"לאקטגווה היקר... זה לא מתאים.
יותר בכיוון: לריו, המניאק האהוב עליי.
החיים בצפון אמריקה בהחלט מוזרים.
למרות שכבר התחיל האביב לפי העונות של יפן, כאן עדיין חורף לחלוטין ואפשר לקפוא למוות בבגדים ארוכים.
לפני יומיים אפילו ירד שלג.
אטסוקו ואני מבלים יותר שעות ליד האח מאשר שעות שבהם אנחנו ישנים... דבר שלא אומר הרבה בהתחשב בעובדה שאנחנו לא באמת ישנים הרבה.
שנינו עסוקים עד מעל לראש בעבודות ומבלים ימים שלמים מול גבעות של ניירות וקלסרים.
יש לנו ערמות על ערמות של דפים שצריך לעבור ולחתום עליהם, מגדלים של קלסרים לתיוק ואם זה לא מספיק, ספריות שלמות של ספרים שאנחנו צריכים לקרוא.
אני כבר התחלתי לחלום במספרים ודפוסים ושמעתי את אטסוקו ממלמלת סעיפים אקראיים של מסמך כלשהו בשתיים בלילה כשעברתי ליד החדר שלה.
בנוסף, יש לנו גם אימונים פיזיים וחוץ מהעובדה שהעור שלי מקבל את הצבע של העיינים שלי, אני למדתי כל כך הרבה מהלכים שאני הולך להשתמש בהם באימון הבא שלי עם קוניקידה...
לחזור לנושא של אמריקה היא מוזרה.
דבר שמאוד הפתיע אותי הוא כמה חצאיות לא פופולריות כאן. יכול להיות שזה ישמע מוזר אבל אני בכל זאת חייתי את כל חיי במדינה מסורתית.
בזמן שביפן חצאיות יותר מקובלות ממכנסים לבנות, כאן כמעט ואי אפשר לראות בנות בחצאיות ושמלות, ובכללי, כל קוד הלבוש כאן ממש שונה. יכול להיות שזה בגלל העונה אבל זה בכל זאת מפתיע.
יש פה יותר אנשים עם שיער בהיר מאשר שראיתי בכל החיים שלי ושיער צבוע זה לא דבר מוזר כאן. או שהם המוזרים או שיפן יוצאי דופן בצורה קיצונית.
גם אין כאן דבר כזה "תלבושות בית ספר" מלבד לכמה בתי ספר פרטיים וכולם לבושים במגוון בגדים שיכול לגרום לכאב ראש אחרי שגדלתי כל חיי ביפן.
ולנושא המעצבן ביותר, האנגלית.
אני צריך ללמוד את השפה הנוראית והמסובת הזאת וזה נוראי יותר ממך.
והחלק הכי גרוע? אטסוקו כישרון טבעי וכבר מסוגלת לדבר אחרי שבועיים ואני עדיין תקוע על הבסיס....
כמו שאתה בטח חושב, אנחנו לא יוצאים כמעט מהבית אבל אטסוקו הצליחה לשכנע אתמול את ההורים שלנו ויצאנו לטייל כל היום בעיר!
זה היה ממש מוזר אבל כיף.
הלכנו לקנות בגדים נורמליים באמצע כי הבגדים שלנו משכו יותר מידי תשומת לב... כאילו, מי חשב שללכת בחליפה ומכופתרת עם עניבה ימשוך כל כך הרבה תשומת לב?
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
