להסביר לטויה את המצב היה מוזר.
ואחרי חצי שעה של הסברים והערות מאוכזבות מטויה, אטסוקו ואאוי יצאו לכיוון המשרד של הסוכנות וטויה הלכה לישון, מותשת ממשמרת הלילה שלה.
בגלל שלאאוי לא היו בגדים נוספים חוץ מאלו של בית היתומים, אטסוקו הביאה לה את תלבושת בית הספר הישנה שלה, מקווה שהיא תתאים, ולהקלתה של אטסוקו, תלבושת היסודי שלה התאימה. עם כמה תיקונים קטנים ואסיפת את השיער של אאוי, שתיהן יצאו, משאירות את טויה לנוח או שהיא תרצח את שתיהן.
בכניסה למשרד, אטסושי ורנפו-סאן חיכו לשתיהן. אטסוקו הסתכלה על שניהם במבט מוזר, ובתגובה, אטסושי פשוט סימן לה להיכנס איתו ולתת לשני בני הדודים לדבר בפרטיות.
"אז, אממ, אאוי, נכון?" רנפו-סאן ניסה להתחיל לדבר, אאוי מהנהנת כתגובה, "א-אוקי, אני- אנחנו- מה שאני מתכוון לומר זה שאנחנו-"
"בני דודים.", אאוי קטעה את רנפו-סאן המגמגם במילא, "אני יודעת". רנפו-סאן נשאר ללא מילים, מנסה לבנות משפט מהברות אקראיות.
"ו-"
"כן, לא ממש אכפת לי, חוץ מהעובדה שאני שמחה שאתה חי."
רנפו-סאן נראה כאילו הוציאו לו את כל האוויר מהריאות באגרוף, כשאטסושי אמר לו אתמול שאאוי היא בת הדודה שלו, הוא לא ידע לאיזה תגובה לצפות כשהוא יספר לה אבל הוא באופן חד משמעי לא ציפה לתגובה הזאת.
אחרי דקה של שקט, רנפו-סאן לקח נשימה עמוקה וחייך אל הילדה כחולת השיער, "גם אני שמח שאת בחיים."
אחרי שהם סיכמו את העניין הזה שניהם נכנסו לסוכנות, לא טורחים להתעכב על העבר יותר משצריך.
"-אבל זה יעיק עלייך ועל טויה!"
"אני אומרת לך שזה בסדר!" לויכוח הזה בין אטסושי לאטסוקו, אאוי ורנפו-סאן נכנסו.
"אבל אני הבאתי את זה עלייך אז תני לפחות לעזור!"
"אני אומרת לך, אני בסדר!-", בזמן ששניהם רבו, כנראה על אאוי, רנפו-סאן החליט לעבור ביניהם בדרך לשולחן שלו ולגרום לשניהם לסתום.
וכמו שרנפו-סאן חזה, איך שהוא עבר בין שניהם, האחים לבני השיער הסתובבו לדלת וראו את אאוי מחכה להם שם, מובכים מהעובדה שהיא נכנסה באמצע הוויכוח, שניהם הפסיקו לדבר, והפנו את תשומת הלב שלהם אליה.
"בשביל שרשמית תוכלי להיות באחריותנו, יש עוד כמה שלבים שאנחנו צריכות לעשות." אטסוקו התחילה לדבר בזמן שהיא הושיבה את אאוי על יד שולחן עם הרבה טפסים, "וזה מה שאנחנו הולכות לעשות היום."
טפסים זה לא בדיוק דבר שאטסוקו חיבבה. למרות הסבלנות הבלתי נדלת שלה לכל דבר מלבד אקטגווה, טפסים עדיין היו דבר מייאש. אפילו עם העזרה של קוניקידה, הן לא הצליחו לשרוד יותר משלוש שעות ברצף וירדו לקפה מתחת לסוכנות להפסקה.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
