תפסתי אותך

פרק 30

התעוררתי ביום רביעי בבוקר והדבר ראשון שחשבתי עליו כשפקחתי את עיניי היה ויליאם. נראה לי שאני מתאהבת בו וזה לא טוב בכלל, הוא לא מחפש קשר, הוא רוצה סקס. אמנם הסקס מדהים, אבל זה מה שאני רוצה? לא, אני רוצה אהבה, אני רוצה להתקשר אליו כל היום ולהגיד לו שאני אוהבת אותו, אני רוצה להסתובב איתו בחוץ ולהחזיק ידיים, אני רוצה להכיר את משפחתו חוץ מסטיבן הדפוק שכבר הכרתי ואני רוצה להכיר לו את משפחתי. אני לא רוצה רק סקס, אני רוצה את כולו, אבל זה לא מה שהוא מחפש והוא היה מאוד ברור בעניין. אני חייבת לשכוח אותו, אין לי ברירה אחרת, אני חייבת להגן על הלב שלי. מזל שאני נוסעת להוריי, אף על פי שהנסיעה נכפתה עליי. אולי זה לטובה, כך אוכל בסוף השבוע הקרוב לנקות את הראש וזה יכניס אותי לפרופורציות.
אחרי התהפכות בלתי פוסקת מצד לצד במיטה קמתי ונכנסתי לחדר האמבטיה לצחצח שיניים ולשטוף פנים, התארגנתי מהר ויצאתי לעבודה, ידעתי שאם אשאר בבית אשתגע. אף על פי שאני די בטוחה שכבר השתגעתי אם אני חושבת בכלל על קשר כזה. בדרך קניתי לי ולאשלי קפה. לאחר שהבאתי לאשלי את הקפה שלה, נכנסתי למשרד ופתחתי את היומן:
אין פגישות היום
עברתי למשימותיי:
- אליסה רוהם - תיק שהעברתי לדרייק, לבדוק מה קורה.
הסתכלתי בתיקים הפעילים:
- ונסה לייק.
- ג'ניפר וינגר.
- סנדי שפרד.
פתחתי את התיק של לייק וניסיתי לדלות עוד מידע מהחומר שהיא העבירה אליי. לא מצאתי כלום וזה קצת דיכא אותי, האמת היא שכבר הבנתי שהוא מהסוג "החכם" וזה אומר מעקבים, ומעקבים משמעם שהתיק יכול להימשך הרבה זמן. החלטתי שבסוף היום אסע למקום עבודתו ואנסה שוב לעקוב אחריו.
תוך כדי עבודה צלצל הנייד שלי.
"וילסון," עניתי.
"שלום, קתרין, זה דרייק."
"היי."
"אני מגיע אלייך בעוד חצי שעה, זה בסדר?"
"מצוין. נתראה בקרוב."
הנחתי שהוא בטח סגר את התיק שהעברתי לו. מעולה, אמרתי לעצמי, עכשיו אעביר לו את התיק של ג'ניפר וינגר. סידרתי את התיק של ג'ניפר בדיוק כמו שדרייק אוהב, ושמחתי שכעת יישארו לי רק שני תיקים פעילים, פחות כאב ראש. כעבור חצי שעה כמו שעון נכנס דרייק למשרדי והתיישב מולי. הוא הושיט לי מעטפה ובה התיק של אליסה רוהם. שילמתי לו את התעריף שסיכמנו עליו ונתתי לו תיק חדש.
"נחמד לעשות איתך עסקים, דרייק," אמרתי לו בחיוך.
"גם איתך, קתרין," השיב.
"נהיה בקשר, יום טוב."
"יום טוב," אמר ויצא מהמשרד.
תמיד אהבתי את הפגישות עם דרייק, הן קצרות וענייניות. פתחתי לפניי את התיק של אליסה, ועיינתי בו. התמונות היו טובות והתיק היה מסודר. אני אוהבת את הסדר של דרייק. התקשרתי לאליסה רוהם וקבעתי איתה פגישה לשבוע הבא. ניסיתי להתפנות לדברים אחרים, אבל לא הצלחתי להתרכז בשום דבר. כל מה שהיה לי בראש זה הקשר שוויל הציע לי. חשבתי לעצמי, אשתעשע קצת עם ויל, ואז אחפש לי מישהו רציני. אני פשוט צריכה לקחת את כל הסיפור הזה קליל יותר. אני מסוגלת לעשות דבר כזה, ניסיתי לשכנע את עצמי, אבל זה לא באמת הצליח. בתוך תוכי ידעתי שאני חייבת לשכוח אותו, אבל איך עושים דבר כזה?
אף פעם לא רציתי לטוס הביתה כמו שאני רוצה עכשיו. כל כך רציתי לחבק את אימא שלי, להיות קצת עם אחיי, ידעתי שזה ישכיח הכול. המשכתי לעבור על התיקים הפתוחים שהיו לי ולנבור בחומר שיש לי עד סוף היום. מהעבודה הלכתי ישר הביתה, לקחתי את האוטו ונסעתי לביתו של מר לייק. ישבתי מחוץ לביתו במשך שעות, אבל כלום לא קרה. חזרתי הביתה מדוכאת, וניסיתי לעודד את עצמי שמחר יום חדש ואנסה שוב.
נכנסתי הביתה והלכתי למקלחת, וכשיצאתי ראיתי שיחה שלא נענתה מוויליאם. ליבי החסיר פעימה. לא ידעתי מה לעשות באותו הרגע. האם לחזור אליו? הרי כבר החלטתי, או לפחות חשבתי שהחלטתי, שאני שוכחת אותו. אבל האם אני בכלל מסוגלת לשכוח? או רוצה לשכוח? בתוך תוכי ידעתי שאני חייבת, אין לקשר הזה עתיד, אבל אולי אני צריכה רק עוד לילה אחד איתו כדי לשכוח אותו? כן, לא, אוף, כבר השתגעתי. מצד אחד אני רוצה אותו כל כך, מצד שני אני לא בנויה לקשר כזה. אני צריכה לשכוח אותו, ואז כמובן קול ההיגיון חייב להשמיע את דעתו בנושא. 'גברים לא יכולים להיות נאמנים, זה לא בדי.אן.אי שלהם. כבר הבנת את זה בדרך הקשה, למה את ממשיכה לעשות את זה לעצמך? השם דין מצלצל לך מוכר?' והפעם די הסכמתי איתו אבל לא בלב שלם. התייסרתי כל כך מרוב מחשבות. תוך כדי שאני מנסה להחליט מה אני רוצה הנייד צלצל שוב. הסתכלתי על הצג ולא ידעתי אם לענות או לא, התלבטתי עד שהצלצול נפסק. שחררתי את האוויר מריאותיי ורק אז קלטתי שלא נשמתי כל הזמן הזה. למה הוא גורם לי להרגיש ככה? הנחתי את המכשיר על השולחן, התיישבתי על הספה וצפיתי בטלוויזיה, רציתי לתת למוחי זמן להירגע מהמחשבות על ויליאם.
כעבור חצי שעה בערך נשמעה דפיקה בדלת, והנחתי שזו ג'סי. קמתי לדלת והצצתי בעינית, אך מולי הופיע ויליאם! לא ציפיתי לזה בכלל. לא הייתי לבושה ומסודרת, ולא הבנתי מה הוא עושה אצלי בבית. פתחתי את הדלת ונתתי לו להיכנס.
"למה את לא עונה לי?" הוא רטן בחוסר שביעות רצון.
לא ידעתי מה אני אמורה לענות לו באותו הרגע. שאני רוצה ממנו יותר? הרי הוא הבהיר לי שהוא לא מעוניין בקשר רציני ויש סיכוי גדול שאם אגיד לו שאני רוצה יותר מהקשר שלנו הוא ייפרד ממני ללא שהיות. זה מה שאני רוצה? לא לראות אותו עוד? הוא התקרב אליי עד שנעמד מילימטר ממני, ריח הבושם שלו נכנס אל תוך נחיריי. עצמתי את עיניי ושאפתי עמוק כדי למלא את ריאותיי בריח המשכר הזה. הוא הרים את ראשי אליו, פקחתי את עיניי היישר אל עיני הטורקיז המהפנטות שלו. הוא נישק אותי בפראות, נשיקה מלאת תשוקה וממכרת. הוא התכופף, הרים אותי גבוה אליו וכרכתי את רגליי סביבו כשהוביל אותי לחדר השינה.
ויל הניח אותי על המיטה, הוריד את חולצתי ומהר מאוד גם את חולצתו, דחף אותי למרכז המיטה וכמעט קרע ממני את המכנסיים. הרגשתי את הצורך שלו בי והבנתי שהסקס עכשיו לא הולך להיות עדין. הוא הוריד את שאר בגדיו ונשכב מעליי, החזיק באיבר מינו וחיכך אותו בי, הרגשתי את הציפייה נבנית לי בבטן ורציתי כל כך להרגיש אותו בתוכי.
"קייט, זה הולך להיות חזק ומהיר, תעצרי אותי אם אני מכאיב לך." הנהנתי אף על פי שלא הייתה לי כל כוונה לעצור אותו, אני גם חייבת אותו חזק ומהר. הוא התמקם בפתח שלי והתחיל להיכנס לאט ולצאת, בכל פעם הוא נכנס עמוק יותר, אלוהים, גנחתי והתפתלתי תחתיו, זה כאב ששווה לחיות או למות למענו. הוא נכנס עוד קצת ושאל, "אני מכאיב לך?"
"ששש... תפסיק לדבר ותזיין אותי כבר." הוא חייך חיוך קטן ונכנס אליי חזק, צעקתי.
"חצופה קטנה," הוא המשיך בקצב מהיר, גנחתי וצעקתי, הוא מצץ לי את השפה התחתונה, נישק אותי בתשוקה והגביר את הקצב. לעזאזל, זה כל כך טוב להרגיש אותו בתוכי, התחלתי להרגיש את הדגדוגים המוכרים בבטן.
"ויליאם..." גנחתי את שמו. הוא הוריד את ידיו לישבני ונכנס יותר ויותר חזק והביא אותנו לאורגזמה מטורפת עד שהתרסק מעליי.
כשנשימותינו חזרו אלינו הוא נשכב לידי, הייתה בינינו שתיקה טעונה, ואז הוא הסתובב אליי ושאל שוב, "למה לא ענית לי?"
"אני מבולבלת." אמרתי לו את האמת.
"למה? לא טוב לך איתי?" זאת הבעיה. יותר מדי טוב לי איתך.
"זה לא העניין."
"אז מה כן?" מה, הוא עד כדי כך עיוור? הוא לא רואה שהתאהבתי בו?
"אני מפחדת להיפגע, מפחדת שיימאס לך ממני ותעבור לבחורה הבאה ואני..." אלוהים, דמעות החלו לעלות בעיניי וממש כעסתי על עצמי. מה קורה איתי, לעזאזל? מצמצתי מהר כדי להעלים את הדמעות, אין מצב שאבכה לידו, ובלעתי גוש שעמד לי בגרון. הוא שתק, ומיד קפץ לי לראש, שתיקה כהודאה? אחרי כמה דקות שנמשכו כמו נצח הוא הגיב למה שאמרתי.
"תראי, אני לא יכול להבטיח לך מה יקרה בעתיד, אני בעצמי לא יודע, אני יכול להגיד לך שעכשיו אני רוצה אותך," אמר וחיכה כמה שניות לפני שהמשיך, "ומה אם את תחליטי יום אחד שנמאס לך ממני? אני נמצא באותו מצב שבו את נמצאת." כן, בטח, אמרתי לעצמי בציניות.
"ממש לא, לך יש פיתויים כל הזמן. נשים ממש זורקות את עצמן עליך, ואל תכחיש, ראיתי את ההודעות..."
"לא התכוונתי להכחיש."
"איך אתה יכול להבטיח לי נאמנות?"
"את צריכה לסמוך עליי כמו שאני סומך עלייך," אמר וקם לכיוון המקלחת. "חשבתי שאת מכירה אותי טוב יותר." רטן ונכנס להתקלח.
ראיתי שהוא נפגע ממה שאמרתי, אפילו שלא זו הייתה כוונתי. לא הבנתי למה הוא לקח את זה קשה. אפשר לחשוב, מה כבר אמרתי? 'שהוא בוגד,' אמר ההיגיון שלי. זו כבר הפעם השנייה שהוא מגן עליו. מה נסגר?
שמעתי את זרם המים נפתח, קמתי מהמיטה, לבשתי את החלוק שלי והלכתי למקלחת. רציתי להסביר לו שהגבר היחיד שהייתי איתו בגד בי, ובגלל זה יש לי תסביכים וקשה לי לסמוך על גברים, אה, וגם שהוא רוצה שאני אהיה הזונה הקטנה שלו ואני לא בטוחה שזה מתאים לי, אבל לא ידעתי איך לגשת לזה. נכנסתי למקלחת, התיישבתי על האסלה והסתכלתי עליו. הגבר היפה הזה אצלי במקלחת ואני מתכוונת לוותר עליו? לא, אין סיכוי, לא בלי מלחמה, חשבתי לעצמי. הוא נשען בשתי ידיו השריריות על הקיר וראשו היה מתחת לזרם המים. הוא היה סקסי כל כך בתנוחה הזו, וידעתי שזאת תמונה שלא תצא לי מהראש הרבה מאוד זמן.
"ויליאם, כמו שלך יש דברים ותסביכים מהעבר שאתה לא רוצה לדבר עליהם, גם לי יש. אני לא מאשימה אותך בכלום."
הוא הסתובב והושיט אליי את ידו, וכשהושטתי אליו חזרה הוא תפס את ידי ומשך אותי אליו. נעמדתי בכניסה למקלחת, הוא פתח את חלוקי, נתן לו להישמט והכניס אותי פנימה. שנינו עמדנו מתחת לזרם המים והוא החל לנשק אותי.
"ויליאם, אתה לא יכול לפתור כל דבר בסקס."
"אני יכול לנסות." לחש באוזני והוריד את ידו למטה.
סיימנו להתרחץ ויצאנו החוצה, התלבשתי וישבתי על המיטה, ויליאם עמד עם מגבת קשורה למותניו.
"קייט, עדיין לא נתת לי תשובה, אני יוצא רגע לעשות שיחת טלפון חשובה, כשאני חוזר אני רוצה לדעת כן או לא." אמר ויצא מהחדר.
ידעתי שזה הרגע הגורלי שלי. או שאוותר עליו ואשאר נאמנה לעצמי או שאתן לגבר המשגע הזה לסחוף אותי איתו, בתקווה שהוא ירצה יותר מתישהו אם בכלל. זו הייתה חתיכת דילמה מבחינתי, כמו לשאול אותי איזו יד אני מעדיפה, ימין או שמאל. והתשובה: אני מעדיפה את שתיהן, ורצוי מחוברות לגוף.
למה בעצם אני מתלבטת? אני מקבלת אותו לעצמי והוא יהיה רק שלי, בתקווה אצליח להתגבר על חוסר האמון שלי בגברים, וזה בדיוק מה שאני רוצה. מצד שני, אסור לי להיראות איתו בציבור, אני חייבת לשמור את הקשר שלנו בסוד, וזה פשוט שיגע אותי, לא הצלחתי להבין את הגבר הזה. על מה הוא מנסה להגן? בטח לא על כספו, אילו זה מה שרציתי הייתי לוקחת את כרטיס האשראי שהוא הציע לי. סביר להניח שהוא רוצה להגן על פרטיותו וגם על עסקיו, שזה ברור אבל משהו עדיין לא הסתדר לי. ואז הבנתי. זה נועד להגן על ליבו. בגלל זה הוא אף פעם לא נשאר, וגם אם הוא נשאר הוא מתרץ את זה בסקס. הניסיון הזה לפענח מה עומד מאחורי ויל תסכל אותי עוד יותר, ולרגע שכחתי מה הדילמה האמיתית.
כדי להחליט שאלתי את עצמי שאלה אחת פשוטה: האם אני מסוגלת לוותר עליו ולא לראות אותו יותר לעולם? תשובתי הייתה חד משמעית לא. הוא הדבר הראשון שאני חושבת עליו כשאני מתעוררת בבוקר והדבר האחרון שאני חושבת עליו כשאני הולכת לישון. אבל עדיין לא הייתי שלמה עם ההחלטה שלי וממש רציתי את סוף השבוע כדי לחשוב על זה. ניסיתי לחשוב על דרך להרוויח עוד קצת זמן, והחלטתי שאני פשוט אגיד לו את האמת.
ויליאם נכנס לחדר בפנים חתומות. שיגע אותי שאני לא מצליחה לקרוא אותו. רציתי להגיד לו לא, רק כדי לראות אם אצליח לסחוט ממנו איזושהי הבעה, משהו קטן, אבל לא היה לי אומץ.
"מה החלטת?"
"ויליאם, אני יכולה לתת לך תשובה בסוף השבוע?"
הוא הסתכל עליי, והרגשתי שהזמן לא זז.