המסדרון היה קפוא ושקט.
אטסושי בקושי ידע לאיפה הוא הולך אבל הוא ידע שהוא לא מסוגל להישאר בחדר שלו שנייה נוספת.
הרגליים שלו הובילו אותו דרך מבוך החדרים, רצפת שיש קפואה פולטת אדי קור שמופרעים רק על ידי חום הגוף של לבן השיער.
פיתולי מתכת אלגנטיים, מדרגות מסתלסלות, פורטרטים, פסלים- המקום היה מרשים אבל לאטסושי לא היה אכפת משום דבר, עולה ויורד קומות לפי אינסטינקטים בלבד עד שנעצר כאשר הבין שהוא מעולם לא היה באגף הזה לפני.
בדחיפה קלה, דלתות העץ הענקיות שמולו נפתחו והוא נכנס לתוך חלל שיש עצום, מעולם לא מרגיש כל כך קטן לפני שעמד מתחת לתקרת הזכוכית באגף הזה.
שני דברים היו ברורים לאטסושי, החדר הזה היה קר בהרבה מהמסדרונות, רוח צוננת מעבירה צמרמורת בעמוד השדרה שלו במקפיא הבשר שעמד בו. והדבר השני היה יותר מידע מובנה ממסקנות, החדר הזה היה פעם ספרייה. בין עמודי שיש היו כונניות ספרים ישנות, חלקן שבורות, בחלקן סימני טפרים, חלקן מרוסקות, אבל כולן ריקות.
הקומה השנייה הייתה מוקפת במעקה ואטסושי לא ראה אף גרם מדרגות, לכן, פעם ראשונה זה זמן רב, השתמש במודע ביכולת שלו. קופץ לקומה השנייה בניתור קל.
אם אטסושי חשב שהקומה הראשונה הייתה קפואה, הקומה השנייה הייתה במינימום אלסקה.
לעומת הקומה הראשונה, בחלק מהמדפים היו דברים- שן שבורה של חיית פרא על אחד, כלי בלתי מזוהה מפורק לחתיכות על אחר, סכין זרוקה על שלישי ויומן מרופט נח על אחד מהמדפים המרוחקים יותר ממנו.
ההבדל היחידי בין היומן לדברים האחרים היה כמות האבק עליהם. כל הדברים האחרים נראו כאילו שכבו שם מספר שנים טובות אבל היומן נראה כאילו הונח שם לפני דקה בודדת.
ללא מחשבה נוספת, צעד לעברו.
פרח סגול מפורט היה מצויר על הכריכה של היומן, ומילה אנגלית מסולסלת מתחתיו.
אבל כישורי האנגלית הגרועים של אטסושי לא היו אלו שהפרידו בינו לבין היומן.
יכול להיות שבנסיבות אחרות הן היו, אטסושי לעולם לא ידע באמת, יותר היה אכפת לו מהסכין שמכוונת לצוואר שלו, מונעת ממנו לזוז במבט צהוב רדוף.
"מה אתה עושה כאן?" סאיורי לחשה לו בטון מאיים, מצמידה את הלהב הקפוא לעור שלו.
"א- אני לא יודע, מצאתי את עצמי כאן והדלת לא הייתה נעולה." ענה בטון בטוח ככל שיכל בסיטואציה הנוכחית שלו. מקלל את עצמו על הגמגום הקל.
באנחה, סאיורי הורידה את הסכין שלה. "כמובן." ענתה ועצרה לכמה שניות לפני שהמשיכה, "תעקוב אחריי."
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
