תפסתי אותך

פרק 35 המשך 2

ראיתי שלואיס התקרב לוויליאם, אבל ויליאם סימן בידו שיעצור וחזר לדבר עם דין. לא יכולתי להתיק את עיניי מהם. כעבור דקה או שתיים, שבשבילי הרגישו כמו נצח, הושיט דין את ידו לוויליאם ללחיצת יד, כנראה כהתנצלות על מה שהיה, אבל ויליאם התעלם ממנו, המשיך ללכת והתנגש בכתפו בדרכו לשולחן. דין נעמד, הסתכל לרחבה וקלט אותי, הוא הבין לפי הבעת פניי שהייתי עדה למתרחש והרים את כתפיו בהבעת חוסר אונים. איזה חצוף ויליאם. בן אדם בא להתנצל, והוא לא קיבל את התנצלותו. זה ממש הרגיז אותי. דין הלך משם, ואני ניגשתי בעצבים לוויליאם. הוא כנראה קלט את הלך רוחי ונעמד לקראתי.
"למה לא לחצת לו את היד?" תקפתי מיד כשהגעתי, אבל הוא לא ענה.
"למה אתה לא יכול להוריד מהאגו שלך? בן אדם בא להתנצל, אתה לא חושב שזה מספיק?" הוא המשיך להסתכל עליי ולא לומר מילה, ואני המשכתי בשלי.
"אתה אוהב שאנשים מתחננים אליך? זה העניין? התנצלות רגילה זה לא מספיק?" המשכתי לירות לכיוונו, עד שהוא לא היה יכול לעמוד בזה יותר.
"הוא לא התנצל," אמר בחדות ושתק. "הוא רצה ללחוץ את היד שלי אחרי שאמר לי שהוא לא מוותר עלייך, ושהגבר הטוב ביותר ינצח."
אופס. לא ציפיתי לזה. עמדתי פעורת פה והסתכלתי עליו בשוק.
"אני לא מתחרה עלייך עם אף אחד." אמר לי.
"אתה לא צריך להתחרות באף אחד... אני איתך," אמרתי. אין לי מושג מאיפה המילים האלה הגיעו, הרמתי את היד כדי להניח אותה על החזה שלו. אבל הוא התרחק ממני ואמר, "נדבר על זה בבית."
מה? מה היה כאן הרגע? הוא לא רוצה שאגע בו? מה דין כבר אמר לו? ניסיתי לחשוב מה היה לדין להגיד לו שיגרום לו להתרחק ממני ככה, אבל כלום לא עלה במוחי. יכול להיות שסיפר לו שקרים, וזה לא יפתיע אותי, אם הוא רוצה אותי בחזרה הוא לא יבחל באמצעים. הייתי חייבת לברר את זה והלכתי להתיישב ליד ויליאם.
"מה הוא אמר לך?"
"קייט, לא עכשיו."
"כן עכשיו. אין ספק שהוא אמר לך משהו שגרם לך להתרחק ממני, ואני רוצה לדעת מה זה." הוא לא ענה לי ולגם מהיין שלו. "אתה לא חושב שאם הוא אמר לך שהוא רוצה אותי, שזה כשלעצמו מגוחך, אולי הוא סיפר לך שקרים?"
"קייט, ביקשתי שלא נעשה את זה עכשיו. למה בכל פעם את חייבת ללכת נגדי?"
הסתכלתי עליו בכעס ונשענתי על הספה. זה כנראה משהו ממש גרוע ואין לי ברירה אלא לחכות עד שנגיע הביתה.את שאר הערב העברתי על הספה. לא שתיתי יותר כי רציתי להיות פיכחת כשאתעמת עם ויליאם בנוגע לשקרים שדין סיפר לו עליי.
בלימוזינה כולם כבר היו די עייפים. רוברט הוריד את איימי ואת ריאן בביתם ומשם נסענו לבית הוריי. הגענו הביתה, יצאנו מהלימוזינה והבחנתי בג'יפ שחור חונה בחוץ. הבנתי שאלה המאבטחים שלואיס דיבר עליהם. הלכתי לכיוון הבית עם קווין ועם אמבר, ויליאם ניגש למאבטחים, לחץ את ידם והחליף איתם כמה מילים. כשהגענו לכניסה של הבית, קווין ואמבר נכנסו פנימה, ואני נשארתי לחכות לוויל. התיישבתי על הספסל וראיתי את רוברט נכנס למונית חזרה למלון ואת לואיס נכנס למושב שליד הנהג בג'יפ. הוא פשוט איש מדהים, חשבתי לעצמי, הוא מוכן לשמור על ויל בכל מצב. הקשר ביניהם כנראה מיוחד יותר מסתם קשר בין מאבטח למעסיק. אבל לא התפלאתי. לוויליאם יש השפעה כזאת על הסובבים אותו. ויל צעד לכיוון הבית ואני נכנסתי ללחץ. נעמדתי במרפסת והוא התקרב אליי, נעמד מולי ושתק. הוא הסתכל עליי וזה הרגיש לי כמו נצח.
"בואי נדבר על זה מחר, אני עייף." ביקש.
הוא חי בסרט אם הוא חושב שאוותר לו על זה. אין סיכוי שאירדם הלילה אם לא אדע מה התרחש הערב.
"אין סיכוי, אני רוצה לדעת מה דין אמר לך."
הוא שתק.
"ויליאם," לחצתי עליו.
"כבר אמרתי לך, שהוא לא מתכוון לוותר עלייך."
"זה לא הכול," אמרתי אבל הוא שוב שתק. "מה הוא אמר לך? " הרמתי את הקול.
"למה אמרת לו שלא שכבת עם אף אחד אחר חוץ ממני?"
לא האמנתי למשמע אוזניי. דין האידיוט הזה.
"קתרין, אם את עדיין רוצה אותו, תגידי לי, אל תשחקי איתי משחקים."
הוא קרא לי קתרין, וזה אף פעם לא טוב.
"אני לא מאמינה שאתה שואל אותי את השאלה הזאת שוב! עוד לא הבנת שאני שלך? שאני רוצה אותך ורק אותך?"
"אז אני לא מבין למה סיפרת לו." שתקתי והוא המשיך. "הוא הבין מזה שאת עדיין רוצה אותו ושאני רק הדרך שלך להחזיר לו."
"זהו?" שאלתי.
"כשהוא בא לקחת אותך בערב שישי, הוא נתן לך נשיקה בלחי ואת... איך הוא אמר, 'הצטמררת', אם אני זוכר נכון." שיט, דין קלט את זה.
נשמתי עמוק והסתכלתי על ויל. "תקשיב, דבר ראשון, סיפרתי לו שלא שכבתי עם אף אחד אחר חוץ ממך, כי הוא התגרה בי ואמר לי שהוא יודע שאחרי שהוא בגד בי ועזבתי אותו התפרפרתי כדי לפגוע בו... אז הסברתי לו שלא הרגשתי את הצורך הזה לפגוע בו ולא שכבתי עם אף אחד, ושאני פשוט לא רוצה אותו. דבר שני, לא 'הצטמררתי', אבל זה החזיר אותי בזמן לימים אחרים, ימים שלא יחזרו לעולם," הדגשתי. "ויליאם, אתה צריך להבין שגם אם אתה ואני לא היינו יחד, לא הייתי חוזרת אליו בחיים."
המשכנו לעמוד במרפסת והסתכלנו זה לזה בעיניים.
"אני איתך, אין כאן תחרות, ואם הייתה, אז ניצחת." אמרתי לו והוא חייך אליי. איך הוא אוהב לנצח.
הוא התקרב אליי, הרמתי את ראשי אליו.
"מה את אומרת לי בעצם?"
"אני אומרת לך כן, סי, ווי." הוא ליטף לי את הלחי והתענגתי על המגע שלו שהיה חסר לי במשך כל הערב. הוא התכופף אליי ונישק אותי. חיכיתי לנשיקה הזאת מהרגע שהוא התרחק ממני בפאב וחשבתי שהפסדתי אותו ושאני מתה. הטעם שלו זה טעם החיים.
אמרתי לו כן. זהו, זה סופי, אני לא מאמינה, עשיתי את זה, אני לא מרגישה שונה, אני אותו דבר. חשבתי שארגיש משהו שונה, לא יודעת למה בדיוק ציפיתי אבל אני בסדר, אני חושבת, העיקר שהוא שלי ואני שלו. הסתובבנו לעלות ואז שמענו חריקת בלמים. הסתובבנו יחד, זה היה הרכב של דין. פאק, לא שוב.
דין יצא מהרכב וצעד בשביל לכיווננו. לואיס יצא מהרכב והלך אחריו. דין נעצר לפני המדרגות לבית והסתכל עלינו. הייתה שתיקה רועמת.
דין הפר אותה ראשון. "תרגיע את כלב השמירה שלך," אמר לוויליאם. הוא מנסה לעצבן את ויליאם אבל הוא לא ענה לו, אז דין פנה אליי, "קייט, למה את עושה לי את זה? בואי איתי."
"דין, מה אתה לא מבין? זה לא יקרה, לא עכשיו ולא אחר כך, די עם זה כבר!"
"קייט, בעוד שבוע יימאס לו ממך והוא ישתעמם ויעזוב." איזה חוצפן, אני לא מאמינה שהוא שופט את ויליאם ומנסה להוריד לי את הביטחון העצמי, הוא עשה לי מספיק נזק רגשי, אני לא אתן לו לרמוס אותי שוב.
"אולי הוא יעזוב," אמרתי בקול רועד, "אבל לפחות יהיה לו את הכבוד להיפרד ממני קודם, וזה הרבה יותר ממה שאני יכולה להגיד עליך, עכשיו עוף מפה."
ואז ויליאם לא התאפק יותר ואמר, "שמעת מה היא אמרה, עוף מפה." הוא ירד במדרגות ונעמד צמוד לדין. פאק, נלחצתי, ירדתי מהר ונעמדתי לידם. לואיס עדיין לא זז ממקומו, הם הסתכלו זה לזה בעיניים וראיתי שוויליאם עצבני בטירוף. הוא קפץ את ידיו לאגרופים ועיניו רשפו גיצים. הם עמדו ככה דקה ארוכה, אף אחד לא מצמץ, והרגשתי שהזמן לא זז.
"קייט בואי איתי," אמר לי דין ולא הוריד את העיניים מוויליאם.
"דין, אני כבר לא יודעת באיזו שפה לדבר איתך כדי שתבין! לא, לא ושוב לא!" הוא הסתכל על ויליאם עוד כמה שניות ואז עליי, ראיתי בעיניו שהוא מאוד רוצה לגשת אליי ולנער אותי אבל הוא לא מעז. במקום זה הוא פנה לוויליאם שוב וכבר הייתה לי הרגשה לא טובה בבטן.
"אני מבין מה מצאת בה, כל הדברים הקטנים שלה, שהיא אפילו לא מודעת אליהם, וזה מה שמדליק בה עוד יותר. היא לוחמנית קטנה, ידעת שהיא רגישה לדגדוגים?"
ידעתי בדיוק לאן הוא מוביל את השיחה ומה הוא מנסה לעשות, הוא רוצה לריב. ראיתי שוויליאם חורק שיניים, הוא מנסה לשלוט בעצמו, אבל גם ידעתי שהוא לא יצליח.
"אני יודע מה מדליק אותך... הקולות שהיא עושה כש..." דין לא הצליח להשלים את המשפט. ויליאם נתן לו שני אגרופים לפנים בזה אחר זה. דין החזיר לו, לואיס מיהר ונעמד ביניהם וחטף גם הוא. שני המאבטחים הנוספים הגיעו בריצה ותפסו את דין. רציתי להתערב ולעצור את ויליאם אבל המאבטחים השתלטו על הענייניים במהירות ולא רציתי להוסיף אש לכל הבלגן. דין אמנם הביא את זה על עצמו אבל ידעתי שוויליאם יכול לגרום לו נזק רציני בלי להתאמץ בכלל, וזה הדבר האחרון שרציתי שיקרה.
דין ניגב את הדם מפיו והסתכל על ויליאם בחיוך שאישר לי שהוא אכן השיג את מה שרצה, בן זונה!
"שיהיה לך ברור, קייט, אני לא אוותר עלייך." הוא אמר ושחרר את עצמו מידי המאבטחים שהחזיקו אותו, הסתובב והלך. נשמתי נשימה עמוקה, לעזאזל איתו, לא ראיתי אותו ארבע שנים ופתאום ביומיים האלה אני רואה אותו בלי סוף. אני לא אתן לו להרוס לי.
נכנסנו הביתה בלי לומר מילה. בזמן שהחלפתי בגדים בחדרי, ויל נכנס למקלחת. הלכתי אחריו ונעמדתי ליד הדלת.
"ויליאם, אני מצטערת."
"אין לך על מה," התקרבתי אליו והעברתי את ידי על שפתיו. אני אוהבת אותו כל כך שזה לא הגיוני, הוא תפס לי את היד ונישק אותה.
"אסיים להתקלח ונלך לישון." הנהנתי לחיוב וחזרתי לחדר לחכות לו. כשוויליאם יצא מהמקלחת כבר שכבתי במיטתי. הוא הצטרף אליי, ושכב על גבו לידי.
הרגשתי שאני חייבת לספר לו את כל הסיפור שלי. אני רוצה שיבין שאין מצב שאני חוזרת לדין בחיים. הסתובבתי אליו, לא ממש ידעתי מאיפה להתחיל, אז נשמתי עמוק ופשוט התחלתי.
"בקולג' הייתי בחורה שקטה, לא היו לי הרבה חברות." אין טעם לשקר, אמרתי לעצמי. "למען האמת, לא התחברתי לאף אחת. אפילו השותפה שלי לחדר לא הייתה חברתי. הייתי מאלה שישבו תמיד בקדמת הכיתה והקשיבו למרצה והכינו שיעורים ועבודות..." שתקתי לשנייה, ואז המשכתי, "מעולם לא הייתי מהמקובלים, וגם לא רציתי בזה, היה לי טוב... ככה בכל אופן חשבתי. המקובלים תמיד היו יושבים מאחור ומעירים הערות מצחיקות ומושכים תשומת לב, כולם רצו להיות בסביבתם, אבל זה לא הפריע לי, אני לא רציתי שום קשר לעולם הזה. חייתי בתוך בועה. יום אחד באמצע השנה המרצה אמר לנו להכין עבודה לסוף השנה, וכדי להעניש את דין על שעשה צחוקים מאחור, הוא ציוות אותו אליי. דין אמר למרצה שכבר יש לו שותפה, אבל זה לא עזר לו. הוא ביקש ממנו לרדת למטה ולשבת לידי, ואני חשבתי שאני הולכת למות. נעלבתי ממש, אבל לא הייתה לי ברירה. בסוף השיעור קבענו להיפגש אצלו בבית ולהתחיל להכין את העבודה."
עצרתי לרגע כדי לנשום והסתכלתי לכיוון של ויל. הוא שכב על הגב והביט לתקרה בלי כל הבעה, אז המשכתי בסיפור. "דין היה מהמקובלים, הוא היה חתיך, עשיר והרכז בקבוצת הפוטבול, כל הבנות כרכרו סביבו וזה עצבן אותי. אפילו לא חשבתי שמשהו יכול לקרות בינינו. בכל אופן כשהגעתי אליו הביתה, הכניסה אותי עובדת משק הבית והובילה אותי החוצה. לתדהמתי הייתה שם מסיבת בריכה. דין ראה אותי וניגש אליי, ובשיא חוצפתו אמר לי, 'אהה, קבענו להיום, שכחתי.' ממש התעצבנתי עליו, ראיתי כבר איך הוא הולך להרוס לי את הציון שכל השנה עמלתי עליו וראיתי איך הכול יורד לטמיון. אחרי זה הוא אמר לי, 'מה את בלחץ, בואי, תורידי בגדים ותיכנסי לבריכה.' באותו רגע ראיתי אדום בעיניים ופשוט צרחתי עליו. אמרתי לו שאני אעשה את העבודה לבד ובסוף אוסיף את שמו, ושהוא לא צריך לראות אותי יותר לעולם. לאחר מכן יצאתי מביתו בכעס. חשבתי שבזה זה יסתיים, אבל ביום למחרת הוא בא אליי, התיישב לידי והתנצל על מה שקרה, ואמר שהוא רוצה שנעשה את העבודה יחד."
עצרתי שוב את הסיפור והסתכלתי על ויל. רציתי לקבל ממנו איזושהי תגובה לסיפור, אבל הוא לא הגיב ורק הקשיב. נשמתי עמוק והמשכתי: "וככה זה התחיל. התחלנו לאכול יחד בהפסקות, הוא היה מזמין אותי לשולחן של המקובלים, פתאום אנשים אמרו לי שלום, הייתי בהלם שאנשים מכירים את שמי. ככה הכרתי את סקרלט. גם היא הייתה בין המקובלות, והתחברנו לאט. בהתחלה הכול היה כמו חלום, אבל ככל שהזמן עבר הרגשתי שאני יותר קישוט מאשר חברה. כל הזמן הוא התעסק עם בנות אחרות וכשהתקשרתי אליו הוא לא היה עונה וחוזר עם תירוצים עלובים. התעלמתי מזה, הייתי כזאת פתטית. חוץ מלרשום לי שלט מול הפנים הוא עשה הכול. אבל אני הייתי מאוהבת בו, או כך לפחות חשבתי. פיתחתי בו תלות. דין היה מסוג הגברים שכשהוא היה איתי, הוא הקדיש לי את מלוא תשומת הלב. סקרלט כל הזמן רבה איתו, וכשהייתי מתקרבת היא הייתה הולכת בכעס. תמיד כששאלתי אותו או אותה מה קורה, הם ענו לי תשובות מתחמקות. יום אחד ראיתי אותו רב עם בחורה במסדרון, הם ממש צרחו זה על זה, וכשהם קלטו אותי, היא הסתכלה עליי והלכה. מובן ששאלתי מה קורה, והוא נתן לי תירוץ עלוב ומשך אותי לחדר האוכל. בהפסקה הבחורה ניגשה אליי וסיפרה לי שהם שכבו ושהיא לא היחידה. הייתי בשוק. לא רציתי להאמין. אמרתי לה שהיא משקרת והלכתי למעונות באמצע היום. באותו הערב התעמתי איתו. הכי מצחיק זה שהוא אפילו לא הכחיש, הוא אמר להגנתו שהן סתם זיונים ושהוא אוהב רק אותי," נחרתי בבוז, "הוא אמר לי שאני מיוחדת ולא כמו כל הבנות האלה שהוא בגד בי איתן, שאני בחורה לקשר רציני, לחתונה, שהוא לא רוצה לעשות איתי דברים שילכלכו אותי. הכי עצוב שעוד האמנתי לו, אלוהים, הייתי כזאת מטומטמת, הוא הבטיח לי שיותר הוא לא יבגוד בי ואני האמנתי לו." לעזאזל, זה קשה יותר משחשבתי. הרגשתי את הדמעות בעיניים ומצמצתי מהר. בלעתי גוש שהיה לי בגרון והמשכתי, "כמובן שהוא המשיך לבגוד בי. אבל מה ששבר אותי סופית וגרם לי לפקוח את העיניים היה יום אחד אחרי הלימודים, כשהלכתי למעונות וחבורה של בנות עמדה ושוחחה וכשעברתי הן התחילו להתלחש ולצחוק עליי ואז מישהי אמרה, 'אין לך את מה שצריך כדי לאלף אריה כמוהו,' וזה גמר אותי סופית. תמיד היו מגחכים שהייתי עוברת אבל זה היה כי אני חנונית ולא התאמתי לטייפ־קאסט שלהם. אבל כאן הם צחקו עליי כי הייתי פתטית חנונית שיוצאת עם גבר שלא אכפת לו ממנה ושהיא לא יכולה לספק אותו..."
שתקתי. היה לי קשה להמשיך את הסיפור כי זה החזיר אותי אחורה. "ברור שבסוף קיבלתי שכל וכוח ועזבתי אותו. הוא לא קיבל את זה יפה ומירר לי את החיים ואמר לכולם שלא ידברו איתי והפעיל עליי לחץ לחזור אליו. כל בחור שרק הסתכל לכיווני היה מקבל איומים, סקרלט הייתה היחידה שלא פחדה ממנו ונשארה חברה שלי וקראה לכולם פחדנים."
כחכחתי בגרוני ובפעם הראשונה מתחילת הסיפור פניתי אליו. "ויליאם, אני רוצה להיות בחורה של חתונה, אבל אני גם רוצה להיות סקסית ומושכת..."
סוף־סוף הוא הסתכל עליי. השפלתי מבט ודמעה סוררת זלגה מעיני אבל המשכתי. "ואז אתה הופעת פתאום משום מקום, עם המילים המלוכלכות שלך והקסם שלך, ופתאום הרגשתי סקסית ומושכת וכל מה שלא הרגשתי קודם לכן."
הוא הושיט את ידו אל הלחי שלי, מחה את הדמעה ואמר, "קייט, את סקסית ומושכת, והוא היה מטומטם שלא ראה את זה." הוא התקרב אל פניי ונישק אותי נשיקה ארוכה. כרכתי את ידיי סביב צווארו והצמדתי את גופי אליו. אלוהים, אני רוצה אותו כל כך. ויל חיבק את מותניי ואסף אותי אליו, המשיך לנשק אותי בסערה ומלמל תוך כדי, "עכשיו הוא מבין את הטעות שלו אבל זה מאוחר מדי כי את שלי." הוא עצר לרגע כדי לפגוש את עיניי וביקש, "תגידי את זה."
הוא לא היה צריך לבקש פעמיים. "שלך." עניתי בלחישה והצמדתי את שפתיי חזרה לשלו.
לפתע הוא עצר ונשף בתסכול, "אם לא היינו בבית של ההורים שלך..." אמר בחיוך והדגיש את גומות החן שמטריפות לי את הגוף. "בואי נלך לישון. יש לנו מחר יום ארוך." הוא נתן לי עוד נשיקה על השפתיים ונשכב על גבו. התאכזבתי ממש כי כל כך רציתי להרגיש אותו בתוכי אבל התנחמתי באבן שירדה לי מהלב. הרגשתי משוחררת. הנחתי את ראשי על החזה שלו, עצמתי את עיניי ונרדמתי בשנייה.