שתיים על הכוונת

פרק 62- נשקייה

ביש היה שמח, הכל באמת הסתדר על הצד הטוב ביותר. ורק כשכולם מאוחדים כך- אפשר לצאת למלחמה.
ההכנות היו אחרונות, הם היו כמעט ומוכנים.
"היום אנחנו נלך לנשקייה. לטפל בנשקים שלכם. לתקן רובים או חצים וקשתות, להשחיז חרבות או כל דבר אחר בסגנון" גון אמר והוביל את כולם לנשקייה. אנה ואנסטסיה הלכו ליידו וביש היה סוגר- הוא עמד מאחורה כדי לראות שכולם נמצאים. ותוך כדי פיטפט עם חבריו לכיתה שהיו הקבוצה האחרונה, אז אפשר לומר שהם עזרו לו לסגור.
קייסי היה ליד ביש. הוא שאל אותו "ביש, תודה שדיברת עם לונה אתמול"
"מאיפה לך שדיברתי עם לונה אתמול?" ביש הרים גבה.
"שמעתי.." 
"עקבת אחריי כשעקבתי אחר לונה?" ביש שאל. קייסי הנהן בביישנות.
"וגם.. יש לי שאלה" קייסי גירד בראשו, מנסה למצוא את המילים הנכונות.
"אתה אמרת ללונה שאתה אוהב אותה..? שהיא עורק שאם יסתם זה יהיה לך ממש כואב ואתה תמות.."
"כן" אמר ביש בכנות. "כל אחד שיעזוב אותי הוא כמו עורק סגור שיהרוס לי כנראה איזה איבר"
"הבנתי.." אמר קייסי והוריד את ראשו.
"אבל אתה יודע מה שונה בינך ללונה?" שאל ביש אחרי 3 שניות של שקט.
"מה?"
"ההבדל הוא שהיא רק עורק בודד, אתה הלב כולו. אם ליבי ילקח ממני זה יהיה גרוע יותר מעורק שניתן להנדס".
קייסי הרים את ראשו, עיניים נצצו והוא חיבק את ביש.
לפתע ביש מתחיל לשמוע רשרושים. הוא שם לב לכך תוך כדי שהוא מחבק את קייסי והוא עזב את ידיו באיטיות. "הרשרושים האלה.. רשרושי עלים" חשב ביש לעצמו, הכיתה נבהלה כאחד מהרעש. הם היחידים ששמעו את הרעש יחד עם ביש. מקדימה כבר לא היה ניתן לשמוע.
"סתם רוח?" הציע ביל בפחדנות רק.. שהוא בעצמו ידע שזה לא הגיוני היות ולא הרגישו שהייתה שום רוח.
ביש וג'ים גלגלו עיניים בו זמנית, זה הצליח להצחיק אותם. "נלך לבדוק מה זה?" שאל ביש בחיוך.
"התכוונת לבדוק מי זה" תיקן ג'ים וצחק ושניהם יצאו.
"אה, רגע" ביש נזכר במשהו ונעצר, ג'ים נעצר אחריו. "תגידו לדוד גון שיצאתי. ותעשו טובה חבר'ה שאמא שלי לא תגלה."
כולם צחקו, לונה התנדבה למשימה.
"השניים האלה התחילו לחבב לגמרי אחד את השני" העירה אלכסיה.
"כי סוף סוף טוב להם" אמר דקר כשהוא מסתכל על ג'ים וביש נעלמים באופק.

ביש שמח לצאת ולהילחם בכמה אנשים (או בהתחשב במצב- ערפדים). אבל הוא היה עצבני. "לעזאזל! אם אמא שלי תגלה על זה אני הולך למות" הוא נזכר בפרצופה העצבני והחל לקצוץ את ציפורניו בעצבנות.
"תרגע כבר לעזאזל" אמר ג'ים בעצבנות.
"אתה לא מבין ג'ים, אצל אמא שלי אין כמעט תירוצים. אם היא תגלה אכלתי אותה"
ג'ים הבין שאין דרך אחרת לדבר עם ביש חוץ מבהגיון.
"תרגע. זה יהיה בסדר" הרגיע אותו ג'ים. "אנחנו רק נלך לחסל כמה אויבים ונחזור. זה לא יקח הרבה זמן."
"צודק" התעודד ביש. "אז בוא נגביר את הקצב" אמר ביש ורץ מהר יותר.
"רגע, זה לא היה הכי מהר שלך?!" ג'ים נתקע מאחור בניסיון לרוץ מהר יותר ולהדביק את ביש.
ביש צחק, "מצחיק לראות אותו מתאמץ" חשב לעצמו. "גם עכשיו זו לא המהירות הגבוהה ביותר" צעק ביש מאחור בזמן שהגביר את המהירות אפילו יותר.
"לעזאזל איתו, הוא צוחק עליי" אמר ג'ים בזמן שהוא עדיין בניסיונות להשיג את ביש.
לפתע ערפל התפזר. ביש וג'ים היו בהלם קטן, החיוך של ביש התפוגג בשנייה. "שיט, ג'ים" ביש צרח וניסה להביט לאחור לא רואה דבר.
אילו ג'ים ידע- ג'ים היה מצטער שלא יכל לראות פרצופו של ביש באותו הרגע. הם הרגישו שהם הולכים להתפצל.