תפסתי אותך

פרק 26 המשך

נשמתי עמוק והסתובבתי אליו.
"ויל, אתה זה שלא מבין. אני... הולכת לסלון." אמרתי והמשכתי ללכת. אני לא יודעת מאיפה קיבלתי את הכוחות האלו.
נכנסתי מתחת לשמיכה והבטתי בטלוויזיה. ניסיתי לעכל את מה שקרה כאן הרגע. מה ויל היה עושה לי אם לא הייתי מפסיקה אותו? 'הוא היה קושר אותך למיטה ומזיין אותך חזק,' שמעתי את קול ההיגיון שלי. אלוהים, צמרמורת עברה בגופי כשהמילים האלה צצו.
ויל נכנס לסלון והרגשתי שהוא מסתכל עליי, אבל עיניי לא זזו מהמסך. הוא המשיך למטבח, הכין לעצמו משהו לשתות וחזר לסלון. הוא התיישב לידי, הזיז את הכרית, הניח את ראשי על ברכיו וליטף את שערי.
אחרי כמה דקות של שתיקה, אמר, "אני מצטער אם הפחדתי אותך. את יודעת שלא הייתי פוגע בך, נכון?"
הרמתי את ראשי אליו והסתכלתי בעיניו. "אני יודעת."
מה שהתחולל בתוכי ומה שהפגנתי כלפי חוץ היו שני דברים שונים לחלוטין. בעוד כלפיו שידרתי ביטחון, בתוכי התחוללה סערה. מה זה "אני יודעת?" מה בדיוק אני יודעת עליו? שאלתי את עצמי והתפלאתי שלקול ההיגיון שלי אין איזו הערה להוסיף בנושא. ומה עם הציניות? כלום? אני בשוק, גיחכתי לעצמי. המשכנו לשבת ככה עוד כמה דקות.
"קייט, ההודעות שקראת הן אומנם חדשות אבל אני נשבע לך שמהיום שראיתי את העיניים החומות והיפות שלך לא נגעתי או הסתכלתי על אף אחת אחרת, את מאמינה לי?"
"כן." אני באמת מאמינה לו. הצורה שהוא אמר את זה, הדרך, הקדמתי את קול הציניות שלי. ומלמלתי לצמי, תקרא לי פתיה אבל אני מאמינה לו.
הנייד של ויל צלצל.
"גולד." הוא ענה לשיחה. "מעולה, אני מגיע," אמר וניתק.
הוא חייג שוב ואמר בקצרה, "תהיו מוכנים. יוצאים בעוד חמש־עשרה דקות."
"בואי, הולכים." אמר לי.
"לאן?" שאלתי.
"הפתעה, אני רק אומר לך ללבוש ג'ינס ולקחת איתך ז'קט ארוך."
ז'קט ארוך? חם מאוד בחוץ, אז לאן הוא לוקח אותי? חשבתי לעצמי.
"ויל, תגלה לי."
"לא, זו הפתעה. קדימה, בואי." אמר והרים אותי על כתפו.
"ויל, תוריד אותי." צחקתי בקול.
הוא הוריד אותי בכניסה לחדר הארונות. נכנסתי פנימה ולבשתי מכנסי ג'ינס בהירים צמודים, גופייה לבנה ומעליה ז'קט לבן מהמם. הסתכלתי שוב על הבגדים המדהימים שוויל קנה לי והתלהבתי. מעולם לא התלבשתי יפה כל כך. הסתכלתי במראה ופיזרתי את שערי. חבל שאין לי כאן איפור, חשבתי לעצמי והתנחמתי בבגדים היפים.
"את מוכנה?" שאל ויל. בזמן שהייתי שקועה במחשבות ויליאם הספיק להתלבש. הוא לבש מכנסי ג'ינס שחורים, חולצה ירוקה קצרה ומעליה ז'קט שחור. הגבר הזה יודע להתלבש, אף שזו לא חכמה עם גוף כמו שלו, כי עם כל דבר שהוא ילבש הוא ייראה מיליון דולר.
"כן." השבתי לו בחיוך ויצאתי החוצה.
ויליאם לקח את ידי והלכנו לכיוון הדלת. לואיס חיכה לנו במסדרון והתלווה אלינו למעלית, ושלושתנו ירדנו לחניה, שם חיכה לנו רוברט בג'יפ השחור. זאת הייתה נסיעה ארוכה יחסית. שמתי לב שיצאנו מהעיר, וכעבור כמה דקות נכנסנו לשדה תעופה קטן. רוברט עצר את הג'יפ ליד מטוס פרטי קטן, וויל יצא ופתח לי את הדלת. הוא עזר לי לרדת מהג'יפ והחזיק לי את היד כל הדרך למטוס.
"אנחנו טסים בזה?" שאלתי בהלם והצבעתי על המטוס.
הוא משך אותי ולקח אותי מסביב למטוס לצידו השני ואמר, "אנחנו הולכים לקפוץ מזה."
ויל הצביע לי על שני מצנחים שהיו מקופלים יפה בפינת המטוס ורק חיכו לשני האמיצים שיבואו לצנוח. באותו הרגע נתקפתי פאניקה. אין מצב שאני קופצת, אמרתי לעצמי, מה אם המצנח לא ייפתח? ראיתי סרט אחד יותר מדי בנושא ופחדתי נורא. לחצתי לוויל את היד מרוב התרגשות וחרדה והוא מיהר להרגיע אותי. הוא תפס לי את הפנים, הסתכל אל תוך עיניי ואמר, "אל תדאגי, את תהיי קשורה אליי... חזק." הוא נישק אותי בתשוקה בלי מעצורים ובאותה שנייה השכיח ממני את כל הדאגות. זה הכוח שהיה לו עליי. מטורף.
נעמדנו ליד המטוס וניגש אלינו בחור נאה, פחות או יותר בן גילו של ויל.
"ויליאם, אחר צהריים טובים." אמר ולחץ את ידו.
"היי, ראסל, זאת קייט," ערך בינינו היכרות והמשיך, "קייט, זה ראסל, הוא מדריך צניחות והוא יצנח איתנו היום."
"נעים מאוד." אמרתי וחייכתי אליו.
"מוכנים לקפוץ מהמטוס?" שאל ראסל בחיוך והתקרב לפתח המטוס, היכן שהמתינו לנו המצנחים.
"לא." אמרתי בחשש.
ויליאם הסתכל עליי ושאל, "את סומכת עליי?" הנהנתי והתקרבנו אל ראסל. "אז תירגעי." אמר, הלביש אותי ברצועות המצנח והידק אותן על גופי.
לאחר מכן הוא וראסל לבשו את המצנחים ועזרו זה לזה בהידוק הרצועות. שלושתנו עלינו למטוס, ויל בירך כמובן את הטייס, הוא מכיר את כולם, ויצאנו לדרך. המטוס החל לנסוע מהר על הקרקע, צבר תאוצה על המסלול. ניתק את גלגליו מהקרקע והחל להמריא מעלה אל השמיים. שמעתי כל מיני דיבורים על גובה ועל רגל, אבל לא התייחסתי, הייתי מרוכזת במחשבה איך בדיוק אני אקפוץ מהמטוס הזה. הייתי בשטח לא מוכר וזה הלחיץ אותי. אני טיפוס של קרקע מוצקה, מה יש לי לחפש גבוה כל כך בשמים? הגענו לגובה רב מאוד ולבי החל לפעום בחוזקה, הייתי בטוחה שבעוד שנייה אני מתעלפת. ויליאם קרא לי לבוא אליו ואמר לי להיצמד אליו כשגבי מופנה אליו. הוא חגר אותי בעוד רצועות וחיבר אותן לשלו, ונתן לי משקפת נגד הרוח. כשקלט שאני קפואה ומפוחדת, לקח אותה מידי וסידר אותה על עיניי וחבש גם הוא אחת כזאת. כשהגענו לגובה המתאים סימן לנו הטייס שאפשר להתקרב לדלת הפתוחה ולהתכונן לקפיצה. הלכנו יחד לקצה המטוס, עצמתי עיניים חזק. כשהגענו לקצה, ויל החזיק בי ביד אחת, ובאחרת החזיק ברצועה מעל הדלת.
"תסמכי עליי." לחש באוזני ועזב את רצועת המטוס. הוא חיבק אותי גם בידו השנייה, נשענו קדימה ונפלנו מהמטוס. הלב שלי החסיר פעימה בשנייה הראשונה שקפצנו מהמטוס, אבל ממש אחרי אותה שנייה התמלאתי בתחושת ביטחון. אני לא יודעת איך להסביר את התחושה הזאת, אבל בכל פעם שהוא חיבק אותי, ידעתי ששם מקומי, בין זרועותיו. פקחתי את העיניים והתבוננתי במראה המרהיב הזה. ראיתי עננים סביבי ואת האדמה והשדות הירוקים, הנוף היה עוצר נשימה. ראסל שקפץ מיד אחרינו צנח לידנו, וההרגשה הייתה מדהימה, של חופש. ליפול מהשמיים אל הלא נודע. זה מטורף ממש כמו הגבר שקשור אליי מאחור. ויל פתח את ידיי לצדדים ושילבנו אצבעות, הרגשתי שהלב שלי מתפוצץ מרוב רגשות לגבר הזה, כל מחווה קטנה שעשה גרמה לי להתאהב בו יותר. לאחר כמה שניות באוויר בצניחה מהירה למטה בין שמיים לארץ סימן ראסל לוויל לפתוח את המצנח. ברגע שוויל פתח את המצנח הכול נעשה איטי יותר. לאט־לאט התקרבנו אל האדמה, וברגע שראיתי את הקרקע נרגעתי. כשרגלינו נגעו בקרקע הרגשתי שאני נופלת קדימה, אבל ויליאם ייצב אותנו. זהו, אני בטוחה. רציתי להתכופף ולנשק את האדמה אבל ויתרתי על הרעיון, הוא נראה לי דרמטי מדי.
ויל שחרר את הרצועות וסובב אותי אליו.
"נו, איך היה?" שאל בהתלהבות.
"וואו, ויל, זה היה עוצר נשימה, מדהים, תודה." אמרתי באמת מכל הלב וחיבקתי אותו. הורדתי את ראשו אליי לנשיקה, ואמנם זו הייתה הפעם הראשונה שאני יזמתי, אבל לא היה לי אכפת מכלום. הרגשתי שאני צריכה נשיקה ועכשיו. הוא הצמיד את מצחו לשלי ושאל, "רוצה שוב?"
ראיתי בעיניו ניצוץ שלא יכולתי לסרב לו ועניתי בחיוב. הוא משך אותי לכיוון הרכב שחיכה לנו ונסענו שוב לכביש הגישה של המטוס כדי להתחיל הכול מהתחלה.
צנחנו בסך הכול שלוש פעמים, וזה היה היסטרי. בפעם השלישית כבר לא עצמתי עיניים בקפיצה מהמטוס, ואפילו אני הייתי זו שמשכה את ויל למטה. זאת בהחלט הייתה אחת החוויות הכי כיפיות שהיו לי בחיים.