⚠אזהרת טריגר⚠: המון דברים אם להיות כנה. הפרק הקודם הכין אתכם לזה.
פירושים למושגים מסוימים ימצאו בתגובות.
.
"כשהאלים שולחים לך ברכה אתה לא שואל מדוע היא נשלחה"
"טוב, זה פואטי." טויה אמרה, מסתכלת בחיוך עקום על המחזה.
"אין אני דוחה את אלוהים אלא את יצירתו." נרשם באדום זועק על גבי מקדש הסליחות באמצע היער, הקרקע והעצים מסביב מרוטשים אך המקדש נותר ללא פגע.
טויה לקחה צעד קדימה, מריחה את האוויר, פניה מתעוותות בתגובה. "זה דם. פיודור לא משחק משחקים." אמרה, הנוזל האדום עוד טרי ונוזלי, מעוות את המילים.
"זה דם של כלב." קיוקה השקטה אמרה, עיני הפורט מאפיה הרדופות שלה חוזרות ואיתן הידיעה שלמרות גילה הצעיר היא בכל זאת מתנקשת מנוסה. טויה זכרה את התיק שלה טוב מאוד, הילדה הייתה אמורה להיות בפיקודה בכל זאת אם לא השנייה בפיקוד שהתערבה והתעקשה שתהייה תחתיה, קיויו שמה. אישה בעלת שיער ג'ינג'י שופע ועיניים ורודות חודרות שלא פחדו מדבר.
אבן קטנה עפה לכיוון המקדש, אקטגווה בודק אם יש מלכודות סביבו. בהבזק, שדה חשמלי נדלק סביב המבנה, מטגן את האבן כמו קליע ברק. במבט אפור רציני, הפעיל את התכונה שלו ותיאם במבטו את התוכנית עם המתנקשת הצעירה, שדת השלג קמה מעליה ונותנת לבד השחור לטפס על החרב שלה.
הראשומון יכל לקרוע תכונות והחרב של שדת השלג היתה נשק בלתי מבוטל, השילוב בניהם ומספיק עוצמה יכלו לאפשר להם כניסה למקדש. טויה הנהנה בראשה לאישור התוכנית והמכה נחתה על האזור המקיף את המקדש, החרב העטופה בבד שחור נאבקת מספר שניות עד שהצליחה לשבור את המחסום.
הקבוצה הקטנה החליפה מבט, מעדיפים את השקט מהדיבור ובהנהון נוסף התקדמו לכיוון המקדש הפשוט למראה, שתי קומות של מבנה עץ וגג גדול, מרפסת דקה נראית בקומה השנייה ופעמוני ברונזה גדולים גלויים מחלונות הקומה הראשונה. מקדש יפני בסיסי ונורמאלי לחלוטין אם לא הכתובת האדומה המתנוססת עליו.
בצעדים בטוחים, טויה נכנסה ראשונה פנימה, פונה לכיוון החדר בו פעמון הברונזה הראשון נמצא ומסמנת לאקטגווה לפנות לחדר השני, טאצ'יהארה נכנס איתו ויחידת הפורט מאפיה התחילה לתור אחרי רמזים, רק קיוקה נשארת בחוץ, האבן הלבנה עליה חרוטות בדרך כלל מילות תפילה תופסת את תשומת ליבה.
משהו בכתובת נראה שונה, ובהיסוס, לחשה לעצמה את המילים שסדרם נראה הפוך, כאילו שיחקו עם חלקי האבן ועיוותו אותה. "אם אלוהים... אינו... קיים? הכל מותר?" הצליחה להרכיב משפט, הקרקע רועדת כאשר ההברה האחרונה יוצאת מפיה, דלתות העץ סוגרות את טויה ואת הבנים בחדרים שונים.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
