תפסתי אותך

פרק 34

בבוקר נדרשו לי כמה שניות כדי להבין איפה אני. כשהבנתי שאני בסוויטה של ויל, הסתובבתי בזהירות וראיתי אותו ישן לידי. קמתי לאט והתיישבתי על המיטה, הייתי בטוחה שלא אוכל לשבת ושהישבן יכאב לי בטירוף, אבל למען האמת כבר לא כאב לי בכלל. הייתי לבושה עדיין בשמלה מאתמול. קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון המקלחת בשקט, נכנסתי פנימה וסגרתי אחריי את הדלת. הורדתי את השמלה, הנחתי אותה על השיש ונכנסתי להתקלח. המים היו חמים והסתבנתי בנעימים. ואז שמעתי את הדלת נפתחת. ויליאם עמד ליד הדלת בלי חולצה ובמכנסיים שחורים, וזה הזכיר לי למה הסכמתי לסבול אתמול את הספאנקינג. הוא התקרב אליי, ולרגע חששתי מעט כי לא ידעתי למה לצפות. הוא עדיין רוצה להעניש אותי?
"אפשר להצטרף?" שאל.
"אתה עדיין כועס עליי?" שאלתי בשקט כדי לברר איפה אנחנו עומדים.
"קייט," הוא נשף בתסכול ואמר, "לא." הנהנתי לחיוב.
הוא הוריד את בגדיו, נכנס ונעמד אחריי.
"תני לי לחפוף לך את השיער," אמר, לקח את שמפו והחל לחפוף את שערי. "למה לא עצרת אותי אתמול כשהרגשת שזה יותר מדי בשבילך?"
"כי הרגשתי שאני יכולה לסבול את הכאב," עניתי חצי אמת.
"את משקרת," אמר ושטף את שערי במים. איך הוא יודע? שתקתי. "נו?" לחץ.
"מה אתה רוצה שאני אגיד? לא רציתי לתת לך את הסיפוק שניצחת אותי, ששברת אותי. מרוצה?" אמרתי בתוקפנות בתקווה שזה ישתיק אותו.
הוא באמת שתק לכמה שניות, אבל אז סובב אותי אליו ואמר, "לא, אני לא מרוצה. איך אני יכול לסמוך עלייך עכשיו שתהיי אמתית איתי?"
"תהיה בטוח שאני לא אתן לך להרביץ לי שוב, כך שזה בסדר."
"אני לא הרבצתי לך, קוראים לזה ספאנקינג."
"זה לא משנה איך קוראים לזה כשהתוצאה היא אותה תוצאה."
הוא תפס אותי במותניים והרים אותי. כרכתי את רגליי סביבו.
"חצופה קטנה..." אמר ונישק אותי בלהט.
ויליאם דחף את לשונו עמוק לתוך פי, כמה התגעגעתי לנשיקות שלו, לטעם שלו. לשונותינו רקדו יחד בצורה מושלמת. הרגשתי את ידיו המיומנות יורדות לאט־לאט למטה ומפעילות את קסמן.
"ויליאם..." התחננתי ואז הרגשתי אותו מחליק לתוכי.
פלטתי אנחה. הוא התחיל לזוז בקצב איטי וחשבתי שאני יוצאת מדעתי. לאט לאט הרגשתי את הדגדוגים בבטן הולכים ומתעצמים. הוא הגביר את הקצב וחדר לתוכי בפראות, צעקתי וגנחתי בקול את שמו. הרגשתי שאני הולכת לאיבוד בעולמו, וזה היה מטורף. הוא קירב את פיו אל אוזני ולחש, "תגמרי בשבילי, אני רוצה להרגיש אותך רועדת על הזין שלי." המילים האלה שלו השפיעו עליי מיד. בתוך שניות גמרתי, וזו הייתה האורגזמה העצומה ביותר שהייתה לי אי פעם. היה שווה לסבול את אתמול בלילה רק בשביל הרגע הזה.
אחרי שנרגעתי הוא הוריד אותי, סיימנו להתקלח ויצאנו מהמקלחת. בזמן שהתנגבתי נזכרתי באמי, שלא יודעת איפה אני. אוי, זה לא טוב, היא בטח הזמינה את המשטרה, מכבי האש, חוליות חיפוש ומה לא, חשבתי לעצמי. חיפשתי את הנייד שלי. ויליאם לא הבין לאן הלכתי, ויצא אחריי כשהמגבת כרוכה סביב מותניו. אלוהים, כמה שהוא יפה. הרמתי את המכשיר מהרצפה, הפעלתי אותו וראיתי רק שתי שיחות שלא נענו ממנה. מזל, נשמתי לרווחה.
"אימא שלי," אמרתי. הוא הנהן. חייגתי אליה, נכנסתי לחדר השינה אחריו והתיישבתי על המיטה.
"קתרין, איפה את? את מנסה לגרום לי להתקף לב בכוונה?" היא צרחה עליי מעבר לקו.
"אימא, תירגעי אני בסדר."
"איפה את?"
"אימא, מספיק עם השאלות האלה!"
"מתי את חוזרת?"
"אני אגיע בזמן לברביקיו."
"אל תאחרי."
גלגלתי את עיניי. "טוב, ביי," אמרתי וניתקתי.
"אוף." אמרתי ונשכבתי על המיטה.
"מה קרה?" שאל ויליאם.
"סתם, אימא שלי והשטויות שלה. היא עורכת ברביקיו בבית, ולא בא לי ללכת."
"לי היא דווקא נשמעת כמו מישהי מיוחדת." אמר והסתכל עליי.
באותו הרגע נזכרתי שהוא מאומץ. רציתי לסטור לעצמי על שאני מתבכיינת על אימא שלי, כשהוא בכלל לא מכיר את אמו. ואז הוא העביר נושא.
"מי זה הבחור שהניח עלייך את היד אתמול? "
"הוא חבר מהלימודים."
"הוא חבר בסגנון 'הייתי דלוק עלייך כל תקופת הלימודים ולא יצא כלום' או בסגנון 'הגבר הראשון והיחיד ששכבתי איתו'?"
בצורה שבה הוא אמר את זה עכשיו זה נשמע ממש גרוע. פשוט לא ייאמן איך כל דבר שיוצא לו מהפה מקבל משמעות שונה מהמציאות. ידעתי שהוא לא יאהב את התשובה שלי, אבל לא הייתה לי ברירה אחרת.
"התשובה השנייה." אמרתי בשקט.
הוא נשם נשימה עמוקה ושחרר אוויר מריאותיו לאט־לאט. ידעתי שהוא לא יאהב את התשובה שלי, וחיכיתי לתשובה שתעצבן אותי.
"קייט, את עדיין רוצה אותו?" קיבלתי אותה.
"ויליאם, איך אתה שואל את זה בכלל? אני כאן איתך, לא? לא היה חסר הרבה שארד על הברכיים אתמול בערב ואתחנן שתסלח לי, וחוץ מזה, מה אתה עושה פה?" הוא שתק.
"רציתי לראות אותך והיה לי עניין עסקי שהייתי צריך לטפל בו באזור, אז החלטתי לשלב את שני הדברים ולהגיע."
הוא רצה לראות אותי, זה אומר שממש אכפת לו ממני. ההיגיון שלי מיד התעורר. 'הוא אמר לך במפורש לא לפרש את זה שהוא נשאר במשהו אחר.' אוף, תמיד ההיגיון שלי עומד על המשמר ולא נותן לי ליהנות מהספק, אבל כרגע אני לא אתן לו לדכא אותי, אני בשיקגו, ויליאם כאן איתי והוא בא בשבילי.
קמתי מהמיטה ונישקתי אותו נשיקה ארוכה. הגבר הזה ישגע אותי בסוף. רציתי כל כך שיבוא איתי לבית הוריי, להכיר לו את משפחתי, אבל לא רציתי שירגיש לא נעים לסרב לי. זה לא הוגן להפיל עליו תיק כזה.
"תכננתי לנו משהו להיום, אבל נעשה את זה מחר כי את צריכה ללכת עוד מעט."
"מה תכננת?"
"זו הפתעה."
"נו, די, תגלה לי."
"לא, אין מצב."
"אני אוציא את זה ממך בכוח." אמרתי והתחלתי לתת לו בוקסים בכתף ובבטן.
הוא צחק וניסה להגן על עצמו מפני המכות שלי.
"נו, תגלה לי." אמרתי שוב, והוא תפס את ידיי והחל לדגדג אותי.
הצלחתי להשתחרר ממנו ועליתי על המיטה. הוא קם מהמיטה וניגש לתיק שלו שהיה על רצפת החדר, והוציא ממנו את הצעיף שאיתו קשר אותי למיטה בפעם הראשונה. מיד זיהיתי אותו וידעתי שאני בצרות. גם הוא קלט שהבנתי את מה שעומד לקרות.
"מה אתה הולך לעשות איתו?"
"את כבר יודעת."
"למה?"
"כי עם מה שאני מתכנן לך את בטוח תזוזי. אני מקדים תרופה למכה." אמר והתקרב אליי. לא התכוונתי להתמסר לו בלי מלחמה, ולקחתי מיד צעד אחורה על המיטה.
"אם אתה רוצה לקשור אותי, אתה תצטרך לתפוס אותי קודם, נמר." אמרתי בהתגרות וראיתי ניצוץ בעיניו.
"אילו היית אומרת משהו אחר הייתי מתאכזב," אמר בקול צרוד וסקסי והחל ללכת לקדמת המיטה.
הוא טיפס על המיטה, ואני ירדתי ממנה בקפיצה לצד השני. הוא ירד גם כן והחל להקיף את המיטה לכיווני. עליתי על המיטה שוב בכוונה לרדת ממנה בצידה השני, אבל לא היה לי סיכוי, הוא הספיק לתפוס לי את הרגל וגרר אותי אליו.
"ויליאם, די!" צעקתי וצחקתי יחד.
הוא תפס את ידיי והרים אותן מעל הראש. ניסיתי להילחם בידיעה שאין לי סיכוי מולו הוא הרבה יותר חזק ממני. הוא נשכב עליי, פרש את ידיי לצדדים ונישק אותי נשיקה ארוכה במיוחד. הטעם של הלשון שלו היה אלוהי. הוא שוב הרים את ידיי למעלה וקשר אותן זו אל זו, הזיז אותי לאמצע המיטה וקשר את הצעיף לראש מיטה.
"רגע, משהו לא בסדר." לא בסדר? מה חסר לו עכשיו, תהיתי. הוא חיכה כמה שניות ואז חייך אליי והוריד את המגבת מגופי.
"יופי, ככה טוב יותר."
שכבתי על המיטה קשורה ועירומה והרגשתי שאני מתחילה להאדים.
"ויליאם, שחרר אותי מיד."
"ששש... ולא, אקשור לך גם את הפה."
ידעתי שהוא מתכוון לכל מילה ושתקתי. ויל הוריד את חולצתו, זרק אותה על הרצפה וזחל מעליי לאט־לאט. הרגשתי את חום גופו אבל הוא לא נגע בי עד שהגיע לשפתיי, ואז הוא נשכב עליי ונישק אותי נשיקה ארוכה ורכה, הלשון החקרנית לו התחילה ללטף אותי באהבה. המגע שלו עושה לי את זה בטירוף. הוא החל לרדת לאט, נישק קודם את הצוואר ואז את החזה. הוא מצץ את פטמותיי, שהזדקרו לכבודו, כל אחת בתורה. לאחר מכן הוא ירד בנשיקות קטנות לכיוון הבטן, הבטן התחתונה, וכשהמשיך לרדת עוד והבנתי לאן הוא חותר, התחלתי לזוז בלחץ.
"ויליאם, לא." אמרתי. רציתי למות מבושה.
"ששש..." השתיק אותי.
ניסיתי להצמיד חזק את רגליי זו אל זו כדי למנוע ממנו להגיע לשם, אבל הוא פתח אותן חזק ובלי אזהרה מוקדמת ליקק אותי בלשונו המדהימה. קימרתי את הגב. זה היה כל כך טוב. פלטתי אנחה וככל שהמשיך התחלתי להתנשם בכבדות. הרגשתי שאני קרובה מאוד לגמור והתחלתי להתפתל ולגנוח. הוא הכניס אצבע אחת לתוכי והתחלתי לצעוק, הדגדוגים בבטן הלכו והתעצמו והוא הכניס שתי אצבעות. אלוהים. הוא המשיך ללקק ולמצוץ אותי בלשונו ולהחדיר שוב ושוב את אצבעותיו לתוכי והרגשתי את השיא מגיע. עצמתי חזק את עיניי והרשיתי לעצמי להשתחרר לחלוטין, ואז גמרתי כמו שלא גמרתי מעולם. הרגשתי מרוקנת, כמו עלה שעף ברוח וצונח לאט־לאט. זו הייתה הרגשה מופלאה.
הייתי בכזה היי, ובלי לשים לב פלטתי, "בוא איתי להורים שלי." שנייה אחרי שאמרתי את זה רציתי לקבור את עצמי. למה אמרתי את זה? או שבעצם מזל שזה מה שאמרתי כי הדבר האחר שעמד לי על קצה הלשון היה "אני אוהבת אותך."
הכנתי את עצמי לסירוב, ולכן הופתעתי כשהוא טיפס עליי ואמר, "בסדר".
הוא נישק אותי ודחף את לשון הפלאים שלו לתוך הפי, והרגשתי את המליחות שלי על הלשון שלו. בכל הזדמנות אחרת סביר להניח שהייתי נגעלת רק מעצם הרעיון, אבל איתו הייתי בסערת רגשות וזה לא הפריע לי. להפך, לא רציתי שיפסיק. פשוט אהבתי את הגבר הזה והייתי מוכנה לעשות הכול בשבילו. הוא נתן לי עוד נשיקה קטנה, שחרר את ידיי ונשכב לידי. הוא הניח את ראשו על ידו והסתכל עליי.
"נהנית?" שאל.
הסמקתי וטמנתי את פניי בזרועו כדי להסתיר את מבוכתי. נשכתי אותו קלות בזרוע והוא חייך ונישק אותי בראשי.
"זו לא בושה לאהוב שאני מלקק אותך. את טעימה מאוד." אמר ונשכב על הגב.
רציתי כל כך שיפסיק כבר עם ההערות האלה, הן גמרו אותי. בזמן ששכבנו שנינו על המיטה הבנתי פתאום שלמעשה הוא ירד לי בפעם הראשונה ותהיתי אם זה אומר שעכשיו אני צריכה לרדת לו. ממש קיוויתי שזה לא מחייב אותי להחזיר לו, לא הרגשתי מוכנה לזה עדיין. אבל מנגד זה הרגיש לי כאילו אין לי ברירה. כמו שאומרים, טובה תחת טובה, ירידה תחת ירידה. אני אנסה לגשש אצל ויל ולבדוק אם הוא מצפה ממני למשהו בתמורה.
"ויל, זה שאתה עכשיו... אה... אתה יודע..."
"מה? ירדתי לך?"
"כן, זה אומר שגם אני עכשיו צריכה... אה... זאת אומרת... אתה יודע..." עוד לא סיימתי את המשפט והוא התרומם על מרפקו והסתכל עליי בפנים רציניות.
"מה פתאום! איך את יכולה לחשוב ככה? עשיתי את זה בכיף, אני לא מצפה לכלום בתמורה." אמר בטון מעט פגוע.
"בסדר, אבל למה אתה מתעצבן? רק שאלתי. אילו היית מבקש הייתי עושה את זה." אמרתי בניסיון להרגיע את המצב, אבל עשיתי בדיוק את ההפך.
"מה? נראה לך שאני אכריח אותך? את לא מכירה אותי בכלל. פעם ביקשתי ממך לעשות משהו שאת לא רוצה?"
"לא, אבל בהודעות... היה רשום ש..."
"ש... מה?" שאל בעצבים.
"שאתה אוהב את זה."
"אני אוהב הרבה דברים."
בסדר, הבנתי, אתה לא רוצה שאני אעשה את זה, מעולה, גם אני לא רוצה.
"טוב, אל תכעס עליי."
"אני לא. קדימה, קומי להתארגן."