תפסתי אותך

פרק 34 המשך 1

קמתי מהמיטה והלכתי למקלחת. אספתי את שערי בקוקו ונכנסתי לאמבטיה. סיבנתי את הגוף טוב־טוב, וכשסיימתי, כרכתי עליי מגבת ויצאתי לסלון לחפש את התחתונים שלי. קצת התבאסתי שאין לי תחתונים נקיים, מזל שאני הולכת הביתה עכשיו, כשאגיע אני אחליף. המשכתי לחפש את התחתונים אבל לא מצאתי אותם בשום מקום, וזה היה קצת מוזר.
"ויליאם, ראית את התחתונים שלי?" שאלתי בביישנות אגב חיפוש.
"שטפתי לך אותם. הם מאחורי הדלת במקלחת." זה היה מוזר אפילו יותר. הוא לא אמיתי, הבחור הזה, כל הזמן מפתיע אותי ואני מתאהבת בו יותר מרגע לרגע. אני מפחדת שבכל רגע יקפוץ מישהו מאחורי הווילון ויגיד לי שאני חלק מתוכנית מתיחות. לבשתי את התחתונים ואת השמלה, סידרתי את השיער ויצאתי לחדר. ויליאם לבש חולצת פשתן ירוקה שהדגישה את עיניו המהממות ומכנסי ספורט־אלגנט שחורים. תודה, אלוהים, על יצירת המופת הזאת. אם לא היינו ממהרים הייתי מפשיטה אותו ומכניסה אותו למיטה. התקרבתי אליו, משכתי אותו אליי והצמדתי את שפתיו הבשרניות לשלי. יצאנו מחדר השינה לסלון, לקחתי את הנייד ואת התיק, וויליאם חזר כשבידו שני בקבוקי יין.
"מה נראה לך שהם יאהבו יותר? לבן או אדום?" שאל.
"יאהבו? אתה רציני? הם אפילו לא יבחינו בהבדל אם תביא יין יוקרתי או משהו זול מהסופרמרקט. די, חבל על הכסף."
"ממש לא, אם את לא מתכוונת לעזור לי, אני אבחר לבד."
הוא בחר את אחד הבקבוקים ויצאנו מהסוויטה. לואיס ורוברט חיכו לנו כמובן ליד הדלת, ובירכתי אותם לשלום במבוכה. לא יכולתי להסתכל להם בעיניים אחרי אתמול. הגענו אל המעלית, לואיס לחץ על הכפתור להזמין אותה ואז ויליאם הסתובב אליי.
"הזמנתי לך מונית שתסיע אותך לבית שלך. אני אסע אחרייך." בהתחלה לא הבנתי למה הוא מתכוון, אבל אז נזכרתי שזה חלק מההסכם שלנו, שהקשר יישאר סודי. אבל מה הקשר עכשיו, אף אחד לא מכיר אותנו כאן. הוא קרא מהבעות פניי את הבלבול שלי והוסיף, "כתבים רבים ממתינים בכניסה." הנהנתי בהבנה. זה קצת העציב אותי אבל ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי שבאמת לא כדאי שיראו אותנו יחד, הרבה שאלות יתעוררו ולא הייתי מעוניינת בכל תשומת הלב הזאת. עדיף כך, או לפחות זה מה שניסיתי לשכנע את עצמי.
"קחי כסף." אמר, הכניס את ידו לכיס והוציא חבילת שטרות.
"אני לא צריכה. יש לי משלי." אמרתי ונכנסתי למעלית. ראיתי שהוא לא מרוצה מזה שלא הסכמתי לקחת את כספו, אבל לא אכפת לי. הדלתות נסגרו, ירדתי למטה והלכתי לכיוון היציאה. הרבה כתבים כבר המתינו מחוץ למלון, בודקים את היוצאים והנכנסים. יצאתי מהמלון, הכתבים הסתכלו עליי ומשלא זיהו אותי המשיכו בעיסוקם. חיכיתי בחוץ למונית שוויליאם הזמין לי. הסדרן הבחין שאני ממתינה, ופנה אליי. "את צריכה מונית?"
"לא, תודה."
"הזמנת?"
"כן, היא צריכה להגיע. תודה."
לאחר כמה שניות התקרבה המונית שלי לכניסה, וממש מאחוריה נעצרה הלימוזינה של ויל. לפתע כל העובדים והכתבים נדרכו והבנתי שוויל כנראה מאחוריי. הסתכלתי לאחור וראיתי אותו מתקרב ליציאה עם לואיס ורוברט מאחוריו. אני חייבת להודות שזה אכן היה מחזה מרהיב. הוא הלך בביטחון כובש, בראש מורם, בחזה מתוח ומבטו... אלוהים, המבט הזה יכול להרוג את כל מי שמביט לתוך עיניו, כולם בלובי הסתכלו עליו בהערצה, ואני חייכתי לעצמי שהגבר הזה הוא שלי. נכון לעכשיו, בכל אופן.
כשנכנסתי למונית שמעתי את הצלמים עטים על ויליאם וזורקים לעברו שאלות. הספקתי לשמוע קול של אישה שואל, "מר גולד, מה עם הבנק? ומה אתה מתכוון לבנות בשטח?" פאק, נזכרתי שלא סיפרתי לוויליאם על ביקור הפתע שהיה לי במשרד. לעזאזל, אני צריכה לספר לו, אני אעשה זאת בהזדמנות הראשונה שתהיה לי, אני לא יכולה למשוך את זה יותר. מסרתי לנהג את הכתובת ויצאנו לדרך.
נהג המונית עצר מחוץ לביתי, וכעבור כמה דקות נעצרה גם הלימוזינה מול ביתי. ויליאם יצא החוצה ולואיס אחריו, ויל הורה לו להישאר בחוץ.
"ויליאם, אני לא חושב שזה רעיון טוב." אמר לואיס. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את לואיס פונה אליו בשמו הפרטי וגם מביע דעה. לרוב הוא פשוט עשה מה שוויל ביקש בלי להניד עפעף. הנחתי שמשהו קרה.
"ויליאם, זה בסדר. לואיס יכול להיכנס." נדחפתי לשיחה.
"קייט, אני לא רוצה שהמשפחה שלך תרגיש לא בנוח."
"ויליאם, זה בסדר." אמרתי.
"לא, וזה סופי." אמר לי ופנה אל לואיס. "אתה נשאר כאן," אמר שוב ולקח את ידי.
הסתכלתי על לואיס במבט מתנצל והרמתי את כתפיי בחוסר האונים, ולחוסר מצטערת על כך שיכולתי לשנות את דעתו של ויליאם והתחלנו ללכת לכיוון הבית. כשהגענו לכניסה נעצרנו, הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי, ולא הצלחתי לפענח את הבעת פניו, כרגיל.
"אתה מוכן?" שאלתי, הוא חייך אליי.
"מוכן יותר מזה לא אהיה." ענה לי ואז פתחתי את הדלת.
נכנסנו הביתה. הבית היה ריק כי כולם היו בחוץ. שמענו צחקוקים וויכוחים מהגינה והתחלנו ללכת לכיוון הרעש, אבל אז אמי יצאה מהמטבח.
"היי אימא, אני רוצה שתכירי את ויליאם. הוא חטף אותי לשבוע שלם." אמרתי בצחקוק קל. היא לא חייבת לדעת שזה פחות או יותר מה שבאמת קרה. הסתכלתי על ויל וגם לו היה ניצוץ של צחוק. אם היא רק הייתה יודעת שזה קרוב למציאות היא הייתה משתגעת.
"עכשיו אני מבין ממי קתרין ירשה את היופי." אמר ויל בג'נטלמניות האופיינית לו.
"תודה, נעים לפגוש אותך." אמרה והושיטה יד ללחיצה.
"העונג כולו שלי, גברת וילסון," אמר. הוא לחץ את ידה, ובידו האחרת הגיש לה את בקבוק היין. חשבתי לעצמי בצחוק, אילו רק הייתה יודעת כמה הוא שווה, היא הייתה מפילה אותו מהיד.
"הו, בבקשה, קרא לי אדריאן."
"אדריאן." חזר אחריה.
לאחר ההיכרות הקצרה היא הסתכלה עליי ושוב אליו ואמרה, "ויליאם, אני מקווה שאתה שומר על הילדה שלי." הנה שוב היא התחילה.
"משתדל מאוד. היא עקשנית." אמר. הסתכלתי עליו במבט עצבני קל שלא יעודד אותה, אבל היה מאוחר מדי והיא ניצלה את ההזדמנות. "כן, זאת קייט שלנו."
"ממש צמד חמד אתם." אמרתי בציניות.
"בוא, תכיר את המשפחה." אמרה, והלכה לכיוון הגינה. הלכנו אחריה וכשיצאנו לגינה היא אמרה לכולם, "היי, חבר'ה, תכירו, זה ויליאם, בן הזוג של קייט. הוא בסוף הצליח להגיע."
מה? בן זוג? זה נשמע מאיים קצת, לא? קיוויתי שהוא לא נלחץ מהתואר החדש שלו. כל המשפחה הייתה בחוץ בגינה, אחיו של אדוארד וילדיהם. אמי היא בת יחידה, אין לה אחים ואחיות. גם אני הייתי אמורה להיות בת יחידה, אם היא לא הייתה מתחתנת שוב.
אדוארד עזב את הגריל ובא לכיווננו. "נעים מאוד, אדוארד, אבא של קייט." אמר והושיט יד ללחיצה.
"ויליאם גולד, נעים מאוד," השיב והם לחצו ידיים. "בואו, תכיר את אחיי ואת גיסיי." אמר אדוארד ולקח אותו לכיוון הגריל. שיט, נלחצתי קצת.
"אל תדאגי, אני אחזיר לך אותו עוד מעט." קרא אדוארד לכיווני, כאילו קרא את מחשבותיי. הם עמדו ליד המנגל והחזיקו בירות בידם, קיוויתי שוויל יסתדר בשיחת הבנים הזו, ושאדוארד לא ילחיץ אותו יותר מדי. אני הלכתי לכיוון הבנות. ניגשתי אל אחותו של אדוארד להגיד לה שלום וראיתי שם גם את ילדיה. היו לה שני ילדים בגיל של קווין ואמבר. כולם עמדו שם, וניצלתי את ההזדמנות ואמרתי שלום קבוצתי. מדי פעם הגנבתי מבט אל עבר ויליאם לראות אם הוא בסדר או אם הוא צריך שאבוא להציל אותו, אבל הוא לא שידר מצוקה, והנחתי לו בינתיים.
לא עבר זמן רב ואמבר ואיימי ניגשו אליי והחלו להציף אותי בשאלות.
"קייט, מי זה?" שאלה אמבר.
"יו, אלוהים, הוא הורס." אמרה איימי.
"למה לא סיפרת לי שיש לך כזה חבר מושלם?" שאלה אמבר והוסיפה, "איפה מצאת אותו?"
"כולם בניו יורק כאלה?" שאלה שוב איימי ומיד אמרה, "בבקשה, קחי אותי איתך לניו יורק."
"יו, תירגעו, אני צריכה ללכת להגיד שלום." אמרתי וברחתי מהן כמה שיותר מהר.
לא הפתיעה אותי התלהבותן של אמבר ואיימי. ידעתי שלוויל יש השפעה כזאת על נשים בכל הגילאים. הרי זה בדיוק מה שחשבתי כשראיתי אותו בפעם הראשונה. הצצתי שוב לעברו וחייכתי, הוא מושלם והוא שלי, ראיתי שכולם מרוצים וכולם עסוקים, והרשיתי לעצמי להשתחרר קצת. חיפשתי את קווין, ולא ראיתי אותו בשום מקום. דיברתי קצת עם אחותו של אדוארד ועם הילדים שלה, הסתכלתי על ויליאם מרחוק וראיתי שהוא מסתדר מצוין. הוא אמר משהו וכולם צחקו. מצאתי את עצמי מחייכת, לעזאזל, אני אוהבת אותו, חזרתי לדבר עם אחות של אדוארד.
הזמן עבר והגנבתי כל הזמן מבטים לוויליאם לראות שהוא מסתדר ושהוא לא צריך שאציל אותו ואז ראיתי שאמבר ואיימי דיברו איתו בהתלהבות כמו שתי מעריצות. טוב שהן לא הזילו עליו ריר. ראיתי שהן הביאו לו בירה, וקיוויתי שהוא אוהב בירות. הוא סיפר להן משהו ושתיהן עמדו כשחיוך דבילי מרוח להן על הפנים והקשיבו לו מוקסמות. גלגלתי עיניים, ופתאום הרגשתי שאני באוויר.
"לאן נעלמת לנו?" זיהיתי את קולו של קווין. צחקקתי.
"קווין, חיפשתי אותך. בוא, אני רוצה שתכיר מישהו." אמרתי ומשכתי אותו.
"כן, כבר שמעתי מאימא."
"קווין, תגיד יפה 'שלום' בלי בושות."
"מתי אני עשיתי לך בושות?"
"מתי לא?" אמרתי בצחוק ומשכתי אותו לכיוון של ויליאם.
"ויליאם, תכיר, זה קווין, אחי."
קווין וויליאם לחצו ידיים ואמרו שלום זה לזה.
"כמה זמן אתם יוצאים?"
"חודש." ענה לו ויליאם.
"תשמור עליה. היא חשובה לנו." אמר קווין.
נתתי לו מרפק בצלעות. איזה נודניק הוא, הרי הזהרתי אותו בלי בושות.
"אאוץ'." אמר וצחק. ידעתי שאסור לסמוך עליו.
"זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות." ענה לו ויליאם. גלגלתי עיניים.
תודה לאל שאימא שלי הצילה את המצב.
"כולם לשבת, בבקשה, האוכל מוכן." היא אמרה לכולנו.
התיישבנו סביב השולחן והתחלנו לאכול. היה ממש נחמד, הייתה אווירה של כיף ושל צחוקים, וכשסיימנו לאכול התחלנו לסדר את השולחן בחוץ ולהכניס הכול הביתה. אפילו ויליאם עזר, הוא פשוט מושלם. אחרי שסיימנו לסדר התיישבנו בסלון, עזרתי לאימא להגיש שתייה חמה והתיישבתי ליד ויליאם. בכל פעם שהוא דיבר, כולם הקשיבו לו מוקסמים. הבנתי אותם, זה בדיוק מה שקורה לי ולכל מי שנמצא לידו. הוא מדבר בביטחון וסוחף את כולם, אחרי זמן מה שכולנו דיברנו על כל ענייני היומיום, אח של אדוארד פנה אל ויל.
"ויליאם, מה אתה עושה בחיים?"
שיט. ידעתי שזה יגיע מתישהו.
"אני הבעלים של חברת אבטחה." ענה לו ויל. בסדר, אמרתי לעצמי, זה היה עדין, אלא שאז אדוארד קישר את שם משפחתו לשם חברת האבטחות.
"גולד אבטחות?"
"כן." ענה ויליאם. טוב, כבר לא עדין כל כך.
לפתע השתררה שתיקה באוויר כאשר אדוארד הבין מי יושב בביתו.
"כבוד לארח אותך כאן." אמר אדוארד.
"הכבוד כולו שלי." ענה ויליאם.
היה ברור לי שברגע שאדוארד יעשה את הקישור הוא יבין מי זה ויליאם, הרי אדוארד עובד בחברת נדל"ן גדולה מאוד, וסביר להניח שיצא לו להיתקל בחברה של ויל. היחיד שלא הבין מה קורה סביבו היה קווין. הוא הסתכל על ויל ושאל את השאלה שאף אחד לא ציפה שישאלו: "ומה? עושים מזה כסף?"
"קצת." ענה ויל וחייך, ואילו אדוארד, אחיו וגיסו, שגם הם מנהלים בכירים בחברות גדולות, התחילו לצחוק.
"מה מצחיק?" שאל קווין.
הם התעלמו ממנו ועברו לדבר עסקים. משעמם.
כעבור כמה דקות צלצל פעמון הדלת, ופתאום הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת. הייתה לי הרגשה ממש לא טובה בנוגע למי שנמצא מעבר לדלת.
איימי פתחה את הדלת וצעקה, "קייט, זה בשבילך."
סביר להניח שזה דין, חשבתי לעצמי ופניתי אל ויליאם, שבדיוק הסתכל עליי, ושאלתי אותו בלחש, "זה בסדר שאני אחליף איתו כמה מילים? אתה סומך עליי, נכון?"
"כן." ענה לי ונתן לי נשיקה על הלחי. קמתי והוא המשיך לדבר.
התקרבתי לדלת וראיתי את דין מחכה לי על השביל המוביל לבית. סגרתי אחריי את הדלת והלכתי לכיוונו.