תפסתי אותך

פרק 25 המשך 3

הרמנו כולנו לחיים ושתינו את הצ'ייסר בלגימה, אני כבר הרגשתי שראשי מתחיל להסתובב. הבטחתי לעצמי שזה יהיה המשקה האחרון שלי לערב זה, מקסימום עוד אחד וזהו, אני כבר לא יכולה להכיל עוד אלכוהול וממש לא רציתי להקיא היום. הלכתי לכיוון המעקה של המרפסת כדי להשקיף על הרחבה וג'סי הצטרפה אליי. ג'ולי דיברה עם מישהו על הבר, ואילו סקרלט נשארה ליד ויליאם. נראה לי שהיא נדלקה עליו, והרגשתי קצת גועלית שלא סיפרתי לה עלינו. כשתגלה היא ממש תכעס עליי. אבל מה יכולתי לעשות? אמנם עדיין לא הסכמתי לכלום, אבל לא יכולתי לספר לה. המצב הזה ממש ביאס אותי, וג'סי ראתה את זה מיד על פניי. מעולם לא הייתי שקרנית טובה בכל הנוגע לרגשותיי.
"מה קרה?" שאלה בשקט באוזני.
"כלום," עניתי לה וניסיתי להתנער מהמצב, "בואי נרקוד," אמרתי וניסיתי למשוך אותה לכיוון הרחבה.
היא תפסה את ידי והחזירה אותי אליה.
"אני יודעת."
נלחצתי ולא ממש הבנתי על מה היא מדברת. "יודעת מה?" שאלתי אותה.
"הבחור ששלח לך את התכשיטים, זה עם בעיות המחויבות, זה ויליאם, נכון?"
הייתי המומה. היא תפסה אותי לא מוכנה. איך היא ידעה את זה? איך היא הבינה? מה, אני כזאת שקופה? אולי עוד מישהי הבינה את זה ממני? הייתי המומה כל כך שלא יכולתי לענות לה. לא לספר זה דבר אחד, אבל לשקר במצח נחושה זה כבר יותר מדי, וחוץ מזה, אני בראש טוב כל כך שאני מסוגלת לספר לה מה הקוד הסודי של הכספומט שלי אם היא תלחץ עליי עוד קצת.
"את לא חייבת לענות לי." אמרה וחיבקה אותי.
חייכתי אליה, חיבקתי אותה חזרה ולא אמרתי דבר. סקרלט הצטרפה אלינו למעקה.
"ויליאם הזה ממש לא ברור. הוא הזמין אותנו לכאן, אבל לא מתחיל עם אף אחת מאיתנו. מוזר, לא?"
ג'סי ואני משכנו בכתפינו כאילו אנחנו לא מייחסות לזה חשיבות, ומשכנו אותה אל הרחבה לרקוד. בדיוק התחיל להתנגן השיר של מארון 5 "לזוז כמו ג'אגר".
כל כך נהנינו שאפילו לא שמנו לב לזמן, וכבר היה אמצע הלילה. ויליאם בקושי זז ממקומו, וכל הערב רק הגניב לעברי מבטים. ראיתי בנות שניסו למשוך את תשומת ליבו, אבל הוא לא התייחס לאף אחת מהן. כל הכבוד לו, חשבתי לעצמי, ככה מתנהג הגבר שלי! 'זה רק בגלל שאת כאן.' פאק, לא עכשיו. 'קודם אביך, אחר כך דין, פעם שלישית את תזכי באוסקר על היותך פתטית.' די, בבקשה, לא עכשיו, אני לא רוצה לחשוב על זה. הלכתי לבר, התיישבתי על הכיסא והזמנתי לי צ'ייסר, רציתי רק לשכוח. שתיתי את הצ'ייסר וכבר הרגשתי טוב יותר. נתתי קצת מנוחה לרגליי, זה לא פשוט לעמוד כל הערב על עקבים, והזמנתי כוס שמפניה. רציתי משהו קל רק כדי לשמור על ראש טוב ולא להשתכר.
בריאן קלט אותי ובא להתיישב לידי.
"היי, קייט."
"היי." עניתי ולגמתי מהשמפניה.
"קייט, אפשר להזמין אותך לארוחת ערב?"
כמעט נחנקתי מהשמפניה שלגמתי. התחלתי להשתעל והוא טפח לי על הגב.
"את בסדר?" שאל בלחץ.
"אני בסדר, אני בסדר."
הוא הפתיע אותי. לא האמנתי שג'ולי צדקה. הרמתי מבט אל ויל, והוא נראה משועשע מכל העניין הזה. סביר להניח שהוא ידע על זה.
"אני מצטערת, בריאן, אני יוצאת עם מישהו."
"אני מבין."
"אני מקווה שזה לא יפגע בקשר שלנו."
"מה פתאום, נראה לך?" אמר וחייך אליי.
הוא קם מכיסאו, חיבק אותי וחזר לשבת ליד ויליאם, וכעבור כמה דקות בא להיפרד לשלום. סקרלט נעמדה ליד הבר והזמינה לנו סיבוב אחרון של צ'ייסרים. אמרתי לה שאני מוותרת, אבל היא הזמינה בשבילי בכל זאת. שנאתי שהיא עשתה זאת.
"תצטרף אלינו?" שאלה את ויליאם שישב בצד השני של הבר.
הוא נד בהסכמה, בא לכיווננו והתיישב לידי.
יופי, מעולה, זה בדיוק מה שהייתי צריכה באותו רגע, אמרתי לעצמי בציניות, הספיקה לי שתלטנית אחת שעמדה משמאלי, ממש לא הייתי צריכה גם אחד לימיני. הברמן הגיש לנו את השתייה ושלושתנו שתינו. היא קמה לרקוד עם ג'סי ואני נשארתי לשבת על הבר, ליד ויל, והייתי ממש שיכורה.
"אל תשתי עוד." לחש באוזני.
"מה, אני שומעת דאגה בקולך?" שאלתי בחיוך. הוא החזיר לי חיוך עם שתי גומות חן הכי יפות שראיתי בחיים שלי. אחרי שתיקה קלה הוא שאל, "אז את יוצאת עם מישהו?"
הוא חזר על מה שאמרתי לבריאן, והבנתי שהוא שלח את המסכן אליי כדי לבדוק אותי.
"אתה כזה מניאק."
"אמרו עליי דברים גרועים יותר," אמר בחיוך והמשיך, "תחזרי איתי."
"אני לא יכולה. הבנות יתחילו לשאול שאלות."
"טוב, אז אאסוף אותך מהבית מאוחר יותר."
"טוב," עניתי וסקרלט באה אליי ומשכה אותי.
"בואי לרקוד קצת." אמרה ולקחה אותי לרחבה.
רקדתי קצת איתה ועם ג'סי ואז נעמדתי.
"קדימה, בואו נלך, אני גמורה." אמרתי.
"כן, גם אני." אמרה ג'סי.
"איפה ג'ולי?" שאלתי והסתכלתי על הבר.
זכרתי שראיתי אותה יושבת ליד הבר עם איזה בחור, אלא שעכשיו הם כבר עברו את שלב הדיבורים והגיעו לשלב הנשיקות הלוהטות. לג'ולי אין בעיה להפגין חיבה בציבור, וקינאתי בה על זה.
"עוד מעט," אמרה סקרלט, "בואו נשתה סיבוב אחרון לפני שהולכים."
היא משכה אותנו אל הבר. אני ממש לא רציתי, לא יכולתי לשתות עוד. בנוסף ידעתי שוויליאם לא יאהב את זה ולא רציתי לריב איתו. חיפשתי אותו בעיניי, אבל הוא כבר לא ישב ליד הבר. הסתכלתי לעבר המדרגות וראיתי את לואיס עומד ומסתכל לכיווני, אבל הייתי בראש טוב מדי כדי לייחס לזה חשיבות.
ניגשנו אל הבר, שתינו צ'ייסר אחרון והמשכנו לרקוד.
"די, אני הולכת לבד." אמרה ג'סי לסקרלט אחרי שלושה שירים.
"את לא חוזרת לבד, אנחנו תמיד חוזרות יחד." ענתה לה סקרלט. זה היה הקוד שלנו, תמיד אנחנו חוזרות יחד.
הודיתי בלב לג'סי על שזירזה את החזרה הביתה, כבר בקושי עמדתי על הרגליים והראש שלי הסתובב. נתתי לג'סי יד והלכנו לקרוא לג'ולי.
כשהגענו למדרגות עצרתי ליד לואיס.
"איפה ויל?"
"במשרד."
"אתה יכול להזמין לנו מונית?"
לואיס הנהן בראשו והוציא את הנייד מכיסו.
נתתי יד לג'סי כדי שתעזור לי לרדת במדרגות ולואיס ירד אחרינו. ראשי הסתחרר וכעסתי על עצמי ששתיתי את הצ'ייסר האחרון. בחוץ חיכתה לנו מונית, ג'סי, סקרלט וג'ולי נכנסו והתיישבו במושב האחורי, לואיס סגר אחריהן את הדלת ופנה אליי.
"ויל יאסוף אותך, תחכי בלובי של הבניין." אמר ופתח את הדלת שליד הנהג בשבילי. הוא שילם לנהג עבור הנסיעה וסגר את הדלת. זו הייתה אחת הנסיעות הארוכות ביותר שהיו לי בחיים. הגענו סוף־סוף לבניין שלנו, ג'סי ואני יצאנו מהמונית, נפרדנו לשלום מהבנות ונכנסנו ללובי.
"תעלי, אני מחכה לוויליאם," אמרתי לג'סי.
"אני אחכה איתך. אני לא רוצה שתהיי לבד במצב כזה."
"זה בסדר, הוא יגיע בעוד שנייה." לא הספקתי לסיים את המשפט וכבר ראיתי את הג'יפ השחור מחוץ לבניין. נישקתי אותה לשלום וחיכיתי שתעלה. לעזאזל, הרגשתי רע אבל הרגעתי את עצמי. 'תנשמי', יצאתי מהבניין לכיוון הג'יפ. ויליאם יצא לקראתי ופתח עבורי את הדלת. פתאום התחלתי להרגיש ממש רע והרגשתי שאני עומדת להקיא. לא, בבקשה לא! ניסיתי להחזיק את עצמי, והמשכתי להתקדם לג'יפ, אני יכולה להעביר את זה, שכנעתי את עצמי. 'את בסדר גמור, תנשמי.' אבל כמובן לגופי יש רצונות משל עצמו ולא הצלחתי להתאפק יותר. איך שהגעתי לשפת המדרכה התכופפתי והקאתי על הכביש. זה היה נורא. התחננתי שזה ייפסק, אבל זה לא פסק והמשכתי להקיא עד שכבר לא נשאר לי יותר מה. ויליאם הביא לי בקבוק מים ומטפחת נייר לנקות את הפנים. ניסיתי לעמוד אבל לא הצלחתי. ויל נאלץ להחזיק אותי. לא יכולתי להסתכל עליו כי ידעתי בדיוק מה דעתו על המתרחש. שאפתי שאיפה עמוקה למלא את ריאותיי ונכנסתי למכונית, ביקשתי מוויל כדור נגד כאבי ראש, ואחרי ששתיתי אותו עם המים הנחתי את ראשי עליו ונרדמתי.