תפסתי אותך

פרק 34 המשך 2

בקצה השביל ראיתי את לואיס עומד מחוץ לרכב, אבל לא ראיתי את רוברט והנחתי לעצמי שהוא מסייר סביב הבית.
"היי, קייט." אמר דין.
"היי."
"מה זה היה אתמול? הבריחה שלך בלי להגיד כלום?"
"הייתי חייבת ללכת."
"אבל ככה?"
"כן, מצטערת."
"אפשר לדבר איתך הערב?" הוא שאל.
יופי, בדיוק לזה חיכיתי. "לא, אין לנו על מה לדבר," אמרתי בתוקף. סקרלט הייתה מתגאה בי, והמשכתי, "הבנתי מה אתה רוצה, וזה לא יקרה."
"ככה את מוותרת?" הוא שאל. מה הוא רציני?
"מוותרת? לא דיברנו ארבע שנים כמעט."
"תני לזה הזדמנות."
"ממש לא! וכדאי שתדע שאני יוצאת עם מישהו אחר." שמחתי שאמרתי לו את זה.
"אחרי שחגגת בניו יורק והיית עם מי שאת רוצה, החזרת לי. יופי, עכשיו נוכל להיות יחד."
הייתי בהלם. אפשר לחשוב שהוא לא שמע את מה שאמרתי. הוא פשוט חי בסרט.
"לא שאני חייבת לך הסברים או משהו כזה, אבל ממש לא חגגתי. הגבר שאני יוצאת איתו עכשיו הוא הגבר היחיד שהייתי איתו. לא הרגשתי צורך להחזיר לך על כלום."
"כמה זמן את יוצאת איתו?" סוף־סוף הוא התחיל להבין.
"שבועיים בערך."
הוא הרים את הידיים על הראש והוריד אותן לעורף. על פניו היה מין מבט כזה, כאילו סיפרתי לו שמישהו מת.
"אז את רוצה להגיד לי שפספסתי אותך בשבועיים?"
לא! הוא פשוט לא מבין.
"לא פספסת אותי בשבועיים, פספסת אותי בארבע שנים. גם אם הייתי לבד לא הייתי יוצאת איתך."
הוא תפס את שתי ידיי והצמיד אותן זו לזו בעזרת ידיו.
"קייט, בבקשה, תני לי עוד הזדמנות... בבקשה. אני יודע שהייתי חרא אבל השתניתי. אני נשבע..."
הרגשתי לא נעים שידיו אחזו בשלי, ידעתי שלואיס מסתכל ואולי גם ויליאם. לא רציתי שיהיה בלגן וידעתי שאני חייבת עכשיו להרגיע אותו.
"דין, תעזוב אותי רגע ותן לי להסביר לך." אמרתי בקול רך וניסיתי להשתחרר בעדינות, אבל הוא לא שחרר.
"בבקשה, תני לי עוד הזדמנות." אמר ומשך אותי אליו.
ואז קרה מה שהכי פחדתי שיקרה. מרחוק שמעתי את קווין צועק, "תעזוב אותה!" ראיתי אותו רץ לעבר דין במבט מטורף בעיניים. לא, בבקשה, רק לא זה. דין מיד שחרר את ידיי כדי להדוף את קווין, אבל קווין החל לדחוף אותו ולצעוק. "זאת הפעם האחרונה שאתה נוגע בה, אתה שומע?" ניסיתי להפריד ביניהם, אבל קווין היה חזק ממני.
"לואיס!" צעקתי לו שיבוא לעזור לי.
הוא הגיע ותפס את קווין שלא הפסיק לצעוק. "אני אהרוג אותך! זה הסוף שלך!" וניסה להשתחרר מאחיזתו של לואיס. לשמחתי, ידעתי שאין לו שום סיכוי.
"דין, לך מכאן, בבקשה. עשית מספיק בלגן!" צעקתי לו.
"אני לא מוותר עלייך." הכריז לפני שנכנס למכוניתו ונסע.
הסתובבתי עם הפנים לבית וראיתי את ויליאם מסתכל עליי מהמרפסת. כולם עמדו לידו בהלם, כנראה מהצעקות, וקווין עדיין היה נסער, אבל לואיס כבר שחרר אותו.
"את בסדר?" שאל לואיס.
"כן, תודה." עניתי וחייכתי אליו חצי חיוך, והוא חזר למקומו.
מיד הסתובבתי אל קווין והתחלתי לנזוף בו.
"למה התערבת? הסתדרתי מצוין לבד." אם הוא לא היה מתנפל ככה, דין היה משחרר אותי בשקט.
"למה? את שואלת למה? כי ראיתי אותך שבורה ומפורקת בגלל החרא הזה כשהייתי צעיר, ומאז אני מת לפרק לו את הצורה. זה למה." אמר, הסתובב והלך.
לתשובה הזאת לא ציפיתי. הייתי בהלם. קווין נכנס הביתה בעצבים, וכולם נכנסו אחריו. נשארתי לעמוד באמצע השביל והדמעות איימו לפרוץ אבל מצמצתי מהר. הרמתי את העיניים וראיתי את ויליאם נשען על מעקה המרפסת. לקחתי נשימה והלכתי לכיוונו, וידעתי שעכשיו אני חייבת לספר לו הכול כדי שיבין מה קרה. עליתי במדרגות והתקרבתי אליו.
"ויליאם, אני רוצה לספר לך..." התחלתי לומר אבל הוא עצר אותי.
"ששש, את לא חייבת." אמר וחיבק אותי חזק אליו. בין זרועותיו החסונות הרשיתי לעצמי להתפרק והדמעות פרצו החוצה. בין ידיו האוהבות הרגשתי מוגנת וידעתי שאין מקום אחר בעולם שאני רוצה להיות בו יותר מאשר בדיוק פה.