"מה הכוונה אטסושי נעדר?!" אקטגווה צעק על דזאי שעמד מולו חסר הגנות לחלוטין.
"אתמול הוא הלך לישון אצל אטסוקו בעקבות פיצוץ גז, היום הדירה הייתה פרוצה, ריקה מאדם ושניהם לא נמצאים בשום מקום. אנחנו מחפשים בכל העיר אבל לא מצאנו שום דבר עדיין." דזאי הסביר בקול תקיף, הקול שלו היה יציב אבל היה מעורב בו טון מסוים, טון שהוא משתמש בו רק כשהוא ממש עצבני או נסער ורוצה להסתיר את זה כי הוא לא יכול להרשות לעצמו להתפרק. נשמע לגיטימי יחסית למצב.
"ידעתי שאי אפשר לסמוך על האטסוקו הזאת!" אקטגווה צעק על דזאי ועל טויה שכרגע נכנסה לחדר, "מגיעה משום מקום וטוענת שהיא אחות-"
"תפסיק כאן ועכשיו." טויה עצרה אותו, מניחה יד על הכתף שלו בעוצמה שיכלה לשבור אותה אם טויה הייתה מפעילה רק קצת יותר כוח.
"זה דבר אחד להיות עצבני אבל שלא תעז לדבר ככה על אטסוקו. אני חיה איתה כבר יותר מעשור. אני הייתי יודעת אם היו לה כוונות כאלו אבל אין לה, היא לא הייתה עושה משהו כזה, לפחות לא בלי סיבה רצינית. ואל תשכח שגם היא נעדרת, אז תעשה לי טובה ותירגע כי אתה לא היחיד שמעורב בזה. כולנו עצבניים כאן." טויה הסבירה בקצת פחות יציבות מאחיה, מרסקת במקצת את הכתף של אקטגווה בעיניים בוערות מעצבים.
"עם כל כמה שכואב להודות בזה, לטויה יש חוש טוב לאנשים. אם היא סומכת על אטסוקו, כדאי שגם אנחנו נסמוך עליה." דזאי התערב לטובת אחותו, מקבל מבט קפוא בתמורה לבחירת המילים שלו.
טויה הורידה את היד שלה מהכתף של אקטגווה, משחררת אותו מאחיזת המוות שלה ויצאה מהחדר, חוזרת אחרי שנייה מחזיקה משהו ביד שלה. "וכדאי לכם לומר תודה, בגלל שאטסוקו איתו, יש לכם עוד סיכוי למצוא אותו." טויה אמרה, מושכת את תשומת הלב של שני הבנים אליה.
"מה הכוונה טויה?" דזאי שאל, גורם לאחותו לגלגל עיניים בחזרה.
"ברצינות, יש לה יכולת להיחטף בדיוק כמו האח הקטן שלה ואת ההגדרה המילונית של "פזיזות מהשטן" במקום מוח. אתם חושבים שלא החבאתי עליה לפחות מכשיר מעקב אחד?" התשובה הזאת הפתיע את הבנים, קוניקידה צחק על זה כמה פעמים אבל הם מעולם לא ראו מישהו באמת עושה את זה. אותו דבר גם מצ'ויה שאיים לדחוף לריאות של אקטגווה צ'יפ מעקב כדי שיהיה בהן לפחות דבר יעיל אחד.
"בכל מקרה, היא בדרך לבית הישן שלה." טויה אמרה, מרימה מכשיר ג'י פי אס שחור עם נקודה ירוקה שזזה עליו כל כמה שניות, ונאנחת לפשר המבטים המבולבלים מצד אקטגווה ודזאי "משמע צרות בשפה פשוטה." היא המשיכה, מחכה שהחתיכות יתחברו בראש של שני הבנים.
דזאי הבין ראשון, אקטגווה שנייה אחריו, "למה שהם יחזרו לשם?!" אקטגווה אמר בקול נסער, מפחד מטויה לכן לא מרים אותו כמו שהוא תכנן.
"שאלה טובה בהתחשב בעובדה שההורים שלהם לא מתים עליהם, אבל דבר אחד ברור וזה שזה לא מרצון" טויה אמרה, מסתובבת לכיוון היציאה, הראש שלה חוזר שנייה אחר כך, "למקרה וזה לא היה ברור, תארזו מברשת שיניים ואת הסכין האהובה עליכם, אנחנו יוצאים בשנייה הראשונה שנוכל."
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
