(⚠אזהרת טריגר: דם⚠)
אקטגווה התעורר לבית חשוך. חשוך ושקט לחלוטין.
קם מהמיטה שלו במאמץ קל ומדדה בעזרת הקביים שלו שוב פעם לחלל המרכזי אקטגווה ראה פתק מונח על השולחן עם השם שלו משורבט עליו.
"היי אקטגווה, קיבלתי משימה מסאיורי והייתי צריך לצאת, אל תטרח לחכות לי. גין התקשרה לומר שהיא תחזור מחר כי המשמרת שלה התארכה. תשתמש בזמן לבד לעבוד על הגישה שלך או משהו- הנאקג'ימה האהוב עלייך."
אקטגווה תיקן את עצמו, הבית היה חשוך, שקט לחלוטין וריק.
מזעיף פנים אל הפתק, אקטגווה קימט אותו וזרק אותו לפח, מקווה שאטסושי לא יתחיל להשתמש בזה ככינוי הקבוע שלו. לא שזה לא היה נכון, פשוט הוא גם היה הנאקג'ימה היחידי שלא תכנן לרצוח אותו. לפחות ברגע זה... כנראה.
היה טיפשי מצידו לחשוב שההורים שלו באמת ישחררו מאטסושי לשבוע, זה היה ברור שהם יעבידו אותו גם מרחוק. השאלה האמיתית היא איזו משימות הם יתנו לו. פעם הוא חשב שאטסושי היה יצור עדין למדי, תכונה אגרסיבית מבוזבזת על אדם שלא מסוגל לפגוע בזבוב. עכשיו, הוא כבר לא היה בטוח בזה.
משהו באטסושי השתנה, משהו הרבה יותר גדול מאשר העוצמה הפיזית שלו או יכולות הלחימה שלו שהשתפרו פלאים.
זה היה המבט הרדוף שלו, מבט שתמיד מסתכל מאחורייך, מבט חשדני, עיניים שלא סומכות על שום דבר שהן רואות יותר ותמיד מסתכלות יותר מידי. תמיד מחפשות את האדם שמסתתר בצל. תמיד מפוקסות. תמיד מחפשות את האיום, בין אם הוא קיים או לא, ולעולם לא מסתכלות ישירות עלייך. לעולם לא נותנות למשהו להסיח אותן.
אלו היו השרירים שלו. תמיד מתוחים. תמיד מוכנים להתקפה הקרבה ובאה. תמיד מפעילים לחץ גדול מהדרוש לכל מטלה. תמיד פועלים מהר יותר מהדרוש, בין אם זה במהירות תגובה, בפעולות פשוטות או במורכבות יותר. יכולת לחוש את הלחץ נוטף ממנו בכל רגע ובכל תנועה. הוא אפילו לא היה רגוע בזמן שישן, תמיד על המשמר.
זאת הייתה שפת הגוף שלו. משדרת בו זמנית סכנה ואיום, בשרירים מתוחים מאותת על פחד ובמבט רגוע משרה תחושה של עוצמת על, של אדם בלתי מנוצח. משדר כאב ופחד, בידיים קפוצות שתמיד צמודות לצידי הגוף. משדר כל כך הרבה שנאה בדרך שבה הגב היה מתוח תמיד, כתפיים משוכות קדימה מסמלות את המרד. ויותר מהכל, שפת הגוף שלו שידרה בלבול, נותנת כל כך הרבה מסרים עד כדי אי יכולת לפרש ולנתח אותה.
זה היה סגנון הדיבור שלו. מלווה ועטוף בשכבה עבה של סרקזם, הסתתר לו טון מתגונן, עוקצנות מסווה מגננה, תמיד מחזיר תשובה במהירות אך בשיקול ראש, מילים שנבחרות בקפידה במהירות על, כדי לתת תשובה לכל התוהה ולכל השואל. סגנון דיבור כל כך שונה מהאחד הקודם אשר היה עוקצני לעיתים נדירות כאשר הייתה לו תשובה מספקת והיה מוסח בקלות על ידי המחשבות שלו, דבר שלא קרה מאז שנעלם באותו יום לאחוזה של הוריו.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
