"השם שלי זה אטסוקו נקאג'ימה, אני אחותך הגדולה."
עשר שניות רצופות של שקט שררו כשכל עובדי הסוכנות עצרו בבת אחת את עבודתם וקפאו במקומם, מסובבים לאט את ראשם לכיוון שני האחים לבני השיער ואז בבת אחת נשמעה צעקת "מה!!!!" מכל עובדי הסוכנות, ככל הנראה כל הרחוב שומע אותם.
כעבור שתי דקות סוף סוף הסוכנות נרגעה ואטסוקו ישבה על כיסא שנגנב משולחן מתחילה להסביר את הסיפור, "אטסושי נולד כשהייתי בת שנתיים, שנה אחרי שהוא נולד היכולת שלו התעוררה. זה קרה כשהחזקתי אותך והתחלת להתפרע, כשההורים שלנו ניסו להפריד בנינו קפצת עלי והשארת שריטה גדולה על כל הגב שלי.
משם ההורים שלנו לא נתנו לי לראות אותך אפילו לא פעם אחת, ושמעתי שהם עשו לך דברים נוראיים. כשהיית בן שלוש החלטתי לברוח מהבית והתגנבתי לחדר שלך לראות אותך בפעם האחרונה. כשנכנסתי לחדר שלך אחת מהמשרתות ראתה אותי ו-"
"רגע," קטע אותה אטסושי, "משרתת?"
"כן" ענתה אטסוקו ואז כיסתה את פיה בידה, "הייתי בטוחה שידעת, כנראה לא סיפרו לך, ההורים שלנו, סאיורי ואקיהיקו נקאג'ימה הם המנכ"לים של אחת מהחברות הגדולות ביפן, 'אמאי-קי' ".
שקט השתרר בחדר מחדש כשכולם התחילו לבהות באטסושי ובשקיות הממתקים שבידיים של רנפו-סאן. תוך שניות ספורות דזאי תפס את אטסושי ובלגן את שיערו באגרסיביות "לא ידעתי שאתה עשיר אטסושי-קון~"
"אני לא ידעתי מי ההורים שלי ושיש לי אחות עד לפני רגע." ענה בתגובה מנסה להיחלץ מהאחיזה של דזאי, שניהם משתתקים מ- "אהם" עצבני מאטסוקו.
"איפה עצרנו? אה, נכנסתי לחדר שלך להיפרד ממך, רציתי לקחת אותך איתי אבל לא היה לי מספיק זמן. המשרתת התקרבה והייתי רק בת חמש ואתה היית בן שלוש, לא יכולתי לדאוג לך. יצאתי בקפיצה מהחלון הסגור של החדר שלך וניפצתי אותו, חלק מהדם והרסיסים הגיעו לעריסה שלך והשיער שלי נתקע בחלון והייתי חייבת לחתוך אותו דבר שיצר תמונה לא כל כך יפה. שמעתי את הצעקה של המשרתת מהחדר שלך בזמן שרצתי כמה שיותר מהר ולבסוף יצאתי מהאחוזה.
באותו לילה נשלחת לבית היתומים, גיליתי את זה רק אחרי שנתיים ולא היה לי את האומץ לבקר אותך אחרי שהשארתי אותך שם." אמרה, מבטה שתול ברצפה כדי להימנע מהעיניים של אטסושי.
"בזמן הזה, שתי בנות בערך בגיל שלי מצאו אותי והתחלתי לגור איתן, אבל כמצופה החיים לא היו קלים כל כך. אחרי שלוש שנים הפורט מאפיה הגיעו אלינו, הם רצו שאחת מאיתנו, הבוגרת ביותר, טויה, תעבור לפורט מאפיה והם היו מוכנים לעשות הרבה בשביל זה; הם מימנו לנו דירה ושלחו אותי ואת הבת השנייה ארי לבית ספר. טויה הסכימה והצטרפה רק כדי להגן עלינו.
למרות ההקרבה שלה אתגרים המשיכו להופיע אחד אחרי השני. ארי- ארי כבר לא איתנו היום, טויה כמעט לא חזרה הביתה מהעבודה בפורט מאפייה, והיכולת שלי התעוררה ועשתה לי המון צרות.
כשכמעט איבדתי תקווה במקרה פגשתי בחור בשם 'נאטסומה' והוא הסכים ללמד אותי לשלוט ביכולת שלי."
הפנים של פוקאזווה שהצטרף לשמוע את הסיפור כאשר שמע את ההמולה החווירו עד שהיו לבנות יותר מהשיער של אטסושי. "את מתכוונת במקרה 'לנאטסומה סוסקי'?" שאל, רוח רפאים נראת יותר חיה ממנו.
"כן." ענתה אטסוקו בקלילות בעוד פוקאזווה מלמל לעצמו "התלמידה האישית של נאטסומה-סנסי" בעודו בוהה בתקרה בעיניים פעורות ורנפו-סאן דוקר אותו קלות עם האצבע שלו כדי לבדוק אם הוא עוד בהכרה, אטסוקו ממשיכה את הסיפור שלה.
"נאטסומה-סנסי לימד אותי לשלוט בתכונה שלי ואת רוב הזמן שלי ביליתי אצלו, אחרי כמה שנים התחלתי לחפש אחרייך ואחרי אדם נוסף, אח של טויה, אבל זה היה קשה בלי קצה חוט אחד אז החלטתי לחזור למקום שבו הכל התחיל.
יום אחרי שיצאתי מהעיר כבר חזרתי כי התחילה המלחמה שלכם ושל המאפייה נגד הגילדה ונאטסומה-סנסי היה צריך עזרה בצמצום נזקים. בסוף הקרב כשיצאתי מהעיר שוב הגיע אליי עיתון ובו הייתה את התמונה שלך. לא היה רשום שם אבל זיהיתי אותך מיד, המשכתי לחפש עוד קצת בשביל לאמת את הכתבה והמידע שיש לי ואז חזרתי לעיר בשביל לפגוש אותך, ואת אח של טויה כמובן." אטסוקו סיימה את סיפורה, לא מספיקה לנשום לפני שנקטע בשאלה נוספת.
"רגע, אח של טויה נמצא כאן?" אטסושי שאל, אטסוקו מחייכת בתגובה.
"אהההה, אני לא מאמינה שלא התחלתי מזה" אמרה פונה לדזאי "טויה מחכה לך ל-" לא שהיה צורך שהיא תסיים את המשפט, דזאי, שפניו היו חרושות קמטי לחץ החוויר ויצא דרך החלון הפתוח, חפץ פוגע בו ומוריד אותו למטה תוך מאית השנייה. "-מטה" סיימה את המילה ורצה לאדן החלון, נערה ברונטית מחייכת אליה ומסמנת וי בידיה בעודה מחזיקה את דזאי מצווארון המעיל שלו בידה השנייה.
~~~~~~~~~~~~~~~
(713 מילים)
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
