'סינגולריות:
תהליך, נקודה בזמן או גבול דמיוני שבהם הגידול או הקיטון הכמותי הופך לאיכות חדשה ושונה, שלכאורה איננה נגזרת מתוך סך כל הפרטים שייצרו אותה.'
רוח קלילה פיזרה את השיער הוורוד של הנערה, מפרק סופית את הפקעת המבולגנת שהוחזקה על ידי הגרוויטציה בלבד אחרי האימון המפרך שלה, צמחים חדשים מבצבצים בקרקע כתגובה טבעית לתכונה שלה. בעייני שקד עקשניות היא נעצה מבט בגב המדריך לבן השיער שלה, לא מבוגר ממנה בהרבה.
"אם תמשיכי לבהות בי בעוצמה הזאת העיניים שלך עוד ישרפו את הגב שלי." אטסושי אמר, מצפה להערה עוקצנית מהנערה השקטה בדרך כלל, מופתע מהשקט שהמשיך לשרור אפילו אחרי שהעיר לה. "שיזוקו?" הסתובב, רואה את התלמידה שלו ממוקדת בו בריכוז שהוא לא ציפה לו.
"אני יכולה לשחק איתך משהו?"
"הכל טוב?"
"תענה לי ברצינות."
"אממ, כן? מה הכוונה בזה?" אטסושי היה ללא ספק מבולבל. מה לעזאזל שיזוקו רצתה ממנו? אבל הוא החליט לזרום עם מה שהיא לא מתכננת כשהוא ראה את הרצינות בעיניים שלה. "אוקיי, מה את רוצה שנעשה?"
שיזוקו נרגעה קצת כאשר קלטה שהוא הסכים אבל התקשחה מחדש, סורקת את סביבתם, מחפשת מאזינים. למזלה, אטסושי הבין את המצוקה שלה מהר. "בואי נעבור למשרד שלי, יהיה שם יותר נוח."
"כ-כן, תודה."
אטסושי חייך בחזרה, רעיונות מתחילים להתרוצץ בראשו ומסיחים את דעתו מהדרך הקצרה למשרד בהיותם קרובים למבנה במילא. סורק את ההתנהגות שלה מהדרך שבה הלכה מתוחה לכך שהגיפה את הוילון בשנייתה הראשונה בחדר, בעוד אטסושי סוגר את הדלת מאחוריו, שניהם מתיישבים ליד השולחן.
"עכשיו מה הסיפור שלך שיזוקו?" שאל בלי לחכות רגע בודד, שניהם מורידים את המסכות שלהם בשנייה.
"בוא נשחק משחק כלשהו, המנצח יכול לשאול את המפסיד שאלה כלשהי והוא חייב לענות בכנות." וורודת השיער אמרה בשיא הרצינות, טיפת הומור לא מצויה בקול או בהבעתה.
"את יודעת, אם את רוצה לדעת משהו את יכולה פשוט לשאול אותי, אני לא אמא שלי." ענה לה, נרגע במקצת כשהבין שזה עניין של מידע ולא של חיים ומוות. כנראה.
"אני-... מעדיפה להרגיש כאילו השגתי את המידע הזה בזכות ולא במרמה. סוג של." ענתה, גם היא נרגעת מעט כשהיא מבינה שאטסושי ישתף איתה פעולה.
"מקובל עליי, קלפים?"
"קלפים."
.
"אפילו יחסית לזה שאני הבן של סאיורי את ממש גרועה בזה, ואת עוד האחת שהציעה את המשחק."
"שקט, אל תשתמש בקלף יורש העצר שלך נגדי ותן לי לערבב הפעם."
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Fantascienza"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
