לפני שאטסושי הספיק להרגיע את קיוקה ולומר משהו כדי להסביר את המצב, אקטגווה קם גם הוא מהרצפה מחזיק ביד אחת את הדפים מאטסוקו ותופס ביד השנייה את פרק כף היד של אטסושי, גורר אותו איתו לכיוון היציאה.
"אוי, אקטגווה מה אתה -" אטסושי מחה אבל הושתק במבט חודר מאקטגווה, "אם אני לא חוזר הלילה תודיעי לכולם שאני אאחר קצת בבוקר." אמר באנחה לקיוקה בעודו נגרר החוצה וצועק על אקטגווה כל הדרך שישחרר אותו, דבר שרק גרם לאקטגווה לעטוף אותו בראשומון ולכסות איתו את פיו של הוורטיגר שגלגל את עיניו בתגובה, דבר שסימן באופן די ברור שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה לו.
עכשיו באמת שלקיוקה לא היה מושג מה קורה, השניים האלו ניסו לרצוח אחד את השני בכל פעם שנפגשו, היא לא ציפתה מהם להיות כל כך... 'חברותיים'? אחד לשני. היא ממש לא ציפתה מאטסושי להקשיב לאקטגווה או רק לגלגל עיניים ולא להפוך אותו לעיסת ראשומון ועצמות.
רק כאשר הזוג הגיע לבית של אקטגווה הוא הרפה מהוורטיגר לבן השיער.
"בשביל מה זה היה טוב?!" צעק עליו משפשף את מפרקיו עם כף ידו במקומות שהראשומון לחץ עליהם עד לפני רגע, אקטגווה התעלם משאלתו ובמקום פנה לפתוח את דלת הבית שלו, דבר שהתגלה כחסר תועלת כאשר נערה שחורת שיער פתחה את הדלת .
"ריו, מה לקח לך כל כך-?" ואז נקטעה כאשר ראתה את אטסושי מאחוריו והביטה באחיה הגדול בשאלה.
"אני אסביר לך אחר כך." ענה בפשטות וגרר את אטסושי שוב פעם, נמנע מפרק כף ידו שאטסושי שפשף לפני רגע, אטסושי שוקל את אופציית הקרב במקום להיגרר לכל מקום. אקטגווה משחרר ממנו בשנית כשהגיעו לחדרו.
"מה הקטע שלך?" אטסושי סינן בארסיות לא טיפוסית שמכונה 'היה לי יום ארוך ואתה לא עונה על השאלות שלי.'
"עכשיו לא יפריעו לנו." אקטגווה ענה, מתיישב על השטיח שעל הרצפה בחדר הגדול שלו בזמן שאטסושי התיישב על הספה האפורה שממוקמת מספר סנטימטרים מהמקום בו אקטגווה התיישב, שחור השיער מתחיל לקרוא מיד את הדפים, אטסושי נכנע מלבהות בו ומחליט לעבור על האימיילים שלו כדי לשרוף את הזמן. לאחר מספר דקות של קריאה שקטה העיניים של אקטגווה התרחבו, האישונים מתמקדים בדפים בחדות חייתית.
"אתה לא יוצא למשימה הזאת בלעדיי ג'ינקו."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
(315 מילים.)
אין לי שמץ איך פעם הייתי מעיזה להעלות פרקים באורך הזה. אני מבוישת בשמי ובשמכם.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
