Olivia (H.S) - הושלם-

ספיישל

זמן: חודשים אחרי מותו של מרקו

נ.מ הארי

"לני בואי הנה ! " קראתי לה מחדר האמבטיה.  היא התרוצצה ולא היה לי כוח לחפש אותה ברחבי הבית. לני תמיד מפחדת שהמים יכנסו לאוזניים שלה בדיוק כמו פלין כשהיה תינוק, אז כל ערב ניהיה בעייתי כשהגיע הזמן שלה להתקלח.

"היא בסלון " פלין עבר במסדרון והמשיך להביט במסך הטלפון שלי, בכל יום הוא מוריד משחק חדש ואז לא מוכן לעזוב אותו. אני וליב לא מסכימים לתת לילדים טלפון משלהם עד גיל עשר. אנחנו לא רוצים שיהיו חשופים לתכנים לא הולמים ואלימים, לביקורות ושמועות.

הלכתי לכיון הסלון, אני עייף כל כך. היום הזה התחיל נורא, בבוקר הופעתי ואחד מהמיתרים בגיטרה שלי נקרעו, החזרתי את פלין מבית הספר באיחור ולני בכתה ואמרה שהיא מתגעגעת למרקו.

"גם אני" אמרתי לה.

אחר כך אני וליב רבנו, על העובדה שבזמן האחרון היא בכלל לא נמצאת בבית וכל היום מרוכזת בעבודה והיא אמרה שאין לי בכלל מה לומר כי אני משאיר אותה חודשים לבד עם הילדים בגלל ההופעות.

היא צודקת, כמו תמיד.

"לני ! בואי, אני אכסה את האוזניים שלך , זה יקח רק חמש דקות ואז תעשי מה שאת רוצה. " מצאתי אותה יושבת מול הטלויזיה.

"אני רוצה לאכול גלידה, " היא עשתה פרצוף חמוץ "ולעשות לך צמה ! "
הרמתי אותה וקילחתי אותה. בפעמים שאני מקלח אותה אני שם לב לעובדה היא דומה לי, מאוד.

לני חזרה לצפות בטלויזיה והפעם גם אוכלת גלידה. עוד מעט היא בטח תקרא לי כדי שאמלא את הבטחתי.
אני שמח שפלין גדול יותר ועצמאי. הוא הגבר הקטן שלי.

"איך היה היום בבית ספר ?" שאלתי ונשקתי לראשו.

"בסדר, קיבלתי 100 בבחן בחשבון " הוא שיחק במחשב.

"אתה גאון " נשקתי לו שוב והלכתי בחזרה לסלון, לראות מה עם לני.

היא נרדמה על הספה ופיה פתוח. אני מקווה שלא נכנס זבוב לתוכו. ואני שמח מכך שלא יתלשו לי עוד כמה שערות.
נשכבתי לידה והרמתי את גופה על שלי. התינוקת היפה שלי, אני כל יום מודה על כך שהיא בחיים. כל כך פחדתי מהמראה של חבל הטבור סביב צווארה.

עצמתי את עיניי ומחשבותיי נדדו לליב.
לא היה לי זמן לסמס או להתקשר אליה, כל היום התרכזתי בילדים.
שמעתי את הדלת הראשית נפתחת ורעש מפתחות, זאת היא. צעדייה נדדו לכיוון שלי ושל לני על הספה.

המשכתי להעמיד פני ישן.

"יפים שלי " היא העבירה את ידה בשיערי וחייכתי מעט. פתחתי מעט את עיניי וראיתי  שהיא נשקה למצחה של לני.

אחר כך התרחקה ושמעתי את קולו של פלין.

"אמא ! "

התרוממתי בזהירות כדי לא להעיר את לני, הרמתי אותה והלכתי להשים את גופה הקטן במיטה.
הנחתי אותה ונישקתי את ראשה. איזה מזל שהיא לא התעוררה. יצאתי מהחדר וסגרתי את הדלת בשקט.
הלכתי במסדרון ודלתו של פלין הייתה סגורה, אני מנחש שהוא גם הלך לישון. עכשיו זה רק ליב ואני.

לבד.

ליב ציחצחה את שינייה ורחצה את פניה בחדר האמבטיה המשותף שלנו, התגנבתי מאחוריה והנחתי את ראשי בשקע בין צווארה לכתף שלה.

היא לא נרתעה ממגעי.

"התגעגעתי אלייך " נשקתי לצווארה.

"באמת ? " שאלה כלא מאמינה.

"כן, אני מבקש סליחה, את צדקת. " הסתכלתי עליה והיא עליי דרך המראה.

"אני יודעת הארי, אבל למה אתה לא מסוגל לפרגן לי ולעודד אותי כמו בהתחלה ? למה ?"

"אני מניח שעמוק בפנים אני מקנא..." מילמתי. 

"למה ? שום דבר בקריירה שלך לא השתנה."

"אני יודע אבל, יש פחות הופעות בזמן האחרון"

"בגלל זה אתה צריך לכתוב שירים ולהוציא אלבום. אני תמיד אתמך בכל החלטה שלך. אבל אל תשכח שזה צריך להיות הדדי בנינו. "

"אני יכול לבקש סליחה ? "

"כן, אני סולחת לך " גלגלה את עינייה ונישקה אותי.

נשכבנו במיטה וצפינו בסרט ישן. ליב פיהקה וכנראה שהגיע הזמן לישון. לקחתי את שלט הטלויזיה וכיביתי אותה, "בואי הנה " לחשתי וקירבתי את גופה לשלי. שערות ראשה דיגדגו את פניי וידיי עטפו את מותנייה.

זה היה יום מחורבן, אבל עכשיו?
הוא השתפר רק בזכות ליב.

_______________

שבועיים שהסיפור שלנו נגמר אבל היי, הנה הספיישל הראשון שלנו ליום האהבה.

❤