"מה את מתכוונת שאיבדת אותם?!" זה היה התור של דזאי לצעוק על האדם הלא נכון.
כמה שעות לפני שאטסושי הוצמד לקיר בבית נקאג'ימה, שני אחי הדזאי ואקטגווה בדקו את הג'י פי אס וראו שהנקודה שמסמלת את הצ'יפ של אטסוקו לא זזה מילימטר כבר זמן מה. הגיוני שהם יעצרו אבל הנקודה נחה בדיוק על פסי הרכבת ואחרי מספר דקות נעלמה, משמע המכשיר נשבר.
"בדיוק מה ששמעת אוסאמו, עכשיו תסתום בזמן שאני עובדת." טויה אמרה בעודה פורסת מפה ומסמנת נקודות אדומות ושחורות על מספר מסילות רכבת.
אפשר היה לראות את הכעס יוצא מדזאי והייתה סביבו הילה של לחץ טהור אבל למרות הכל הוא הקשיב לאחותו, סיכוי סביר שמפחד גולמי.
טויה סימנה אזורים במפה בקפדנות ועם כמות לא אנושית של נקודות, חיצים וחישובים יחסית לכמות הדקות שעבדה בהם טויה סימנה מיקום משוער, והושיטה את המפה לשני הגברים שעמדו מולה במבט חסר רגשות. "איוואקי זה הכיוון הכללי, מקווה שאתם יודעים להתמצא ביערות ואוהבים מכות חשמל כי זו בדיוק הסביבה, יש לכם חמש דקות להחליט אם אתם נשארים או חוזרים הביתה."
בלי להסס, דזאי ואקטגווה אישרו לטויה במבט שהם נשארים ובתמורה, הם קיבלו מבט מאשר מהאישה הצעירה שעמדה מולם וכל השלישיה יצאה מהחדר לכיוון תחנת הרכבת. חשוב לציין שרק לכיוון.
"אני נוהגת, אתה לא מתקרב לאף הגה נוסף מאז הפעם האחרונה שנסענו ביחד." טויה אמרה ודחפה את אחיה למושב האחורי של הג'יפ הצבאי השחור שעמד מולה.
"אוי את סתם מגזימה~" אוסאמו צעק עליה בחזרה בעודו מתחמק כבר באופן אוטומטי מהאולר שהושלך לעברו.
"פעם אחרונה שבדקתי, צלע שבורה זה לא סתם להגזים אבל בחירה שלך אם בא לך לתת לנמר להירקב למוות בזמן שאנחנו נבלה שבוע בבית חולים בגלל הנהיגה הכושלת של מישהו."
במילים אלו סוכם העניין, או לפחות בחריקת הבלמים של הרכב וההאצה הפתאומית לכיוון היציאה המערבית מהעיר שהצמידה את שני הגברים למושבים שלהם וסתמה את פיהם, לפחות של אחד מהם. אקטגווה עוד ישב משותק מהפחד שטויה תרצח אותו.
זה לא שהוא לא ראה את הפנים שלה קודם בפורט מאפיה אבל אחת, הפעמים שבהן הוא ראה אותה היו נדירות למדי.
שתיים, בפעמים שהוא כן ראה אותה היא נראתה תמיד כמו עובדת משרד פשוטה או מזכירה והתיימרה להיות אחת כזאת.
שלוש, הוא אף פעם לא ראה את דזאי מציית למישהו בכזאת אדיקות למרות שהוא לא מסכים איתו.
ארבע, הוא בחיים לא הרגיש שהחיים שלו בסכנה בגללה לפני זה.
חמש, הוא עדיין היה בשוק שלדזאי יש אחות והיא תמיד הייתה קרובה כל כך.
שש, הנוכחות שלה הייתה חזקה עד כדי כך שהוא הרגיש שתי ידיים בלתי נראות נעטפות סביב הצוואר שלו כל פעם שהוא השמיע קול.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
