⚠אזהרת טריגר: שפה קשה⚠
שטחי האימונים תוקנו תוך יום והקבוצה חזרה להתאמן בהם, חוזרים למתווה האימונים שבו היו קודם- כולם מתאמנים לבד לפי הנחיות ואחד מהאחים עובר ביניהם פעם בכמה דקות כדי להדריך אותם. בגלל שרוב האימונים של סאנה היו פיזיים, אטסוקו בדרך כלל הייתה האחת שהתנדבה להשגיח על הכיתה ומידי פעם חזרה לבדוק שסאנה בסדר.
סאנה המשיכה לציית בלי להתלונן, לא מתייחסת להתעלמות מצד אטסוקו כאתגר למרות שעצבים התחילו להיבנות בה. קשה היה לערער את המזג הטוב באופן טבעי של היפנית הביישנית, אך המאמצים החוזרים והנשנים להתחבב על לבנת השיער בהחלט ייאשו אותה.
לכן, אפשר היה להבין את ההפתעה של סאנה כשאטסוקו הודיעה לה שהן יתאמנו ביחד כל השיעור, אומרת משהו על זה ששיזוקו בשיחה עם אקיהיקו ואטסושי פנוי. התגובה הצפויה הייתה ככל הנראה פחד או הפתעה אבל לסאנה הייתה תקווה כלשהי- בכל זאת, עכשיו אטסוקו תהייה חייבת להיות ממוקדת בה כל האימון ולא תוכל לנפנף אותה הצידה.
ההשקעה העצומה שלה הורגשה בכל קפיצה, בכל הנפה של חרב ובכל שכיבת סמיכה, הסיבולת שלה השתפרה פלאים והיא עמדה להוכיח לאטסוקו את הנקודה שלה, לגרום אפילו לה לראות שהיא ראויה, חזקה, מתאימה.
וזאתי ראתה רעיון עולה במוחה כדי להביא קץ לשעמום שלה בדרך זו או אחרת.
"בואי ננסה שוב את הקטאנה שלך מול התכונה שלי, נראה אם השתפרת מאז אותו יום." לבנת השיער קראה, מתקדמת לכיוונה של סאנה שאש ניצתה בעיניים שלה.
'מושלם! מושלם! בדיוק ההזדמנות שהייתי צריכה!' חשבה, מתמקמת עם החרב מקבילה לרצפה כמו שהדריכו אותה שנים על גבי שנים מול אטסוקו שאספה את השיער שלה והתמקמה גם היא.
"בספירה לשלוש-" אמרה, השניות מרגישות נצחיות בעוד סאנה עקבה אחרי תנועות השפתיים של אטסוקו, האחיזה שלה בחרב מתחזקת מרגע לרגע.
"-אחת!" אטסוקו קראה ולפני שהספיקה לסיים את ההברה סאנה קפצה לכיוונה, משספת את החוטים הראשונים שהספיקו להיווצר ומתקרבת באופן ניכר ללבנת השיער.
'אני אוכיח לך!' היו המילים היחידות שהציפו את מוחה כאשר עקבה במהירות אחרי חוטיה הקטלניים של המדריכה שלה, מתחמקת ומשחילה התקפה לאחר התקפה בשניות ספורות, ההצלחה קרובה מתמיד עבורה, כמעט מושלמת מכדי להיות אמיתית.
כל צעד שלה היה מחושב, כל אחד משמעותי מקודמו. עד שהגיעה לאחד המשמעותי מכולם, סנטימטרים מניצחון, עיניה נפערות כאשר ראתה את העולם צונח מולה, מעכלת בעודה קורסת לרצפה הקרה את מה שקרה עד שהכאב החד והזועק מהקרסול שלה הגיע, הכאב מההתרסקות כמעט ולא מורגש מעומס המידע שהציף אותה.
הצעד שלקחה היה בזווית.
היא עיקמה את הקרסול.
היא נפלה לרצפה.
היא נכשלה.
היא נכשלה.
היא נכשלה.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
