלי. זו אחת מהפעמים הנדירות שאנחנו מסכימים על משהו.
הלכתי לסלון והתחלתי לקרוא ספר.
דפיקה בדלת הקפיצה אותי, מי זה יכול להיות? אולי ג'סי, היא הייתה די בהלם כשיצאה ממני. הנחתי את הספר הפוך על השולחן, קמתי לדלת והצצתי בעינית. זה ויליאם! בטני התהפכה מהתרגשות וממתח ואין לי מושג ממה עוד. הוא דפק שוב והוציא אותי מהחולמנות. פתחתי את הדלת.
"ויל..." התחלתי להגיד. הוא תפס אותי, סגר את הדלת והצמיד אותי אליה. הוא נצמד אליי חזק והרגשתי את איבר מינו על הבטן שלי. הוא הסתכל אל תוך עיניי, לעזאזל, העיניים האלה. הרגשתי שהוא מסוגל לקרוא אותי ולראות מה מתרוצץ בראשי, הוא הרים את היד לשיער שלי ופיזר אותו.
"רק בשבילי..." אמר ואז השפתיים החלומיות שלו נסגרו על שלי ואני נמסתי בשנייה. הוא מצץ לי את השפה התחתונה, עבר לעליונה והתגרה בי עם הלשון שלו עד שנהפכתי לבלילה, ואז הוא סוף־סוף נישק אותי. הוא הכניס את הלשון הרכה שלו לתוך פי ואני קיבלתי אותה באהבה. הטעם שלו בשילוב הריח שלו זה כמו סם חזק מאוד. התענגתי על כל ליטוף, נשיכה, מציצה, אלוהים... הרגשתי את הרטיבות בין רגליי, הגבר הזה יכול לגרום לי לגמור רק מנשיקה! הוא מלמל לתוך שפתיי, "בואי נראה כמה התגעגעת אליי." הוריד את ידו והכניס אותה לתוך מכנסיי. העביר את אצבעותיו ברפרוף על התחתונים שלי ושלח צמרמורת לכל חלקי גופי, הרגשתי שאני טובעת מרוב שהייתי רטובה והוא אפילו עוד לא נגע בי באמת! יבבה נפלטה מבין שפתיי.
"התגעגעת מאוד." המילים האלה שלו מדליקות אותי, לעזאזל איתו.
"את יודעת למה אני כאן?" נדתי בראשי לשלילה והוא חייך אל תוך שפתיי, "אני כאן כדי ללמד אותך מילה אחת." ברגע זה לא אכפת לי להגיד מה שהוא רוצה, אני רק רוצה להרגיש אותו בתוכי.
"תחזרי אחריי, זה פשוט - 'תודה'." היהירות שלו רק גורמת לי לא לרצות לשתף איתו פעולה.
"לא." עניתי בקול מעט רועד. הוא התחיל להגביר את הלחץ, לעזאזל, התחלתי להתנשף בקול.
"תשובה לא נכונה, נסי שוב."
"ויליאם, בבקשה..." התחננתי למגע שלו, הוא התכופף ומצץ את השפה התחתונה שלי ואז נשך אותה, פאק.
"מה את רוצה?"
"אותך."
"מה אומרים?" נזכרתי שאני יודעת להגיד תודה בכמה שפות והתגריתי בו בחזרה.
"גרסיאס." אמרתי בספרדית, והוא הזיז את התחתונים הספוגים שלי ונגע בי, לכל הרוחות והשדים, זה טוב! אצבעותיו חוללו בי פלאים. הוא הרים אותי עליו ולחש לי "עוד פעם." הוא אהב את הקטע. ידעתי.
"מרסי." אמרתי תודה בצרפתית.
"עוד פעם."
"גראציה." אמרתי באיטלקית. הוא התכופף ולחש לי באוזן, "נו, זה לא היה קשה כל כך, נכון?" ואז הוא חדר לתוכי באיטיות מייסרת וגרם לי לבעור מפנים. מרוב שהייתי בסערת רגשות לא שמתי לב שהוא התפשט. כרכתי את רגליי סביבו חזק. שלא יצא לעולם, ככה אני מרגישה שלמה! הוא התחיל לזוז. "פאק, זה כל כך טוב להיות בתוכך." אלוהים, שוב המילים האלה שלו. הוא הגביר את הקצב והוציא ממני קולות וגניחות ממעמקי גרוני. התחלתי להרגיש את הדגדוגים המוכרים בבטן, הוא הבין שאני קרובה ועבר לקצב מהיר יותר, ואני הרגשתי כבר על הקצה. "תגמרי בשבילי, אני רוצה להרגיש אותך." הוא לא סיים את המשפט וגמרתי סביבו בצעקה.
אחרי שנשימותינו חזרו אלינו הוא הוריד אותי והתחיל להתלבש. "יום חמישי," אמר, תפס אותי לנשיקה לפני שהספקתי להגיב ויצא. נשמתי לרווחה ונשענתי על הדלת, מה לעזאזל זה היה עכשיו? הסקס הכי טוב שהיה לי בחיי. אלוהים, זה לא אמיתי. נכנסתי למקלחת, הגבר הזה מטריף אותי, הוא לא שואל, הוא לוקח, ואני מתביישת להודות אבל אני אוהבת את זה! פאק, אני בצרות. נכנסתי מתחת לשמיכה והנחתי את ראשי על הכרית, נרדמתי וחלמתי על גבר אחד כוחני במיוחד.