חדר חשוך. קרן אור בודדה חודרת לתוכו דרך דלת מתכת כבדה.
אטסושי זיהה את המקום הזה. זה החדר של הנמר.
קירות לבנים ארוכים משתרעים בחדר האפל הובילו לדמות לבנה שעמדה בסוף החדר.
הנמר.
טיגריס לבן ענק שעמד מולו, עיניים סגולות צהובות בוערות מופנות לכיוונו.
בניבים חשופים, הנמר התקרב אליו אבל אטסושי לא נרתע.
הוא כבר היה בסיטואציה הזאת.
הוא ידע שהנמר שונא אותו.
הוא ידע שהוא הולך לתקוף אותו.
אבל הוא לא נרתע.
"סבלת יותר ממני, נכון?"
הנמר עצר, גוף מוכן לזינוק.
לאטסושי לא היה אכפת להיפגע, לא היה אכפת לו מעצמו אפילו לא טיפה.
לכן הוא התקרב, צעד אחר צעד לעבר החיה הלבנה הענקית שעמדה מולו.
טפרים שרטו את העור שלו.
לא היה לו אכפת.
ניבים ננעצו בבשר שלו.
לא היה לו אכפת.
למרות הפציעות שלו, אטסושי הזיז את הפרווה הלבנה-שחורה של הרגל של הנמר.
אכן, הייתה שם פציעה מהקרב עם סאיורי.
"היית צריך לסבול את הפציעות שלי כל הזמן הזה?"
הנמר עצר במאבק שלו. נרגע לאט אל תוך המגע של אטסושי.
התשובה הזאת הספיקה בשביל אטסושי.
ידיים נכנסות עמוק לעבר הפרווה העבה של הנמר, אטסושי קירב את המצח שלו לשל הנמר.
יכול להיות שהוא פחד, אבל זה לא שינה לו.
כל מה שהיה אכפת לו ממנו באותו ברגע זה הנמר.
בחודש שעבר, אטסושי חשב הרבה על התכונה שלו.
כל החשיבה הזאת הובילה למסקנה אחת- הוא חייב להשלים עם הנמר.
"אני מצטער על כל הכאב שגרמתי לך. הלוואי ויכולתי לשחרר אותך אבל שנינו תקועים בחדר הזה ביחד."
בידיים רועדות, אטסושי קבר את עצמו עמוק בפרווה של הנמר.
אטסושי והנמר.
שתי ישויות בגוף אחד.
נגיחה קלה בגוף שלו.
רעש חריקה.
אטסושי פתח את עיניו, משחרר את עצמו מהפרווה של הנמר.
הדלת חרקה, נפתחת בסנטימטר בודד נוסף. נותנת לאור להיכנס לחדר החשוך.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
