תפסתי אותך

פרק 29 המשך 1

שמתי את העיתון בתיק והמשכתי לכיוון המשרד.
"בוקר טוב." אמרתי לאשלי כשהגעתי לקומתי.
נכנסתי למשרד, צנחתי על הכיסא ונזכרתי בבוקר המושלם שהיה לי. שמחתי שהחלטתי להפתיע את ויליאם, זו הדרך הכי טובה להתחיל את היום.
הדלקתי את המחשב והסתכלתי ביומן:
- פגישה ב־15:00 עם ג'ולייט הוק לסגירת תיק.
עברתי למשימות:
- ליצור קשר עם ונסה, יש לי כמה שאלות.
- אליסה רוהם - תיק שהעברתי לדרייק, לבדוק מה קורה.
הסתכלתי בתיקים הפעילים:
- ונסה לייק.
- ג'ניפר וינגר.
- סנדי שפרד.
יש לי הרבה עבודה, אני חייבת להתרכז, יש לי שלושה תיקים פעילים ששניים מתוכם אפילו לא פתחתי. עיניי נדדו לכיוון העיתון שהמתין לי בתיק, אבל אמרתי לעצמי שהעבודה חשובה יותר. פתחתי את התיק של ונסה, עברתי עליו והתקשרתי אליה. הבנתי ממנה שאת התכשיטים הוא קנה בשבילה ואת הפרחים הם שלחו לחברה שהרגישה לא טוב. זה קצת איכזב אותי, קיוויתי שזה יהיה קצה חוט. הבנתי לצערי שהוא מהסוג "החכם" ואין לי ברירה אלא לעקוב אחריו. ידעתי גם שזה לא יקרה היום כי יש לי מעקב אחר, ואני חייבת להיות מוכנה בזמן, היום בערב אנחנו חוגגות לג'סי את הקידום, ונזכרתי שאפילו לא הודעתי לה. מיד חייגתי אליה.
"היי, מותק, סידרתי לנו מקום בטורו." אמרתי ברגע שענתה לשיחה.
"דייי!!!" ענתה בשמחה.
"כן, כן. עבדך הנאמן דואג לך."
"ויליאם?" היא שאלה.
"ויליאם." אמרתי וצחקתי.
"תודה, מותק. נדבר בערב. אני בדיוק מעבירה דברים למשרד." אמרה ג'סי.
"בהצלחה, בייבי, נדבר בערב." אמרתי וניתקתי.
נכנסתי לקבוצה שלנו כדי להודיע לשאר הבנות:

אני: "בנות, היום בטורו בשעה 20:00"
ג'ולי: "בטורו? איך הצלחת? צריך להזמין שבועיים מראש במקרה הטוב"
ג'סי: "אני סגרתי, הבוס החדש סידר לנו"
סקרלט: "כל הכבוד, ג'סי"
ג'ולי: "פששש... יפה לך"
ג'סי: "כן"
סקרלט: "אני אאסוף אתכן ב־19:30"
אני: "סגור"
ג'סי: "סגור"
ג'ולי: "נתראה"

איזה מזל שיש את ג'סי. היא ממש מצילת חיים, אני כל כך אוהבת אותה. לרגע קפאתי כשג'ולי שאלה איך השגתי מקום במסעדה ולא ידעתי מה לענות לה.
אחרי שסגרתי את עניין המסעדה חזרתי לעיין בתיק של ונסה וניסיתי להתעלם מהעיתון שחיכה לי בסבלנות בתיק. בסביבות השעה 13:00 ניגשה אליי אשלי למשרד ושאלה אם אני רוצה לצאת איתה לארוחת צהריים. עניתי לה שאני לא יכולה כי יש לי המון עבודה ועליי להתכונן לפגישה שאמורה להתקיים בקרוב, וביקשתי ממנה שתביא לי כריך. חזרתי לעיין בתיק ובכל החומרים שוונסה הביאה, חיפשתי איזשהו רמז לפעילות חשודה. עסקתי בזה עד הפגישה עם ג'ולייט. שמחתי לסגור סוף־סוף את התיק של הוק, וברגע שסיימתי את הפגישה לא יכולתי עוד להתאפק יותר והוצאתי את העיתון מהתיק.
פתחתי את העמוד שבו התפרסמה הכתבה והתחלתי לקרוא:
"גולד רכש ביום ראשון שטח נדל"ן גדול, ובכך ירד מדרגה ברשימת האנשים העשירים בעולם, למקום 8."
מקום 8 בעולם? מה לעזאזל זה אומר? מה עושים עם כל כך הרבה כסף? הסתכלתי על המצלמה החדשה והיקרה להחריד שוויליאם קנה לי, קונים מתנות יקרות לפרוצה התורנית ככל הנראה, חשבתי לעצמי במעט ביקורתיות, אך התעלמתי מהמחשבות השליליות האלה והמשכתי לקרוא:
"ניסינו לקבל תגובה מהיחצ"נים של גולד, מה ייבנה בשטח, אבל הם סירבו להגיב."
ככל שקראתי הבנתי למה הוא התעצבן. הוא ניסה לעצור את הכתבה. נזכרתי שביום ראשון הוא קיבל את שיחת הטלפון שבה הודיעו לו שהעסקה תתבצע, והוא בפירוש אמר שהוא רוצה סודיות. רגע, אתמול הוא קנה שטח במי יודע כמה כסף אבל גם חשב עליי וקנה לי מצלמות? לא ידעתי איך להכיל את פרץ הרגשות שתקף אותי, נזכרתי שהתקשרתי לצעוק עליו, פאק, אחר כך התקשרתי שוב והפרעתי לו באמצע הפגישה ובלבלתי לו את המוח עם ג'סי והקידום שלה. כמה מטומטמת אני יכולה להיות? ואז זה הכה בי. אני מקווה שהוא לא חושד שאני הדלפתי את המידע. טוב, די, תירגעי, אמרתי לעצמי. היום במשרד הוא אפילו לא רמז לכיוון, אני בטוחה שאילו הוא היה חושד בי, הוא היה שואל או אומר משהו. אולי אני צריכה להזכיר את זה? להגן על עצמי? 'על ראש הגנב בוער הכובע,' שמעתי את קול ההיגיון שלי, הוא צודק, למה להזכיר את זה, זה ייראה חשוד. המשכתי לקרוא עוד קצת:
"הרווק הכי מבוקש בעיר עשה היסטוריה בגיל עשרים ותשע."
הרווק הכי מבוקש בעיר, תיארתי לעצמי שהרבה בנות מזילות עכשיו על העיתון ריר וחושבות איך להגיע אליו. מעולה, אמרתי בציניות.
הכתבה הייתה מלאה במידע על ויל. המשכתי לקרוא אותה, הייתי צמאה לעוד אינפורמציה עליו:
"הסיפור של גולד דומה לסיפור סינדרלה. ילד מאומץ שהתחיל מכלום, הקים חברה קטנה של אבטחה, והפך בתוך שנתיים לאימפריה."
הרגשתי רע שקראתי עליו, כאילו עברתי על החוק או משהו כזה. 'הוא באמת ביקש ממך לא לקרוא את הכתבה,' קפץ קול ההיגיון שלי והזכיר לי. יופי, עכשיו הוא עבר לצד שלו, מעולה. ניסיתי להצדיק את מעשיי בכך שזה כתוב בעיתון וכולם קוראים את זה.
"כל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב מותך."
זה די נכון, גיחכתי לעצמי. הוא רק נוגע בי ואני הופכת לבלילה שצריך לנגב מהרצפה.
"ויליאם גולד צולם בשנים האחרונות לצד לא מעט דוגמניות, ובהן השמות הכי לוהטים בעולם, אבל אף אחת עוד לא הצליחה לביית אותו."
טוב, הבנתי. הוא עשיר, רווק, בעל מראה מושלם, יצא כבר עם כל יפהפיות תבל, עשיר, חתיך אש, וכן, שכחתי עשיר. הכול טוב ויפה, אבל איפה זה משאיר אותי? מה הוא מוצא בי? אין בי שום דבר מיוחד. זאת אומרת, עיניים חומות, גוף בסדר, אני יודעת שהוא אוהב שאני מפזרת את השיער, אבל הוא בטח יכול למצוא מישהי הרבה יותר יפה ממני. שלא לדבר על עשירה, אמנם לא ברמתו, הוא עשיר ברמות לא חוקיות, אבל ממשפחה אמידה, וכך הוא לא יצטרך לדאוג שמא היא רוצה אותו רק בגלל כספו. נזכרתי פתאום בסטיבן הדפוק הזה, שאמר לי 'אני יודע מה את רוצה' ועשה באצבעותיו סימן של כסף. הוא כל כך דפוק. כשחושבים על זה, הוא למעשה הסיבה שבגללה מלכתחילה פגשתי את ויליאם!
אני כל כך רוצה אותו, אבל כל האינסטינקטים שלי מחפשים את היציאה, אז על מה אני נלחמת, ולמה? 'את לא תמצאי את התשובה בעיתון,' אמר לי קול ההיגיון שלי, אבל התעלמתי והמשכתי לקרוא.
"כולנו זוכרים שלפני שנתיים היו שמועות שחברת קרלסון ושות' נתפסו בריגול תעשייתי ואחרי חצי שנה פשטו את הרגל במהירות מסחררת, שום דבר כמובן לא הוכח, אבל מאז ויליאם גולד ידוע באכזריותו לאויביו. לא כדאי לכם לעמוד בדרכו..."
שמועות לריגול? תהיתי מה זה אומר.
'את צריכה בדידים? ויליאם עלה על החברה שריגלה אחריו וחיסל אותם!' אמר לי הפעם קול ההיגיון בכעס. הוא לא מפסיק להילחם בי, לעזאזל. די, נמאס לי, זרקתי את העיתון לפח. אני לא יכולה להמשיך לענות את עצמי בצורה כזאת.