"לריו:
משהו עובר על אטסוקו. משהו רציני. משהו השתנה בה אחרי שהיא חזרה ממשימה מחוץ לאי. למרות שכל הדיווחים הראו שהמשימה הייתה הצלחה מסחררת, היא לא מדברת עם אף אחד מרצון מאז ותמיד נראת עצבנית. תמיד מצוברחת. לדבר איתה מרגיש כמו ללכת על קליפות ביצים ואני מפחד שהיא תצרח עליי לא משנה מה אני אומר.
מחר יום ההולדת שלי וסאיורי מתכננת איזה נשף גדול אבל אני לא מסוגל לחשוב עליו ברצינות, אני דואג מידי לאטסוקו. הדבר היחידי שאני באמת רוצה זה לפגוש אותך.
אני לא ישן טוב בימים האחרונים.
סליחה שזה קצר. אני לא מרוכז ואין לי הרבה זמן. בבקשה תרשום יותר, לא קיבלתי ממך מכתב כבר הרבה זמן.
אוהב, אטסושי."
לבן השיער הוריד את העט שלו באנחה, מצב הרוח הנוראי של אטסוקו בהחלט מתחיל להשפיע עליו. הוא הניח את המכתב בתיבת הדואר המהיר שהוא קיבל מסאיורי, אם זה מגיע לאקטגווה לא אכפת לו שסאיורי תקרא את המכתבים שלו. אולי היא גם תעשה משהו עם מצבי הרוח של הבת שלה על הדרך למרות שהוא ניחש שהיא הסיבה עצמה אליהם.
אטסושי לא הבין את השנאה הכל כך עמוקה של אטסוקו לסאיורי. ברור, היא לא הייתה אמא מושלמת, או התנהגה כמו אחת בכלל, אבל היא לא הייתה נוראית כמו שהיא תיארה אותה. היא הייתה סבלנית ונתנה להם את מירב החופש שיכלה לתת להם, המכתב שהוא שלח עכשיו זאת הוכחה לכך.
ברור שהוא התגעגע ליפן ולא רצה להיות חלק מהגילדה אבל הוא לא סבל מלהיות חלק ממנה כמו שחשב בהתחלה. הוא אהב את כל אחד מהמגויסים החדשים ושמח שהוא הכיר אותם, אפילו את ג'ייד. יכול להיות שהרצון שלו למשפחה באופן כל כך נואש במשך שנים מחייו עיוות את הדרך בה הוא תופס את המציאות אבל גם סאיורי וגם אקיהיקו לא היו מפלצות כמו שהוא ראה אותם בהתחלה, זה כמעט היה נחמד אם מתעלמים מהעובדה שהוא לחלוטין לא רצה להיות שם.
בעייפות של לילות ללא שינה הוא קם לפגישה כלשהי על יום ההולדת הקרב שלו, מקבל אישור מסאיורי שהמכתב נשלח אפילו לפני שהגיע לחדר הישיבות הקרוב, הסימן הירוק הקטן משפר את מצב רוחו פלאים.
.
"מה הכוונה שהוא לא קיבל ממני מכתב כבר הרבה זמן?" אקטגווה שאל את גין, שניהם שולחים מידי פעם מכתב לאטסושי, לפחות אחד בשבוע מאחד מהם. "יכול להיות שטעינו איכשהו בהנחיות שקיבלנו?" תהה, פתאום חושב שבמכתבים שקיבל מאטסושי לא היו אזכורים לנושאים שהוא דיבר עליהם בשבועות האחרונים.
"כנראה המערכת המוזרה הזאת של הגילדה עם תיבות הדואר המוזרות האלו דפוקה, תנסה מחדש עם ההנחיות לידך ואל תשכח לצרף את המכתב שלי הפעם." אמרה, מרימה את העיניים מהעיתון שלה, מתמקדת בכתבה על גל הצתות מאורגנות בשבוע האחרון.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
