Olivia (H.S) - הושלם-

פרק 4

נ.מ בן

"בוקר אור למשפחה הכי יפה בעולם!" ירדתי במדרגות ושמתי לב שהשעה כבר 11 בבוקר. ראיתי מבעד לחלון שליד הדלת הראשית שהאוטו של לוקאס איננו וגם האוטו של ג'יי, כנראה ש-

"בוקר טוב גם לך " אמרה ליב בחיוך.

"איפה כולם?" שאלתי בתהייה.

"בזמן שהנסיך-אתה ישן את שנת היופי שלו ההורים שלי יצאו לאכול ארוחת בוקר במסעדה, לוקאס הקפיץ את ליאו ליום הולדת של חבר וחזר לדירה שלו וג'ן עדיין אצל חברה שלה . אז... נתקעת איתי לוזר!" ליב אמרה בהתלהבות.

לליב יש חיוך כזה יפה, אני לא מבין איך אין לה עדיין חבר מאז הג'רמי הזה.

"תכיני לי ארוחת בוקר ונצא לנגן בסטודיו." ציוותי.

" אי אי קפטן" ליב עשתה חיקוי של פיראט

" אל תעשי את זה יותר, זה לא מחמיא. בנים יתרחקו ממך" אמרתי בהתנשאות. "אבל זה מצחיק!" היא חייכה עוד פעם והתיישבתי בכיסא המטבח.

נ.מ ליב

נסענו במכונית שלי והגענו לסטודיו. בן פתח את הדלתות בעזרת מפתח.

"כאן הקסם קורה בעזרת הידיים האלו." בן אמר בהתנשאות ומבליט את ידיו.

"וואוו המקום הזה ענק!" אמרתי בהתפעלות.

"יחסית לאולפן הקלטות כן, הוא כן." בן הוסיף.

סופסוף רק אני ובן ניגנו לבד במשך שעתיים רצופות.

זה היה מושלם.

לפתע, הדלת נפתחה וגבר נאה בעל שיער קצר עם עיניים ירוקות נכנס, מסתמס בטלפון ובידו השנייה כוס של סטארבאקס וצרור מפתחות, הגבר הבחין בנו.

"בן?"

"הארי!" בן החוויר וקם מייד בהיסוס מהכיסא הגבוה.

"מי הבחורה?" הגבר שאל.

"זאת.. זאת בת דודי.." בן אמר בגימגום.

הוא הסתכל עליי בעיניים פקוחות , הושיט לי את ידו ואמר "אני הארי סטיילס ואת ? " הוא חיכה שאשלים את המשפט.

"ליב מרטין. " אמרתי בחיוך והגשתי לו את ידי ללחיצה ונוצר קשר עין בינינו. חייכתי אליו והוא חייך אליי בחזרה.

"כן... מגניב, אז הארי אנחנו נזוז נתראה ביום שני." בן שם את הגיטרה בצד והיה נראה מובך.

"חכו רגע. מה עשיתם?" הוא היה נראה שהוא זקוק לחברה, הוא רצה שנישאר.

"ניגנו בעיקר, שמעת משהו מיוחד?" ניסיתי להיות חברותית והמשכתי לשבת על יד התופים.

"כן ברור ששמעתי, ניגנתם את TWO GHOSTS השיר שלי." הוא אמר בחיוך מסוקרן.

בן היה נראה מובך מהמצב אבל אני רק נהניתי ממנו.

"באמת ? לא ידעתי, אני לא שומעת את השירים שלך כל כך..." אמרתי.

בן נראה נסער ולחוץ. אולי הוא לא היה אמור להיות שם?

"בן אני רואה שאתה לא נלהב כל כך, אולי תלך לקנות לנו נישנוש ותחזור?" הארי היה כנה  איתו.

ראיתי שבן לא רצה להתווכח איתו אז חשבתי שזה זמן טוב ללכת. לא כדאי שהוא יאבד משרה טובה.

"אתה צודק הארי באמת כדאי שנלך, כבר עוד מעט צהריים. היה נחמד לפגוש אותך , אפשר תמונה איתך? אחותי וחברה שלי לא יאמינו לי." אמרתי בנחמדות מרובה.

"ברור." התאכזב והושטתי לבן את הטלפון שלי שיצלם אותי ואת הארי.

"תודה רבה. אני מקווה לראותך שוב. " עכשיו לא צפיתי לתשובה אבל הארי אמר בחיוך

 "בטח. אולי נחליף טלפונים ונמשיך בשיחתנו ללא בן. " וואו זה היה אמיץ מצידו. החלפנו טלפונים מול בן הנבוך ויצאנו מהסטודיו, נכנסים לאוטו שלי ומשאירים את הארי סטיילס מאחור.

אז שני פרקים ברצף כי פעמיים זה טוב ! אשמח אם תגיבו ותצביעו 💕