"קיו לין ואנג, האם את נשבעת אמונים לגילדה, למטרותיה ולאמונותיה, ומוכנה לשרת אותם במחיר דמך וחייך עד נשימתך האחרונה?"
"כן גברתי." ענתה בקול תקיף, המבטא הסיני שלה מבצבץ מלחץ. בתנועה מהירה דקרה את אצבעה וחתמה בדמה על המסמך, טבעת האור הזהובה סביב מפרק כף ידה הימני מופיעה ומדליקה את אלו של כל שאר חברי הגילדה המושבעים.
האור הצהוב האיר את תווי הפנים של אטסושי, יושב על כיסא עם ריפוד קטיפה אדומה מול הבמה כמו כולם ומוחא כפיים בלבביות. רעיון של אקיהיקו להושיב את כולם כדי שהחולשה של אטסושי לא תהיה בולטת.
הטקס הסתיים ושני האחים הלכו לברך את המושבעים הטריים, לוחצים את ידיהם בביטחון ומברכים אותם על הישגיהם. שאר החניכים ואלו שכבר הצטרפו גם נכחו בטקס, מודעים לכך שנאספו כדי להיפרד משני המדריכים הנאמנים שלהם לחודש משמעותי מהכשרתם.
"אתם באמת חוזרים ליפן?" קיו-לין שאלה, גם במעמד כזה לא נוטשת את דרכיה הלבביות, מעבירה צביטה קטנה בלב לבני השיער, הם באמת יתגעגעו לדברים האלו.
"אכן, זה היה תענוג להכיר אתכם ולאמן אתכם. אני מחכה בקוצר רוח לראות כמה רחוק תגיעו." אטסושי ענה בחיוך, המזוודות כבר ארוזות, הרכב כבר מחכה והספינה מוכנה לשייט לשדה התעופה, נשאר רק לסיים כאן.
הפרידה הצורמת בשבילו, מלבד אליסה הצעירה שנקשר אליה כמו אל אחות קטנה, הייתה שיזוקו, התלמידה האישית שלו.
שניהם הלכו לדבר בשקט בצד, נפרדים רשמית. שיזוקו לא הייתה טיפשה, היא ידעה שסיפור הכיסוי של שגרירי גילדה ביפן הוא מפוברק לחלוטין ושזאת פרידה סופית, שהאחים לא מתכננים לחזור אל הגילדה יותר וכנראה לא תפגוש יותר את לבן השיער.
"את כבר הבנת, נכון?" שאל אותה, מצטער שהוא צריך לנטוש את כל הקשרים שבנה בחודשיים האחרונים. יותר מאת הבנים האנרגטיים, התכונות המיוחדות האחרים והג'ינג'ית הבעייתית שהגיעה גם היא להיפרד מהם, ורודת השיער השקטה, ביישנית עם כל אדם אחר אך מסכימה להיפתח אליו בסופו של דבר, זאתי שהוא ראה צומחת ופורחת מאפס, הייתה פרידה שהתקשה לעשות.
ברוגע הטבעי שלה, הרימה את ידה מולו, מצמיחה מזרע בודד פרח עם ארבעה עלי כותרת בסידור מסובך אך בו זמנית פשוט. בתנועה קלילה, הכניסה אותו לדש החולצה של אטסושי, מסדרת אותו באלגנטיות.
"זה אלסטרומריה, המשמעות שלו היא מסירות וחברות. כל עוד אני חיה הוא יחיה, אל תשכח אותי בבקשה." אמרה, עיני השקד הניטרליות בדרך כלל שלה מסתכלות על אטסושי בחמימות.
"לעולם לא." ענה, שניהם מביטים אחד בשני בהבנה כמה שניות לפני שאטסושי הסתובב, חוזר להיפרד משאר הקבוצה.
אטסוקו והוא אמרו להתראות פעם אחרונה ועמדו לצאת מהחדר לפני שנשאלה שאלה אחרונה במבטא סיני עליז. "רגע, למה סאנה-צ'אן יוצאת איתכם?"
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
