הידיים של אטסושי היו אדומות מדם והעור שלו שלו היה מרוטש מזכוכיות שננעצו בכל פיסת עור שרק יכלו להגיע אליה, הרגליים שלו כאבו וכנראה כשנחת על הדשא עיקם את הרגל שלו ולמרות זאת הוא לא הפסיק לרוץ לשנייה, מחזיק את הילדה הקטנה כאילו חייו תלויים בה.
לא היה לו מושג מתי או אחרי כמה דקות אבל הסיבולת שלו נכנעה בסופו של דבר, והוא נפל, לא מצליח לקום שוב פעם, כל מה שהוא יכל לקוות זה שהוא התרחק מספיק. לרוע המזל, התקוות שלו לא התגשמו. אטסושי הרים את עיניו רק כדי לראות את האישה עם השיער השחור עומדת מעליו, נשענת על עץ ומביטה עליו מלמעלה, "אתה לא תגיע רחוק על כפות רגליים פצועות ומעמסה על הידיים וורטיגר."
'איך היא הגיעה לכאן? אני בטוח שרצתי בשיא המהירות שלי! אפילו השתמשתי בתכונה שלי! מה-'
"אתה לא צריך להסתכל עליי ככה וורטיגר, זה לא ברור איך אני כאן? בכל זאת אנחנו אותו בן אדם." מבולבל היא לא המילה לתאר את המחשבות של אטסושי, אבל רצף המחשבות שניסה לפרש את הניסוח שלה האישה נקטע על ידי צעקה מוכרת, מקול מוכר.
"ג'ינקו!", הקול של אקטגווה קרא, והסיט את תשומת הלב של האישה מאטסושי לשנייה, השנייה הזאת הספיקה לאטסושי כדי להפעיל את התכונה שלו ולנסות לרוץ לעברם, רק כדי ליפול לרצפה שוב פעם על ידי האישה, טפרים חדים חותכים את העור שלו.
"זה לא יעבוד לך, לא משנה כמה פעמים תנסה, אתה לא יכול להביס את עצמך, ובטח שלא אותי.", לא היה לו מושג מה המשמעות של המשפט הזה, הוא הבין רק דבר אחד, היא ממש חזקה.
לראות את החבר שלך מלא בחתכים ודם זה לא הדבר הכי נעים שאפשר לראות, בטח לא כשהוא חצי מעולף, ואישה לא ידועה מרטשת את הרגל שלו כמו חתול שמשתעשע עם בובת פרווה. הדחף הראשוני של אקטגווה היה לרוץ לעברו אבל משהו משך את תשומת ליבו, חוץ מהעיניים הצהובות הזוהרות של האישה, וכמות החתכים שיש על העור של הוורטיגר. אטסושי הגן על משהו, או מישהו. יד ימין שלו הייתה מהודקת חזק סביב כתם כחול כהה.
לפני שהוא באמת הבין מה קורה חלקת דשא לידו נבלה והאישה הועפה הצידה על ידי כתם לבן עצבני, כתם לבן ועצבני מאוד בשם אטסוקו נקאג'ימה, בזמן שהשתיים התגלגלו הצידה אקטגווה רץ לעזור לנמר הפצוע, "אתה אידיוט, למה אתה חייב להיפצע כל פעם מחדש?!"
"זה היה שווה את זה הפעם." לחש בקול חלש, חושף את הילדה הקטנה שהגן עלייה בגופו, אקטגווה היה מופתע ולא מופתע בו זמנית, זה היה ברור שאם אטסושי יראה מישהו בצרה הוא ירוץ לעזור לו אבל איך הוא הגיע למצב הזה לעזאזל?!
"אני אשאל אחר כך, התכונה שלך לא אמורה לרפא אותך אוטומטית?"
"אני צריך עוד דקה". לא היה לאקטגווה זמן להתמרמר על זה והוא שמע את אטסוקו צועקת בצד.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Научная фантастика"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
